היתה זו אהבה ממבט ראשון

היא עמדה מעבר לדפלק חנות-הבגדים, וכבר באותו רגע היתה תחושה שזוהי הכלה...

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ד באלול תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הסיפור ששמענו על שידוכי בְּנהּ של הרבנית, היה באמת פנטסטי:

כמי שעושה רבות למען עם ישראל בנושא השידוכים, חשה הרבנית יום אחד שאינה יכולה יותר. היא עושה יום-יום למען הרווקים והרווקות, ובביתה-שלה עדיין איש אינו מתחתן... החליטה הרבנית לעשות מעשה (כך סיפר המְספר): יצאה מביתה, והלכה לאורך רחוב יפו שבירושלים. "אני הולכת ברחוב", נשאה עיניה השמיימה, "ואתה, מזווג הזיווגים, אנא! זַמן לי את הנערה הראויה לִבנִי".

על פניה חולפות מספר נערות... הרבנית מביטה היטב: אולי אחת מהן? מעודה לא העזה לעשות שידוך בדרך כזו... אבל היא נזכרת באליעזר עבד אברהם, ומתעודדת להמשיך לצעוד ברחוב יפו. לאחר כעשר דקות הליכה, והנה מולה בחורה חיננית וצנועה.

ניגשה אליה הרבנית ושאלה בעדינות: "תסלחי לי, אבל... אולי אַת מחפשת שידוך...?".

"אני? אֶה... דווקא, כן...".
אנשים חלפו מולי. ראו אשה בוכה עם דמעות גדולות - ולא הבינו מה עובר עלי...

"אז תראי, קוראים לי... ואני רוצה להציע לך את הבן שלי... מה דעתך?". כאן פירטה את נתוניו ומעלותיו, וכו' וכו' – בקיצור: כך התארס בנה של הרבנית הידועה, המקדישה חייה למען בני ובנות ישראל.

מקסים, לא?

אלא שמאז התחלתי לחקור את תולדות חיי הגרש"ז אוירבך זצ"ל, למדתי כלל חשוב ופשוט: הבריות נוטות להעצים את מימד הנס שבכל מאורע. אם משום שכך מתקבל "סיפור טוב" ומדהים, שהחבר'ה משתוקקים לשמוע ולספר הלאה; אם משום שכך יש סוף-סוף לעולם חוקיות ברורה ו'חיובית' (לרוב: של צדיק וטוב לו); ואם מפני שכך מועברת האחריות על הנעשה, לריבונו של עולם. למה לא התחתנתי עדיין? - כי עדיין לא קרה לי נס, כמו זה שקרה לרבנית. אבל כשתבדוק את הסיפור היטב, תגלה את הסיבה האנושית, מעשי ידי-אדם, שקדמו לָהתרחשות האלקית.

החלטנו לגשת לביתה הקדוש של הרבנית, הספוג תורה ושידוכים, לאחל מזל-טוב חם - ולשאול דרך אגב כיצד באמת התרקם השידוך. שמעה הרבנית את גירסת המעשה שהבאנו רעייתי ואני, צחקה מעט, ופתחה ואמרה:

"זה לא מדוייק, שיצאתי מהבית לחפש ברחוב כלה לַבן שלי... נכון, הלכתי ברחוב יפו, מבנייני העיריה לכיוון רח' בן יהודה. רציתי לקנות בגד לאחד מבני-הבית. בעוד אני מתקדמת, נזכרתי ברווקים וברווקות ש'יושבים לי בראש'. התחלתי להתפלל עליהם: "רבונו של עולם! אנא זמן להם כבר את הזיווג האמיתי. פְּתח את לבם שיבינו על מה לוותר, ועל מה לא... מה הם כבר רוצים, ריבונו של עולם?", זעקתי בשקט, "רוצים להתחתן, להקים בית בישראל! וכי זה כל-כך קשה בעיניך? תן להם חן ושכל טוב, שיעשו את הצעדים הנכונים. הלא שמעת את ההורים השבורים שהתקשרו אלי אתמול...".

לא יכולתי להתאפק עוד... השיחות הארוכות, הנסיונות לשכנע שלא מצליחים... הרבה צער של עם ישראל והשכינה.

אנשים חלפו מולי. ראו אשה בוכה עם דמעות גדולות - ולא הבינו מה עובר עלי...

ואז נזכרתי בבת שלי, שמצפה לשידוך, ובבנים שלי. התפללתי גם עליהם.

לאט לאט נרגעתי. עמדתי לחצות לכיוון רח' אגריפס, אך משום מה עצרתי לפתע... פניתי לחנות בגדים שעומדת ברח' קינג ג'ורג'. כשהגעתי לפתח החנות, ניגבתי את הפנים ונכנסתי.

ליד המוכרת הצעירה עמדה קונָה, שכנראה ניסתה למצוא בגד לעצמה, ולא הצליחה... השולחן היה מלא בשמלות שהורדו מהקולבים, והמוכרת תצטרך לעמול ולהחזיר אותן למקומן. האשה פנתה לצאת, אך לפני כן אמרה לַמוכרת הצעירה בחיוך: "אני מאוד מודה לך על הסבלנות הגדולה שלך!".

באותו רגע, התבוננתי לראשונה במוכרת...!

אולי היא...? – לבי פעם בחוזקה.

ניגשתי אליה, וכנראה שאחרי הבכי ההוא, הקב"ה עזר שיצאתי מהחנות עם כלה מקסימה. טוב, הפעם זה הרי ברור כשמש, מי היה השדכן האמיתי" – סיימה בחיוך את הגירסה המעודכנת, הרבנית שכבר עשתה בחייה עשרות שידוכים נפלאים.
באותו רגע ניתן האות, והשידוך החל לקרום עור וגידים; להחליף מצב-צבירה: מִגזירה שמיימית שאמרה ה"בת-קול", לְשידוך בשר-ודם. כעת הכל תלוי בשחקנים שעל הבימה

השגנו טלפון של הכלה המאושרת, וכמובן שהיה לה מה להוסיף: "האמת היא, שערב לפני אמרתי לְחברה ש"זהו, אני עושה הפסקה לזמן הקרוב". אמנם נפגשתי עם מספר קטן של בחורים, אבל כל הלבטים, המתח, להגיד כן/לא, ואיך להגיד את ה"לא" שהוא לא יפגע - כל זה התיש אותי. אחר כך התקשרה אלי אחת המוכרות בחנות, וביקשה שאעשה לה טובה ואחליף אותה במשמרת שלה. כלומר, לא הייתי אמורה להיות בחנות, בשעה שהרבנית נכנסה...

היא פתחה ושאלה, "תגידי, אַת אולי 'בקטע' של שידוכים"? - להפתעתי, עניתי שכן... למרות מה שאמרתי בלבי אתמול, "זרמתי", ולא הייתי נוקשה. לדעתי, זו מסקנה חשובה: לזרום עם מה שמתרחש. אמרתי לעצמי: לא יקרה כלום אם רק אשמע את ההצעה שלה. וכשהיא אמרה לי את שְׁמה – הייתי קצת המומה. כי לא מזמן הורַי אמרו לי שאלך אליה, כי היא שדכנית שיש לה סייעתא דשמייא... עניתי שאני רק בת 20, ושדכנים זה לא בשבילי. כעת נדהמתי, איך הקב"ה דאג להביא אותה אלי.

היא לא אמרה מיד שהיא מבררת עבור הבן שלה... לקחה טלפון לברר - ובערב חזרה אלי, ואמרה שהיא חשבה על הבן שלה. גם אני ביררתי עליו – ו...ברוך ה' יום יום!".

***

"לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור", אמרו חכמינו (ברכ' ל.). מסביר רש"י, שיתפלל "בלשון רבים, שמתוך כך תפילתו נשמעת". לְסיפור פִּלאי זה, היה כנראה קל יותר להתרחש, אחרי הדמעות של הרבנית על כלל רווקֵי עם ישראל. באותו רגע ניתן האות, והשידוך החל לקרום עור וגידים; להחליף מצב-צבירה: מִגזירה שמיימית שאמרה ה"בת-קול", לְשידוך בשר-ודם. כעת הכל תלוי בשחקנים שעל הבימה. האם "ישחק" כל אחד את תפקידו כראוי? השחקנית הראשונה נכנסה לַחנות, והחלה "להעסיק" את המוכרת... למדוד שמלה; ועוד שמלה; ואולי הירוקה ההיא?

כי הכלה הצעירה, גם היא צריכה לתת את חלקה בהורדת השפע האלקי! מעשי האדם, הם הכלי לקליטת השפע הסובב כל העת בחלל העולם. הסובלנות שהפגינה הכלה כלפי הקונָה המתלבטת, היו החלק שלה בשידוך המתרקם.

אך גם לאותה קונָה היה תפקיד בהצגה: אם לא היתה מודה בלבביות לַמוכרת – יתכן מאוד שזיק-השדכנות של הרבנית לא היה ניצַּת!... סבלנות? מי מאתנו אינו מבקש בן-זוג סבלן? אשה - ודאי שתחפש לִבנהּ אשה סבלנית...

והדעת נותנת, שמִּן הסתם גם החתן, עם כל זכויותיו וזכויות הוריו – כנראה פירגן בערך באותן שעות לאיזה חבר. ואַל נשכח: גם בִּשלב הבירורים יש לאדם את הבחירה לקלקל את השידוך! יש רווקה שאירע לה בצעירותה מקרה דומה, וּברגע של זחיחות-הדעת היא סירבה להצעה שבאה מצד אֵם הבחור, בנימוק: "מה? שאני אתחתן עם מישהו שאמא שלו הכירה לי?! נראה לי מאוד מוזר...". כיום, בגיל 30+, היא טוענת שלצערה אלקים עדיין לא שלח לה את הזיווג שלה. אלקים - יקירה - לא התחייב לתאם אִתנו את הדרך בה יזוּמן לנו בן-הזוג.

כללו של דבר, זהו סוד חודש אלול: משה עולה עם לוחות מעשה ידי אדם, ועליהן יכתוב ה' את ההסכם החדש. לא עוד לוחות וכתב אלקיים. זוהי נוסחת שיתוף-הפעולה החדש בין שמים וארץ, שאמוּרה להחזיק מעמד יותר מהלוחות הראשונים, האלֹקיים מדי, שהאדם לא תרם בהם את חלקו!

אהבת-חינם ודמעות למען כלל ישראל; סובלנות לַקונֶה ה'נודניק' והבנה ללבו המתלבט, וגילוי ביטוי של אהדה למי שגמל אִתי טוב – כל אלה היו התפריט ליצירת השידוך, שאין ממנו מתאים לַכותרת: "אהבה ממבט ראשון".