בשולי "ועדת מצא" לפשע בגוש קטיף

היכן היו כל הקצינים הבכירים. האם נכון להניח שהם הפקירו את חובתם הלאומית על מזבח היקדום האישי?

ד"ר אריה בכרך , ה' בתמוז תש"ע

ד"ר אריה בכרך
ד"ר אריה בכרך
באדיבות המשפחה
ממצאי הועדה אינם מפתיעים, כל מי שאפילו רק עין אחת בראשו ראה את העובדתות כבר בעבר והן מדברות בעד עצמן.  חמש שנים ומחנות הפליטים, גם אם נתנו להם שמות יומרניים כמו "עיר האמונה" שנבנו כמחנות פליטים עדיין מאוכלסים במגורשי גוש קטיף.  אותות הזוועות שנעשו בהם צועקות מכל פינה. 

ברם, צדדים אחרים במעשה הנואל, של הגרוש לא הוארו ולא נבחנו, ואולי לא במקרה.  והשאלות צפות ודורשות תשובה. 

כיצד הגענו למצב בו ממשלת ישראל עושה מעשה המוגדר כפשע נגד היהודים.

כיצד תרחיש כה הזוי ונפשע קורם עור וגידים והופך לעובדה מוגמרת. 

חמש שנים הוקצבו להעברת הדגים ממפרץ אילת, כיצד אפשר להעביר בני אדם בהערכות של כמה חודשים  לגבי הטענה של חוסר שיתוף פעולה של המתיישבים, הרי שגם הדגים לא שתפו פעולה בהעברתם, לפחות עובדה זו אני בדקתי. 

כיצד היה יכול אריאל שרון, בהליך אמנם חוקי אבל ודאי בלתי דמוקרטי, "לארגן" לעצמו קואלציה אד הוק תוך סילוק מתנגדים כבני אלון וחבריו. 
מדוע השומר שסרח לא יועמד לדין, או לפחות לדין הציבור. אגב, זו אותה תקשורת המזנבת היום בממשלת ישראל במאבקה הבין לאומי בנזקי המשט הטורקי

כיצד היה יכול שרון, לאחר שקיבל על עצמו הכרעת משאל מפקדי הליכוד להמשיך את הפשע למרות התנגדות "רוב מיוחס" למהלכו.  זה שימוש ציני בקולות מצביעיו במהלך המנוגד באופן מובהק לרצונם.  האם התנהלות כזו איננה מזכירה השתלטות של רודנים על העם במהלכים דמוקרטיים. 

השימוש בצבא:  מלכתחילה מטרת הגירוש היתה פוליטית ולא בטחונית.  אפילו שרון עצמו הצהיר במפורש שלא יהיה שיפור בטחוני לאחר הגירוש.  לכן, עולה השאלה האם ערוב הצבא במהלך כזה איננו פוליטיזציה של צה"ל.  מה היה קורה במדינה לו היה צה"ל מגוייס לשבירת שביתה, נאמר שביתת מורים לדוגמא... 

גליון מס' 5 מדצמבר 2006 של המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית, שהוא כתב העט המקצועי של הפסיכולוגים הצבאיים ביחידות השדה, מכיל 518 עמודים ובהם סקירה על הערכות המערך הפסיכולוגי של צה"ל לביצוע הגירוש.  בספר מאמרים של הכנה נפשית של החיילים לביצוע הפשע.  שימו לב, אין הערכות כזו להכנת הצבא למלחמה.  אולם לביצוע הפשע הזה היה ברור לראשי הצבא ש"יש בעיה"!! 

קריאה בספר מזעזעת ומזכירה שיטות נפסדות כיצד להפוך חייל מאדם ל"בורג במכונה", תוך דיכוי יכולת השיפוט העצמי. 

היכן היו כל הקצינים הבכירים.  האם נכון להניח שהם הפקירו את חובתם הלאומית על מזבח היקדום האישי (עיין ערך, בוגי יעלון). 

כיצד נעשה השימוש בביטוי "סרוב פקודה" לנושא העיקרי בשיח הציבורי תחת התאור האמיתי "סרוב לערב צבא ופוליטיקה".  הטכניקה המתוחכמת הזו סימאה עייני רבנים רבים וחשובים שמתוך דאגה כנה לצה"ל ולעם, אבל מחוסר חשיבה מספיקה ומעמיקה נגררו אחרי תעמולה זו ובכך נתנו יד לביצוע הגירוש. 

כיצד הבג"צ הרואה עצמו כשומר זכיות הפרט, המגן בחרוף נפש על כבוד האדם וחרותו שיתף פעולה עם הפשע הגדול נגד הפרט.  אין לתת לבג"צ להסתתר מאחורי ההצהרות הנבובות שכל היה חוקי ואין מקום להתערבותם.  בג"צ נוהג להתערב בכל מקום שנוח לו וגם בהיבטים פוליטים ומדיניים. 

כל הפשעים הללו לא היו יכולים להתבצע אם כלבי השמירה של הדמוקרטיה לא היו מועלים בתפקידם. מעיון בעתונות הכתובה ובתקשורת האלקטרונית עולה שרוב הכתבים הפרשנים והתחקירנים נמנעו מלשאול את השאלות המתאימות את האנשים המתאימים.  התקשורת נתנה יד להתהליך הדהלגיטימציה של זכיות מתיישבי גוש קטיף.  מדוע השומר שסרח לא יועמד לדין, או לפחות לדין הציבור.  אגב, זו אותה תקשורת המזנבת היום בממשלת ישראל במאבקה הבין לאומי בנזקי המשט הטורקי. 

אני רוצא לקרא למנהיגי הציבור שלנו להקים גוף בודק להיבטים אלו.  לטיפול בשאלות הללו אין צורך בועדה ממלכתית.  יש ביננו אנשים רבים שבידם לעשות את כל הבדיקות הנדרשות, לקבל תשובות, לפרסם מסקנות וגם למצא דרכים להעניש ולפגוע באשמים העיקריים.