השופר הוא הקרבן

מדוע אנחנו תוקעים בקרן של איל ? איך אנחנו מכפרים על חטא אדם הראשון בעזרת תקיעות השופר ?

שמואל בן חמו , כ"ח באלול תש"ע

שמואל בן חמו
שמואל בן חמו
עצמי

ביום ראש השנה התרחשו אירועים רבים. אדם הראשון נברא וחטא בסמוך לבריאתו, הקריב קרבן במקום בית המקדש והקב"ה קיבל את כפרתו.

ביום ראש השנה, אברהם אבינו עלה להר המוריה כדי להקריב את יצחק אבינו. במקום בנו, אברהם אבינו הקריב איל שהוכן מימי בראשית. בעקבות שני האירועים האלה, אנחנו תוקעים בשופר של איל בראש השנה.

ננסה להבין בהמשך, למה הקב"ה מצווה אותנו לתקוע בקרן של בהמה. נביא את דברים הנפלאים של בעל "הכלי יקר" בפירושו על התורה.

ובנוסף ננסה ללמוד את משמעות הקרבת קרבן כדי לתקן את חטאינו ואיך זה מתחבר למצוות תקיעת שופר.

בעל ה"כלי יקר" מגדיר את חטא האדם כהתגרות ומרד נגד הקב"ה. הוא משווה את החוטא, לאדם עם קרניים שכביכול מנסה לנגוח בכיוונו של  הקב"ה.

בדרך כלל הקרניים של הבהמות מופנות לצד ימין ולצד שמאל. זהו רמז על כך שהאדם החוטא פוגע בכל האנשים הסובבים אותו.
אדם הראשון כאשר הוא חטא, לא היה מסוגל לפגוע בשום אדם נוסף כי הוא היה לבדו בעולם. לכן חז"ל אומרים בתלמוד שלאחר החטא, אדם הראשון הביא שור עם קרן אחת.

כמו שכתוב: " ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהילים סט) וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר; מַקְרִן מַפְרִיס  מקרין תרתי משמע    (חולין ס ע/א).

לפי דברינו הקודמים, ניתן להבין למה לשור שהקריב אדם הראשון בהר הבית היה קרן אחת. כי הוא לא פגע באף אדם, אלא נגח כלפי שמים בלבד.

"לפיכך אדם הראשון שהיה יחידי בעולם וחטא לשמים לבד על כן נזדמן לו לכפרה שור שהיה לו קרן אחת במצחו..." (כלי יקר על התורה בראשית כב, יג).

מהקרבן של אדם הראשון אנחנו לומדים של שאר הקרבנות. ככל שיש אחריות לאדם החוטא הקרבן שלו חשוב יותר.

חטא אדם הראשון השפיע על כל האנושות והדורות הבאים אחריו. לכן הוא הביא שור, שהוא הגדול מכל הבהמות ונגיחתו מסוכנת ביותר.

כמו כן, הסנהדרין או כהן המשיח שכוחם רב, מקריבים שור כאשר הם הכשילו את הציבור. כמו כן, איש פשוט מקריב כבש ואדם עני מביא יונים. ככל שהאדם חלש יותר אז קרבנו קטן יותר עם פוטנציאל של  גרימת נזק מנגיחה, נמוך יותר.

מכאן ניתן להבין למה אנחנו מקריבים קרבנות שונים בבית המקדש. הקרבן משתנה בהתאם לחומרת העבירה והנזק שנגרם ממנה.
המשותף בין כל הקרבנות הוא: הקרניים של הבהמה. הקרניים רומזות לעצם החטא, המבטא נגיחה כלפי הקב"ה וכלפי האנושות כולה.

כידוע, הכפרה צריכה להיות דומה למהות החטא. לכן אנחנו תוקעים בשופר ביום הדין-בראש השנה, כדי לכפר על עוונותינו שמהווים מעין נגיחה כלפי הקב"ה.

ה"שם משמואל" מוסיף ואומר, שהקרבן שהביא אדם הראשון אינו מספיק כדי לכפר על החטא. לכן מצוות תקיעת שופר באה להשלים את התיקון. ( ראה בשם משמואל ראש השנה שנת תרע"ג דף כה). למעשה התפקיד של השופר דומה לזה של הקרבנות.

לכן בראש השנה אין לנו מצוות מיוחדות לחג, מעבר לתקיעות השופר. עלינו לכוון ולהתפלל שבזכות קיום מצוות התקיעות נכוון לעקידת יצחק ולתיקון חטא אדם הראשון.  שני האירועים האלה התקיימו בהר הבית.  הרמז הוא ברור: השופר הוא מעין קרבן המכפר על כל חטאינו. 

בע"ה נזכה השנה לחדש את עבודת הקרבנות ולקיים את מצוות תקיעת שופר ברוב עם, בהר הבית בב"א.
 
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת חברנו אוהב המקדש: יצחק בן אברהם אימס ואשתו טליה בת שרה הי"ד שנרצחו על ידי אויבינו הארורים
 
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של יוסף בן פתחון ואפרים בן גיטל
 
סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV