בתור הורה לילדים הנמצאים בגן ובית הספר, רואה אני את העוול הגדול באריכות החופש. הילדים משוועים לחזור למסגרת לימודית.

לא מובן מדוע בישראל יש חופש כל כך ארוך, עבור מי? עבור ההורים - מספיקים כמה שבועות להתחדש ולהתאוורר ולהתארגן לקראת השנה החדשה. עבור הילדים - גם הם מספיק להם כמה שבועות של קיטנה, טיולים וחוויות, ואחר כך, מה יעשו הילדים הקטנים, בכיתות א' ב' ג' ד' כלום הם יכולים להעסיק את עצמם שעות על גבי שעות?

והאם כל זה מתאים לחודש אלול, חודש התשובה והרחמים במסורת ישראל, חודש שבו צריכים אנו לשפר את מעשינו והתנהגותנו, ודווקא בימים אלו טוב להיות במסגרת חינוכית לימודית שבה מתחנכים לערכי תורה ומוסר ולומדים על תכני החגים הקרבים ובאים.  

מדוע מדינת ישראל צריכה להיות כבולה לתאריך הלועזי של אחד בספטמבר? האם אנו ככל הגויים? מדוע אנו לא יכולים להתחיל את הלימודים יותר מוקדם, בזמן המתאים ללוח העברי, בזמן המתאים למורשת ישראל, בזמן המתאים לתוכן היהודי?  בימים אלו על ילדי ישראל  להתכונן  לקראת ראש השנה והימים הנוראים בתוספת של לימוד תורה - דווקא בימים אלו.

ואם המערכת הממלכתית לצערנו אינה מבינה מספיק את התכנים האלו ואת חשיבות התחלת הלימודים בתחילת חוד

ומדוע לפחות בבתי הספר הדתיים הממלכתיים לא מתחילים את הלימודים בתחילת חודש אלול?

ש אלול, מדוע המערכת הממלכתית דתית, אינה עושה כך? ומדוע לפחות בבתי הספר הדתיים הממלכתיים לא מתחילים את הלימודים בתחילת חודש אלול?

הצעתי שיתחילו את הלימודים בכל שנה ושנה בתאריך הקבוע לפי הלוח העברי, כגון ה' אלול, או י' אלול, שיהווה את פתיחת שנת הלימודים הרשמית בבתי הספר. כך יהיו תמיד שלושה שבועות לפחות של הכנה נאותה לקראת החגים, לקראת ראש השנה, לקראת השנה החדשה.

דבר זה  ידגיש את היותנו עם יהודי עברי ההולך לפי לוח שנה עצמאי משלו. ויחזק את הזדהותנו עם התרבות היהודית העתיקה המתאימה לנו,  התחלת חודש אלול באווירה של לימוד תורה, יראת אלקים, ערכים ומהות, תשנה את כל ההכנה של ילדינו לקראת החגים, ובטוחים אנו שמימים אלו רק תצא ברכה גדולה לשנה החדשה.

כולם אוהבים וזקוקים לחופש, אין ספק שיש צורך בהתחדשות מימי השגרה, בהתאווררות ובהתארגנות מחודשת לקראת השנה החדשה, זה הרי צורך טבעי נפשי. מקור לכך בתורתנו הקדושה אשר נצטווינו בה מפי בורא עולם על השבת, יום המנוחה השבועי המחדש את הכוחות של האדם ונותן לו את היכולת לשוב אל עצמו אל עולמו הפנימי ומתוך כך להתחדש להמשך. זהו יום של מנוחת הנפש, ואולם הוא מוגבל ליום אחד אשר נותן כח לששת הימים הבאים אחריו.

אף החופש וימי המנוחה וההפסקה בין שנה לשנה וודאי שנצרכים הם, לפחות לבני אנוש רגילים (ישנם אנשי מעלה שמספרים עליהם שמרוב גדלותם ותעצומות נפשם שאבו ושואבים הם כוח תמידי מעוצמתם הרוחנית היומיומית ולא היו זקוקים כלל לחופש חיצוני, אך אלו יחידי סגולה).

אך גם החופש עם כל נחיצותו חייב להיות במידה ובגבול. כשהילדים שוודאי אוהבים חופש, מתחילים לזעוק שהחופש 'יותר מדי', וכבר הם רוצים לשוב למסגרת הלימודים, זהו הסימן שהחופש סיים את תפקידו, ומכאן ואילך הוא נעשה מיותר, וכשמשעמם יש סכנות רבות.

על כן הצעותי להגביל את זמן החופש, ושפתיחת שנת הלימודים לא תהיה מוגבלת לתאריך הלועזי 'אחד בספטמבר', אלא להתחיל בימי אלול הקדושים את שנת הלימודים, ולהתחיל בהכנה הראויה לקראת ימי החגים אשר כגודל ההכנה אליהם כן הם יתנו את ברכתם לשנה החדשה.