ישראל של לכתחילה

הרמב"ם בהלכות מלכים פסק בצורה ברורה- "אין מעמידין אישה במלכות שנאמר "עליך מלך" ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש".

הרב דוד בן פנחס , כ"ה בסיון תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
סוגיית מעמדן של הנשים במרחב הציבורי בישראל היא ללא ספק אחת הסוגיות המרכזיות שמעסיקות את החברה הישראלית והדתית. שאלת מינויה של אישה כח"כ עלתה מס' פעמים בדיונים סביב ניסיונות האחדות. מלבד השאלה ההלכתית הטהורה יש כאן שאלת כיוון דרך. מהי עמדתנו בשאלת מעמד האישה? האם אנו מעוניינים לחנך את בנותינו ל"כל כבודה בת מלך פנימה" או למעורבות פעילה בכל חיי הציבור.
 
לעניות דעתי זוהי אחת השאלות החשובות ביותר (כמובן, חוץ מהשאלה הפוליטית מי יעמוד בראש...) בתרבות הישראלית ואי אפשר להשאיר אותה ללא מענה. חיפוש קל במקורות (או באינטרנט..) יביא אותנו למציאת הרב המתיר, אנו בדברים הבאים לא נתמקד במותר או אסור, אלא בדרכה של תורה, מהי השקפת עולמה של התורה, מה לכתחילה.               

הרמב"ם בהלכות מלכים פסק בצורה ברורה-  "אין מעמידין אישה במלכות שנאמר "עליך מלך" ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". והנה למרות דברי הרמב"ם המפורשים חלק מהפוסקים דנו להקל במינוי אישה לתפקידים ציבוריים. לא נכנס כאן לעומק הסוגיה בברור השיטות השונות ורק נזכיר שלושה כיוונים עיקריים שהזכירו-

יש שרצו ללמוד שלא כל הראשונים הסכימו לפסק זה של הרמב"ם, ולדעתם מינוי אישה נאסר רק למלכה, אך בשאר שררות הדבר מותר. אם הציבור מקבל על עצמו את האישה אין איסור בדבר. תפקידים ציבוריים בשלטון דמוקרטי אינם נחשבים לשררה. יש שכתבו מהצד שמינויים אלו אינם עוברים בירושה ויש שנקטו שההיתר מצד שהמינוי לזמן.


המקור לכל המינויים בעם ישראל הוא המלך ושם ההלכה מוסכמת וברורה- מלך ולא מלכה. מובן, אם כן, שאי אפשר להפוך הארעי לקבוע, וודאי שאסור ליצור מהיתרים אלו מגמה של שוויון.
המשותף לכל ההיתרים שהבאנו הוא שמדובר במצבים ארעיים, לא קבועים. המקור לכל המינויים בעם ישראל הוא המלך ושם ההלכה מוסכמת וברורה- מלך ולא מלכה. מובן, אם כן, שאי אפשר להפוך הארעי לקבוע, וודאי שאסור ליצור מהיתרים אלו מגמה של שוויון.

לדעתו של בעל "כנסת הגדולה", (ר' חיים בנבנישתי, שהיה אחד מגדולי האחרונים), מגמה זו איננה חדשה, וכבר בימי בית שני נתקלנו בבעיה מסוג זה "ועל דבר זה התחייבו שונאיהם של ישראל כליה". המשנה במסכת סוטה מספרת על אגריפס המלך שהיה ממשפחת עבדים וקרא בתורה בפרשת הקהל. כשהגיע לפסוק בפרשת שופטים- "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" זלגו עניו דמעות שהרי הוא עובר על איסור זה. ומוסיפה המשנה- "אמרו לו, אל תתיירא, אגריפס אחינו אתה" ובגמ' שם בשם ר' נתן שבאותה שעה התחייבו כליה שהחניפו לאגריפס. בעל "כנסת הגדולה" היה מהאחרונים שסברו שקבלת הציבור יכולה להתיר מינויים פסולים. א"כ נשאלת השאלה למה התחייבו כליה הרי הציבור מקבל את אגריפס שהיה מלך צדיק? בעל "כנסת הגדולה" משיב שהחנופה הייתה שהשיבו לו "שמן הדין ראוי הוא למלכות, אבל אין הכי נמי שאם היו אומרים לו שמן הדין לא היה ראוי למלכות אלא שהם היו מקבלים מלכותו עליהם לא היו נענשים". בדברי "כנסת הגדולה" אנו רואים את השינוי העצום בין היתר מקומי של קבלת הציבור, לבין סטייה מדרכה של תורה ואפילו כשהיא נעשית בחסות ההלכה.

על המניעים ליצירת כיוונים חדשים כאלה עמד אחד מגדולי ישראל לפני כמאה שנה, בעל ה"כלי חמדה" (ר' מאיר דן פלאצקי) והוא קבע בחריפות - "..כי רואה אנכי ששאלת בחירת הנשים היא רק השאלה הראשונה והקטנה בערך לנגד השאלות הגדולות הממשמשות ובאות לרגלי בנין הארץ שירצו לבנות, ולזאת נחוץ להעמיד בסיס ויסוד איך לדון בשאלות החמורות האלו, אם להתאים את תנאי הבניה עפ"י רוח תורתנו הקדושה הכתובה והמסורה, או למשוך את התורה לפי תנאי החיים". כאמור, ההיתרים למינוי נשים הם מקומיים וזמניים בלבד. כשאנו מושכים היתרים אלו והופכים אותם לדרך חיים, אנו חוטאים בעיוות שיש לו השלכות קשות על כל שטחי החיים.

נסיים בדברי הרב קוק זצ"ל שהעמיד את השקפת עולמה של התורה בדרך של לכתחילה- "בתורה בנביאים ובכתובים, בהלכה ובאגדה, הננו שומעים קול אחד, שחובת עבודת הציבור הקבועה מוטלת היא על הגברים. "האיש דרכו לכבש, ואין האישה דרכה לכבש". ושתפקידים של משרה, של משפט ושל עדות, אינם שייכים לה, וכל כבודה היא פנימה. ההשתדלות למנוע את תערובות המינים בקבוצים היא כחוט חורז במהלך התורה בכללה" (מאמרי הראי"ה).