שכחו את ירושלים במגילת העצמאות?

ניתן לראות את שורש ההתעלמות מירושלים כבר בימי קום המדינה. דווקא בטקסט המכונן של מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית נשכחה ירושלים.

אלוף במיל' עוזי דיין , ח' באב תש"ע

עוזי דיין
עוזי דיין
צילום: פלאש 90

מה אתם עושים הערב? ערב ט' באב 2010. לפני 2596 שנה נחרב בית המקדש הראשון בידי הבבלים. 656 שנה אחר כך נחרב הבית השני מידי הרומאים.

60 שנה מאוחר יותר נפלה ביתר והסתיים מרד בר כוכבא בחורבן הישוב ביהודה ובתחילתה של גלות בת 1800 שנה. האם כל אלה שאירעו בתשעה באב נוגעים לנו ובנו היום? ובעיקר – עד כמה ב'מדינת תל אביב' מתייחסים לאסונה של ירושלים שהפך להיות אסון של האומה כולה?

ניתן לראות את שורש ההתעלמות מירושלים כבר בימי קום המדינה. דווקא בטקסט המכונן של מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית נשכחה ירושלים. שלוש מילים מהדהדות בהעדרותן ממגילת העצמאות:

Ø     'אלוהים' – המיוצג, אחרי ויכוח מר ולא קצר, על ידי "צור ישראל וגואלו".
Ø     'דמוקרטיה' – אולי מרתיעה מלועזית, כי המגילה עצמה דמוקרטית למדי.
Ø     ו'ירושלים' – כאן ההתעלמות גורפת. אף שמץ של איזכור לבירת הנצח של ישראל והעם היהודי!

היתכן? יש טוענים שלא רצו לגעת בנקודה רגישה ולכן לא הכניסו למגילה, לא את גבולות הארץ ולא את ירושלים שכבר אז דיברו על בינאומה וכבר אז היו שתמכו בכך, יש טוענים שדאגו לכך אלה מראשי התנועה הציונית החילונית שדיברו גבוהה על 'ירושלים של מעלה' אבל ולא השאירו מקום ל'ירושלים של מטה' ויש סוברים שירושלים לא הוזכרה "כי היתה מובן מאליו". כך או כך, כבר בתחילת דרכה של המדינה, במגילת הצמאות, נזרעו זרעי הניכור בין 'מדינת תל אביב' ל'מדינת ירושלים'.
אז מה עושים? הופכים את ט' באב מיום אבל על חורבן הבית של ה'דתיים' ליום של שיח על משמעותו לבית השלישי המשותף שלנו.


ולא שלא היה ויכוח - בשני מאמרי תוכחה "חורבן ותלישות" ו"מקורות לא אכזב" כותב ברל כצנלסון המזועזע מכך שתנועת נוער חילונית יצאה למחנה קיץ ביום ט' באב 1934: "מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שיכחה?... דור מחדש ויוצר ואינו זורק אל פח האשפה את ירושת הדורות... מחזיר לתחיה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש... כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? סבור אני שבעניין זה היה מסכים לגמרי עם ז'בוטינסקי שכתב: האם אתם כל כך נאיביים לחשוב כי מיניסטר אנגלי או איטלקי או צרפתי יודע כי יש תל אביב או ראשון לציון או רחובות? לא! הם אמרו כי את ארץ ישראל צריך לתת לעם העברי יען כי טיטוס גירש את ישראל מארצו לפני אלפיים שנה. ועם ישראל כשיצא, אמר "כולה שלי".

גם היום, לצערי ידה של מדינת ת"א על העליונה. ירושלים היא אכן בירתנו הבלתי מעורערת אבל 'ירושלים של מטה' מתערערת – היא העיר העניה ביותר בישראל, למעלה מ 60% מילדיה לומדים במוסדות חינוך לא ציוניים (לא שייכים לזרם הממלכתי ולא ממלכתי-דתי), אלפי צעירים עוזבים אותה כל שנה והרבה ישראלים מדירים רגליהם ממנה. הרכבה הדמוגרפי הולך ונהיה נפיץ ואפילו על גבולותיה יש חילוקי דעות.

אז מה עושים? הופכים את ט' באב מיום אבל על חורבן הבית של ה'דתיים' ליום של שיח על משמעותו לבית השלישי המשותף שלנו. לפיכך החלטנו לפני מספר שנים, להכליל את אירועי "הלילה לא לומדים תורה" במסגרת הפעילות של כנס ישראל-שדרות לחברה. ארגונים לא מעטים מקיימים אירועים דומים הערב מתוך דאגה לדמותה של הזהות התרבותית והלאומית ישראל היהודית-דמוקרטית.

בואו והצטרפו לשיח הזה. לפי המסורת היהודית "הלילה לא לומדים תורה" אבל מלילות כאלה לומדים להבין מהי שותפות הגורל שלנו וכיצד נחזק אותה לכדי שותפות יעוד של האומה כולה. ליל ט' באב הוא של כולנו!