משבר ממושך וכולל פוקד את ישראל ומכרסם ביכולת תפקוד המדינה ותדמיתה, עד היסוד. לישראל כוחות צבא מעולים, רמה טכנולוגית מרשימה, וכלכלה יציבה ומשגשגת. אבל המנהיגות לוקה בחסר, ולא מהיום.
חוסר מנהיגות מדינית וצבאית
הזירה הפוליטית איננה מספקת את המנהיגות המלוכדת והנחושה כדי להוביל את המדינה בסערת הימים שעוברים עליה. אין אף בעיה מרכזית שזוכה לטיפול ולפתרון אמתי. כמה מבין הצרות ללא תשובה: הביטחון האישי והתפשטות האלימות, מקומם של ערבים העוינים המדינה היהודית, סוגית המוסר הציבורי הירוד, שאלת הבדווים והקרקעות בנגב, ועוד. הממשלה לא מסוגלת להגדיר בעיה ולגשת לפתרונה, עם כל הקשיים בדבר, כיעד לטווח-ארוך.
ראשי השלטון חוטאים בחוסר יכולת להעביר לציבור את עומק הסכנה ועוצמתה שרובצת לפתחה של המדינה. כהרגלה של המדינה, ממעיטים באיומים המופנים כלפינו. סיפור רובעי הצבע באניית "המרמרה" הטרוריסטית זועק לשמיים על התמימות בהחלטת הממשלה.
כיוון שבענייני צבא עסקינן, הנה הפורמאליות והקפדנות היבשה והאיוולת הביאו לאחרונה להדחת שני קצינים בכירים מעולים מהצבא. בהכרעותיו אלה משדר הרמטכ"ל גישה של בריחה מאש ביקורת אפשרית. זו לא שעה של מנהיגות של מפקד ומצביא. במקום לגלות הובלה אצילית ולתת הגנה על גיבורי ישראל, הוא עומד על קוצו של יו"ד בנושאים אזרחיים זניחים. כמו-כן, פרשת הקצין אדם מלול הצביעה על נטישת חייל בעת מילוי תפקידו. 
התקשורת גסת-הרוח עם הטיה שמאלנית מובהקת, מסדרת באופן חד-צדדי את סדר היום החברתי: בעד עובדים בלתי חוקיים וילדיהם, ואת סדר היום המדיני-צבאי, בעד יציאה חפוזה של צה"ל מלבנון ומרצועת עזה. דעה הפוכה לא זוכה לייצוג הולם, לתהודה ציבורית ואף לא ללגיטימציה
המשט כמשל
הקריסה של ההנהגה הפוליטית בפני מותחי ביקורת וזורעי הרס איננה יודעת גבול. מועדת כהאן ועד ועדת הבדיקה הבאה, לא יודעים מנוח מחיטוטים ופלישות לקרביים הרכים של עמודי השדרה של ראשי צבא ומדינה בישראל.
ראש הממשלה נתניהו שהה בחו"ל בעת תקרית המשט ושתק, שב הביתה ושתק. בינתיים הקדימו ועיצבו שופרי המוסר השקרי מבית ואויבי ישראל מבחוץ את מצב העניינים,זיהו את הכשל, הסית לעריפת ראשים, כינסו גופי עולם והטילו על ישראל אחריות ואשמה. ונתניהו הפקיר את השיח הפוליטי המתגבש לידי שונאי ישראל.
מי קובע השיח הציבורי?
לתוך החור השחור של היעדר מנהיגות בישראל, חודרים ובוחשים, מבלבלים והורסים, גורמי פנים וחוץ רבים מאד.
כלי הדמוקרטיה של בחירות עממיות נועדות לקבוע את האדם שימלא את המשרה הרמה ביותר במדרג השלטוני. אבל כאשר רצון העם אינו מתממש, עקב התערבות גסה ומתמדת של גורמים לא נבחרים בענייני המדינה, קול העם נחנק ונאלם.
זה כבר תקופה ארוכה למדי שהשתלט על ישראל שלטון של מכתיבי דעת הקהל ושמשפיעים על המדיניות בסוגים רבים של נושאים. התקשורת, כן, התקשורת גסת-הרוח עם הטיה שמאלנית מובהקת, מסדרת באופן חד-צדדי את סדר היום החברתי: בעד עובדים בלתי חוקיים וילדיהם, ואת סדר היום המדיני-צבאי, בעד יציאה חפוזה של צה"ל מלבנון ומרצועת עזה. דעה הפוכה לא זוכה לייצוג הולם, לתהודה ציבורית ואף לא ללגיטימציה.
כעת אנשי תקשורת אינם, אגב סיקור חדשותי, סתם מעלים דברי ביקורת על פעולת השייטת נגד המשט של שונאי ישראל. עיתונאי התקשורת לא רק מתגייסים כדי לבקר מדינה חבוטה וחבולה על ידי עולם ומלואו, אלא התקשורת שועטת להפיל נבחרי ציבור ממשרותיהם, לקעקע את כושר התפקוד של ממשלה ולזרוע מועקה רבתי בשורות הצבא. זוהי תקשורת כאויב העם, המשלבת ידיים עם אויבים של ישראל בעולם. חד וחלק.
חלל מנהיגות ותוצאותיו
נוכח חלל מנהיגותי כרוחב פי הלוויתן, התרומם בית המשפט העליון לשלוט עלינו. פרשת כביש 443 מדגימה מי מחליט בענייני בטחון בארץ. האקדמאים, כקול בוטה של התנשאות תרבותית, עומדים בשערי שכונת שמעון הצדיק וקובעים עמדה נגד זכות היהודים לבתיהם ונגד פסקי בג"ץ. חבר פרופסורים בהר הצופים לא רק צופים על המתרחש אלא מתכוונים להטות את הכף הפוליטית באופן שירוויח הצד הערבי.
גלי שטנה מתרגשים עלינו מחו"ל, מכל במה ותחנה ואולפן, עיתון ואתר, פרלמנט ופורום מדיני. מזווית תצפית בינלאומית נראית ישראל טרף קל. או"ם-שמום, אמריקה-אובמה ואירו-ערביה כבר מאבדים את סבלנותם מול ההתעקשות היהודית לקיים ריבונות ישראל. היהודים צריכים להתנדף לכל הרוחות כדי שישרור שלום בעולם.
לכל הבעיות היסודיות מקור וסיבה אחת, תעלת ניקוז ראשית של מדווי המדינה. אין מנהיג בישראל. אין קול חד ותקיף שישתיק את שונאינו ויעמיד אותם על קו האמת והצדק. אין מנהיג שיסביר וישכנע את העם מבית, ירומם רוחו ויחזק את המורל הלאומי. אין מנהיג, ולכן חלל המנהיגות נכבש על ידי תאבי רעת היהודים. אין מנהיג ואנו, לאן נלך לחפש מזור ועידוד. מי יובילנו למים בטוחים.
אין מלך בישראל. כל איש הלא ישר בעיניו יעשה.