על החיים! ועל החסד...

כשרואים את החבר/ה אפילו בפעם החמישית באותו היום כדאי לחייך אליו, לומר שלום. כמה שניות של השקעה- וכמה ברכה לעולם!

אודליה מימון , כ' בסיון תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בימים כאלה שאנו מסובבים כל כך הרבה בביקורות סביב, כאשר לכל אחד יש מה לומר על השני, לפעמים גם בצורה לא כל כך נעימה ואפילו קשה, רציתי לנסות להעלות את אותם אירועים שגורמים לנו לחשוב מחדש על היחס שלנו לחיים וגם ליחס שלנו לסובבים אותנו. 

לפני כחודש הייתי בניחום אבלים קשה במיוחד שעוד מלווה אותי הרבה במחשבותיי. זה היה ניחום אצל משפחה יקרה ומיוחדת אשר לצערם הרב עד מאוד- בנם בכורם שם את נפשו בכפו. זה היה ועדיין, אירוע טראומתי לכל המכירים את המשפחה ואת הבחור (בן 24 היה במותו).

משפחה חמה, אוהבת, תורנית, ברוכת ילדים, אוהבי תורה וחסד- ובכל זאת דבר כזה איום קרה. האירוע הזה גרם לי לטלטלה גדולה. אני מכירה את המשפחה, את האם והאב, והלב  מוכן לקבל כזו מציאות נוראית.  

שבת לפני האירוע הנורא, הבחור עשה שבת עם חבריו ביחד. החברים מספרים עד כמה הם צחקו ונהנו יחד ועד כמה כעת הם פשוט בהלם. "כיצד ייתכן שאתמול הוא כל כך צחק, שמח ודיבר והיום הוא עשה כזה מעשה? איך דבר כזה מסתדר?" 

הפעם הראשונה שנפגשתי עם אירוע מזעזע מסוג זה היה לפני כ-5 שנים כאשר בעל המכולת במושב של הורי התאבד בחנות. זה היה משבר גדול. הוא היה אדם נוח לבריות, נעים, עדין, טוב לב- והוא הלך. הלך בכזו דרך איומה.

אני זוכרת איך עוד אז התחלתי לחשוב ולשאול את עצמי שאולי הייתי צריכה להאיר לו פנים יותר, לשאול לשלומו, ואולי אנחנו כחברה שלמה היינו צריכים לפרגן לו יותר על טוב ליבו וגם לקנות אצלו יותר בכדי לסייע לפרנסתו. המון מחשבות והרהורים. 

כשהייתי בניחום אבלים לפני כחודש הגיע לשם באותו הזמן הרב אלישע וישליצקי. הרב דיבר על כך שאנחנו נמצאים כיום 'בקרב על החיים'. כל כך הרבה נערים ונערות, אנשים ונשים מרגישים שהחיים כבדים עליהם. שהנפש לא יכולה להכיל. הרב הוסיף ואמר שאנחנו דור עם נפשות חלשות יותר. ישנם הרבה יותר מצוקות נפשיות בדורנו, וממילא כל כך הרבה אנשים זקוקים לתמיכה, לעידוד, לחום ולאהבה בכדי לחזק אותם ב'קרב על החיים'. הרב סיים ואמר שאת התפילה "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים" צריך לומר גם על אלו החיים. שגם אנחנו החיים נזכה- לחיים! נזכה לחיות ולהרגיש חיים! שמחים, מאושרים, רגועים- חיים! 

בעקבות כל אלו עלו בתוכי הרבה מחשבות ורעיונות, חשבתי לכתוב  זאת קודם כל בכדי לחזק את
הרב דיבר על כך שאנחנו נמצאים כיום 'בקרב על החיים'. כל כך הרבה נערים ונערות, אנשים ונשים מרגישים שהחיים כבדים עליהם. שהנפש לא יכולה להכיל.
עצמי והלוואי ומתוך כך נזכה להתחזק בכך כולנו. 

חשבתי לעצמי כמה כוח אדיר יש לחום ואהבה שאנחנו מעניקים אחד לשני, כמה כוח אנחנו מקבלים כשמישהו מתעניין בנו באמת- כשאנו מרגישים שלמישהו אכפת מכל הלב. איזה נעים זה לחוות חיוך חם ולבבי, כמה מעודד זה כשאומרים לנו כמה מילים טובות.

וכמה צריך עוד להתחזק בזה.

להתחזק בחסדים הקטנים, היומיומיים. בחיוך, במאור פנים, ב"שלום" ובמה "מה שלומך?". אני יודעת שהרבה פעמים יש לנו קושי מסוים לעשות זאת מתוך נקודה של ביישנות או מבוכה. כשלא מרגישים מספיק בנוח, כשלא נעים וכדומה. אך חשבתי שאולי גם בנושא הזה צריך להתחזק ב"עזות דקדושה"- להתגבר על הבושה- לחייך, לומר שלום, להאיר, לפרגן! אפילו לרגע קטן. כמה כוח, כמה עוצמה יש בדברים הפשוטים הללו. (ומצד שני חשוב גם לדון לכף זכות כשלא אומרים, כי הרבה פעמים זאת פשוט הביישנות שמעכבת אותנו..)

כשרואים את החבר/ה אפילו בפעם החמישית באותו היום כדאי לחייך אליו, לומר שלום.  כמה שניות של השקעה- וכמה ברכה לעולם! 

וכמובן שדברים  אלו הם משמעותיים ועיקריים עוד יותר- בתוך המשפחות שלנו. המאור פנים לבן זוג, לילדים, לאחים, להורים, לסבתא. ההתעניינות, הלבביות, הליטוף החיבוק- כמה כוח ושמחה זה מעניק. ולסיום- חשבתי על עוד עניין אחד.

זה מדהים כמה שאנחנו לא יודעים. לא יודעים מה עובר אחד על השני. אני פגשתי את המוכר במכולת יום או יומיים לפני שהאירוע הנוראי קרה- והוא דווקא חייך והיה נחמד כתמיד. וגם אותו הבחור, שבת לפני כן צחק עם חבריו ונהנה- ואף אחד לא העלה עד דעתו שזה מה שהוא יעשה מחר. 

אין לנו מושג מה עובר בנפש של השני, כמה קשה לו או גם כמה טוב. פשוט לא יודעים. ולכן צריך לא "להתקמצן" ולהאיר לכולם!! לא רק לאלו שנראים עצובים, אלא פשוט לכולם. כי כולנו צריכים את זה. כולנו שמחים כשמתעניינים, כמפרגנים, כשמחייכים! אנחנו זקוקים אחד לשני, אחת לשנייה. כל אחד ואחת עד כמה שהם יכולים. 

ולסיום (הפעם באמת..) הספר "הרבי מקרן הרחוב" על הרב קרליבך זצ"ל, הוא ספר חיזוק אדיר בנושא הזה. כמה חום ואהבה אנושית, כמה רגישות לזולת- פשוט מרגש ומדהים כאחד. סיפורים מדהימים על אהבת הזולת, על חסד ועל המון חום ואהבה. 

"אתה נולד לעולם הזה אבל עד שמישהו בא ואומר לך "אני אוהב אותך"- אתה עדיין זר בעולם.

אתה מרגיש כמו מישהו זר, כאילו אתה עדיין לא נמצא כאן ממש. הזוהר הקדוש אומר שלקחת מישהו זר ולהכניס אותו לבית שלי , זה לתת לו חיים וקיום אפילו יותר מהקיום שהשם יתברך נותן לו. השם שלח אותו לעולם והוא כאן, אבל זה עדיין לא קיום אמיתי. את הקיום האמיתי צריך לתת לו אדם אחר..." (הרב קרילבך- עמוד 173 בספר)  

הרב קרליבך היה אומר שכל אדם הוא יהלום אמיתי! כל אדם! היפה, המכוער, הקבצן, העשיר- כולם יהלומים! כולנו... 

והלוואי ונזכה להפיץ אהבה וחום, להתחזק ולחזק את הקיום האחד של השני,  ולראות כל אחד כיהלום אמיתי-  כי הרי מי לא ירצה לחייך ולשמח אדם יקר כיהלום?!.

בתפילה לגאולה שלמה.