לא מחכים לאישור
לא מחכים לאישור

יום שני בלילה. לוחמי השייטת שעלו לסיפון ה'מרמרה' הותקפו בברוטאליות מזעזעת ונאלצו לפתוח באש. כתוצאה מכך נהרגו עשרה מקרב המתפרעים במשט ועוד עשרות נפצעו.

ומה העולם חושב? כותרת ראשית ב CNN הציגה כותרת ראשית בערך כך: "חיילים ישראליים הרגו למעלה מעשרה מאנשי ספינת הסיוע ההומניטארי לעזה".

קשה לצפות ממי שאינו יהודי או אזרח הארץ שקורא כותרת שכזאת שלא יחוש בזעם נורא כלפי הצבא הישראלי ושלא יתמלא תחושות רחמים כלפי משתתפי המשט ותושבי עזה המסוגרים.  

ישראל שילמה מחיר לא נעים. לא כל אנשי התקשורת בעולם מחפשים את טובת ישראל ורבים עטים על ההזדמנות הנהדרת לפרוש כותרת ראשית מלאת דם והאשמה כלפי ישראל. אין ספק שעלינו להשתדל למזער את הנזק. להשתדל להגיע לאותם אזרחים בעולם ששנאתם נובעת מבורות ומהלעטת התקשורת. זאת על ידי הסברה נגדית, פרסום כתבות באנגלית באינטרנט, ותגובות רבות ככל האפשר בעד ישראל באתרי התקשורת המרכזיים. אך עדיין, הנזק נעשה והשאלה הגדולה היא: האם היה זה שווה? 

התשובה לדעתי היא: בהחלט כן. אסור ששיקולים בינלאומיים יהיו המדד היחיד שלנו. כאשר ללא תמיכת מדינות בעולם תהיה ישראל נתונה בסכנה, ומאידך המחיר מצדנו לא יהיה קשה מדי, ודאי שיש לעשות השתדלות ולפעול במישור הבינלאומי ולהתחשב בעמים. אך לא תמיד.

התחשבות מוגזמת בתגובת העולם עלולה להביא לשיתוק. כשחיל האוויר הישראלי התקיף ומחץ את חיל האוויר המצרי לא חיכינו לאישור של אף אחד

לא תמיד 'מה יגידו העולם' הוא השיקול המכריע, ולעתים המחיר של גינוי מצד כמה מדינות בעלות אוריינטציה אנטישמית שווה ללא כל ספק.  



התחשבות מוגזמת בתגובת העולם עלולה להביא לשיתוק. כשחיל האוויר הישראלי התקיף ומחץ את חיל האוויר המצרי לא חיכינו לאישור של אף אחד. כשציונים מאירופה עלו לארץ טרם השואה הם לא חיכו לאישור הרבנים, האצ"ל נאבקו בבריטים ולא ציפו לחיבוק של אף אחד, וכמה ישובים הוקמו ורק בעקבותיהם הגיעו האישורים? לעתים צריך לפעול ולעשות את המעשה הנכון גם אם האישור עוד לא הגיע.  

הרווח העצום של פעילות לוחמי השייטת גדול לאין ערוך מההפסד הזמני שלנו בזירה הבינלאומית. אולי הפסדנו כמה קולות אי שם, אך בבית פנימה התלכדנו ונשמנו יחד, ולו רק לכמה רגעים מאושרים, רוח של קוממיות. 

חיסולם של אחדים מהטרוריסטים הפרובוקטיביים על סיפון ה'מרמרה' הפיח רוח וגאווה, וזקף את קומתם של רבים מאזרחי המדינה.

אל נשכח שהמשט היה לא רק פעולה בלתי חוקית, אלא פעולה מתוקשרת היטב אשר באה לערער את סמכותה של מדינת ישראל, ולהפכה ללעג וקלס. ידה החזקה של ישראל הראתה לכל: ככה ייעשה לאיש אשר יקום לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל.  

ביום שני ידעה מדינת ישראל, ידעו חיילי ישראל לומר: עד כאן. אם חשבתם שנספוג כל השפלה וקעקוע סמכות, טעיתם, ובגדול. לא את הכל נעשה כדי להיראות טוב. נהיה מוכנים לספוג מעט בקורת מצד השונאים המחכים ללבוש את האש נגדנו, אך לספוג מכות רצח מצדם של צוררים מחפשי מדון ומריבה, להימנע מכל פגיעה באותם אנשי זדון מתועבים, לא ולא!

חבר'ה, לא עוד מתן שוחד כדי להרגיע את חמת הפריץ האכזר, לא עוד פוגרומים של סכינים ואלות ברזל שיעברו בדממה קורעת. לא כל דבר יסבול היהודי, ולעתים יודע הוא להפר את השתיקה וההתחשבות בדעתכם.

בימים האחרונים זוהי גאווה להיות אזרח מדינת ישראל. הסולידריות והאחדות מתעצמים, שמאל וימין מצדיעים לתגובתם הראויה של לוחמי השייטת, וכשבבית האווירה מרוממת, שוב לא יוכלו לנער את יסודותיו. ההתחשבות בלחצים בינלאומיים היא כלי ולא מהות, עת התחשבות ועת התעצמות פנימה. עולם יקר, מצטערים, אבל הפעם לא היה לנו זמן לחכות לאישורים.