מיתתה של הרוח כמיתת הגוף

האם קיים קשר בין הפיגוע הרצחני שאירע השבוע לחרם האמנים והמרצים מתחילת השבוע על מרכז התרבות שהוקם באריאל?

הרב עידו פכטר , כ"ג באלול תש"ע

הרב עידו פכטר
הרב עידו פכטר
ערוץ 7

האם קיים קשר בין הפיגוע הרצחני שאירע השבוע (ג') בו נגדעו באיבם חייהם של ארבעה מאזרחי ישראל, בסמוך להתנחלות בית חגי, ובין חרם האמנים והמרצים מתחילת השבוע על מרכז התרבות שהוקם באריאל?

לא, אין אני מתכוון בשאלתי למישור הפוליטי/מדיני. אין בכוונתי לדון בשאלה האם החרם של אנשים מתוכנו על מרכזי התרבות של ההתנחלויות מעודד מרצחים לפגוע בנו ולמוטט את חוסנה הלאומי של מדינת ישראל מבפנים. את הויכוח על זה אני מותיר לפוליטיקאים ולנציגי ההתנחלויות לעשות. בשאלה שהצבתי אני מתכוון ליחסם של אותם אמנים/ מרצים לדמם השפוך של אותם מתנחלים/אזרחים. האם ועד כמה אותם אנשי רוח מזדהים וכואבים את כאבם של קרבנות הרצח?!

השאלה הזו, שבעצם העלאתה יש כבר הנפת אצבע מאשימה, ודאי עתידה לזעזע כל מי שהוא מזדהה עם החלטת אותם אנשי רוח. וכי מדוע שיהיה קשר בין ויכוח פוליטי ובין ההזדהות האנושית עם קרבנותיו של רצח נתעב?

"ודאי שלא", יענו האמנים, "אנו כואבים את כאבו של כל אדם כאשר בניו ובנותיו, הוריו או אחיו ואחיותיו, נרצחים", יבהירו המרצים בתשובה מסוגננת עם רמז מאד לא דק לנרצחים מן הצד השני שגם חייהם נגדעו בפעולות צה"ל בשטחים. "אנו יודעים לשים את החיץ הברור בין ההזדהות ההומניטארית שלנו ובין הויכוח הפוליטי".

אבל לא, נראה שממש לא. נראה שאותם אנשי רוח ממש לא יודעים לעשות את החלוקה האלמנטרית בין ויכוח לגיטימי – ח
נראה שאותם אנשי רוח ממש לא יודעים לעשות את החלוקה האלמנטרית בין ויכוח לגיטימי – חמור ככל שיהיה – ובין רגשות ההזדהות והאחווה עם אחיהם, יתגוררו היכן שיתגוררו.
מור ככל שיהיה – ובין רגשות ההזדהות והאחווה עם אחיהם, יתגוררו היכן שיתגוררו.

החרם על מרכז תרבות, מרכז האמור לספק את צרכיהם האזרחיים, היומיומיים, של אזרחי ישראל שבחרו או נשלחו להתיישב מחוץ לקו הירוק, בהחלט מהווה העתקה של העמדה הפוליטית אל יחסי האחווה והמשפחה שאמורים לשרור בין בניה השונים של המדינה. כמו שלא נעלה על דעתנו שויכוח פוליטי שמתנהל בין בני זוג ימנע מהבעל לספק את צרכי היומיום של אשתו, כך לא יעלה על הדעת שאנשי רוח לא יסכימו לספק את צרכיהם את בני משפחתם שבאריאל. ובהיבט הזה, אין שום הבדל בין סיפוק צורך רוחני/תרבותי או פיזי.

האם אותם אנשי רוח היו מתנגדים להקמת מרכז קניות באריאל שיספק למתנחלים אוכל ושתייה, כלי בית וחיתולים? הרי בנייתו של סופר "רמי לוי" איננה פחות מחזקת את ההתיישבות מאשר בניית מרכז תרבות (ולמען האמת, כמו שלזה האחרון אין שום קשר לחיזוק ההתנחלות, כך גם לראשון, אבל מה זה משנה אם אתה מנצל כל הזדמנות כדי להביע את עמדותיך הפוליטיות ברבים?!)? האם אותם אנשי רוח יתנגדו להקמת תחנת משמר אזרחי ביישובים שתשמור על החוק והסדר בהתנחלויות?!

ברור מעל לכל ספק שאין שום הבדל בין המבנים והמרכזים השונים. ואם אותם אנשי רוח מתנגדים להופיע במרכז התרבותי, הרי זה כהתנגדות סמויה להקמת כל מוסד ציבורי שמטרתו לשרת את הצרכים האזרחיים של המתנחלים.

ואם כבר הגענו לכאן, אז נמשיך לשאול: האם אותם אנשי רוח היו מתנגדים גם להקמת סניף משטרה באריאל שישמור על תנועה סדירה של התנועה וימנע תאונות דרכים? ומה ביחס לשימוש בצבא כדי לסכל פיגועי טרור בהצבת מחסומים בכבישים?

כפי שאמרנו, אין הבדל בין הדברים. מיתתה של הרוח הרי היא כמיתתו של הגוף. התנגדותם של אנשי הרוח היא התנגדות עקרונית לכל תמיכה אזרחית בהתנחלויות, ולכן ממש אין להאמין להם שבצער על אבדן חיי אדם הם מזדהים עם המתנחלים. כפי שמזמן הם טשטשו ואף העלימו את הגבול הברור שבין דעה פוליטית ובין יחס אנושי/אזרחי, בטוחני שכך כבר ליבם איננו מבחין בין התנגדות אידיאולוגית ובין זלזול בערך חיי האדם של "האנשים שבצד השני".

שיתביישו להם...