שטר לפירעון

"ההחלטה הברורה של הממשלה תקוים ככתבה, כלשונה וכרוחה. זה השטר, ומגיע מועד פירעונו", כותב הבוקר השר בני בגין.

זאב בנימין בגין , כ' באלול תש"ע

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"השעיית אישורי בנייה ביהודה ושומרון", זו כותרתה של ההחלטה ב/22 של ועדת השרים לביטחון לאומי מיום 25.11.2009. הוועדה החליטה "לפעול להשעיה זמנית של הבנייה ביהודה ושומרון, לפי העקרונות המפורטים בהחלטה זו. תוקף ההשעיה הוא למשך עשרה חודשים". בהחלטה שישה סעיפים, החשוב בהם הוא סעיף 4: "עם תום ההשעיה, הממשלה תשוב ליישם את מדיניות הממשלות הקודמות בנושא הבנייה ביהודה ושומרון".

מה פשר 14 המילים האלה? למה הן נכללו בהחלטה לאחר שבתחילתה כבר צוין שמדובר בהשעיה, מודגש גם המובן מאליו שהיא זמנית, ונקבע זמנה לעשרה חודשים?

כדי לענות על שאלות אלה יש להבין את הרקע. כפי שידעו חברי ועדת השרים בעת הצבעתם, מאז הקיץ של 2008 הטיל משרד הביטחון מגבלות חמורות על אישור היתרי בנייה ביישובים היהודיים בשומרון וביהודה. גם לאחר שהחלה הממשלה הנוכחית לפעול, באביב 2009, לא שונו ההנחיות ונמסרו היתרי בנייה מעטים בלבד.

באותו זמן העלתה ממשלת ארה"ב הצעות שונות בנושא זה, החל בהקפאה מוחלטת למשך שנתיים של כל בנייה, גם זו שכבר החלה ("אף לבנה אחת") - דרישה שראש הממשלה דחה אף ללא דיון - וכלה בהשעיית הבנייה לחודשים אחדים, בתמורה לקבלת מחוות כלפי ישראל מצד מדינות ערביות, מחוות שבוששו לבוא. הדיונים בהצעות נמשכו חודשים אחדים, ואיתם גם נמשכו ההגבלות על הבנייה החדשה ביישובים היהודיים בשומרון וביהודה.

במצב זה, לו הסתפקה ועדת השרים בהחלטה הנוקבת רק במועד לסיום ההשעיה של התחלות בנייה חדשות, היה עלול להיווצר
החלטת ועדת השרים ביטאה את מידת האיזון שנדרשה כדי להביא להסכמה רחבה, הרצויה במקרים כאלה. מצד אחד, סעיף הקובע הפסקת בנייה חדשה, שמימושו הִקשה מאוד על משפחות ועל קהילות, ומצד שני התחייבות לשינוי מהותי בתום עשרה חודשים.
הרושם שהממשלה תשוב למצב של בנייה בהיקף המוגבל, ששרר מאז אוגוסט 2008 עקב המגבלות שהטיל משרד הביטחון. מטרת הניסוח המיוחד היתה להבהיר לכל, בארץ ומחוצה לה, לידידים ולשאינם כאלה, כי כוונת הממשלה החדשה לשוב לבנייה בהיקף שהיה נהוג לפני הטלת המגבלות המיוחדות, המקשות ללא הצדקה. סעיף 4 היה והינו ברור: חוזרים לבנייה - זה הרציונל מאחורי הביטוי "מדיניות הממשלות הקודמות", כפי שהוסבר לחברי ועדת השרים.

כדי להבהיר ביתר שאת את משמעות הנוסח שהתקבל, כדאי להזכיר שזמן קצר לפני תחילת הדיון בוועדה הוצע נוסח אחר: "עם תום ההשעיה, בכוונת הממשלה לשוב וליישם את מדיניות הממשלות הקודמות בנושא הבנייה ביהודה ושומרון". עמעום זה, שהיה עלול לפתוח שער לפרשנויות, לעודד ויכוחים ולחייב החלטות נוספות, נדחה ואף לא הועלה לדיון. כל 11 השרים חברי הוועדה שתמכו בהחלטה, לרבות כל השרים חברי מפלגת העבודה, אימצו את הנוסח החד והברור.

החלטת ועדת השרים ביטאה את מידת האיזון שנדרשה כדי להביא להסכמה רחבה, הרצויה במקרים כאלה. מצד אחד, סעיף הקובע הפסקת בנייה חדשה, שמימושו הִקשה מאוד על משפחות ועל קהילות, ומצד שני התחייבות לשינוי מהותי בתום עשרה חודשים. לולא נוסח הפשרה, שבו הוספנו אל ההכבדה גם את הביטחון בשינוי, לא היתה מושגת אותה הסכמה וספק אם היה רוב להחלטה. מי שרצה מאוד דווקא בהשעיית הבנייה נוכח לדעת שהיא יושמה כנדרש, בין השאר עקב האחריות הציבורית שגילו ראשי היישובים, במענה לציפייתו המפורשת של שר הביטחון.

עתה הגיעה העת לקיים את הפרק המאזן בהתחייבות של הממשלה לציבור, שהיא גם הסכם בין חברי ועדת השרים לביטחון לאומי, השותפים להחלטה ב/22. מאחר שבהחלטה נכללה קריאה לרשות הפלשתינית להיכנס למשא ומתן ישיר, ברור שהשרים הביאו בחשבון אפשרות שאכן ייפתח מו"מ כזה במהלך ההשעיה. הכל היה ידוע לכל, ומכאן שהגינות פשוטה מטילה על כל השרים חובה ציבורית לתמוך ללא סייג ביישום סעיף 4 בהחלטתם, שמשמעותו אחת: עם תום ההשעיה, בחול המועד סוכות, ביום י"ח בתשרי תשע"א, 26.9.10, תשוב הממשלה למדיניות בנייה ביישובים היהודיים בשומרון וביהודה, כפי שנהגו הממשלות הקודמות לפני אוגוסט 2008, מדיניות המאפשרת את התפתחות היישובים כולם ללא הפליה ביניהם.

ההחלטה הברורה של הממשלה תקוים ככתבה, כלשונה וכרוחה. זה השטר, ומגיע מועד פירעונו. המאמר פורסם לראשונה בעיתון "ישראל היום".