האופציה השלישית

הקהילה הבינלאומית מתעלמת מהבידוד של ישראל במזה"ת ומהעדר האחדות והמנהיגות בצד הפלסטיני, אך תופסת אותה כצד החזק במשוואה.

אבי בנימיני , ה' בתשרי תשע"א

אבי בינימיני
אבי בינימיני
יד שרה

המגעים הישירים מול הפלסטינים מתחממים ונוצר מצב בו ישראל הינה היחידה שעלולה להפסיד כתוצאה מכישלון הסבב הקרוב. לאור העובדה שמנהיגים רבים בעולם רואים בשיחות הזדמנות אחרונה לשלום בין ישראל ומדינות ערב על ישראל להכין עצמה ליום שאחרי.

אם מסתכלים על הנתונים היבשים; הפלסטינים, החיים בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, אינם שיכים למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. בדומה למצבם בירדן השכנה, אין להם זכות בחירה או מעמד אזרחי שווה, הם לא נתמכים ע"י הביטוח הלאומי ואינם זכאים לעמוד מול מערכת המשפט הישראלית. הם הופרדו הלכה למעשה מישראל היהודית. יחד עם זאת, עצם קיומם האוטונומי משרת למעשה את המשך אופייה של ישראל כמדינה חד לאומית יהודית ודמוקרטית. והעולם מביט מהצד. הקהילה הבינלאומית ויחד עמה ארגוני זכויות האדם עוקבים בדריכות אחר הנעשה בוושינגטון ואחר התנהלותו של ראש הממשלה. קריאות האפרטהייד, החרמות והמפגינים ממתינים ליום פקודה. שהרי ברור להם ולכולנו שישראל המבוססת לא תעמוד בפני בידוד בינלאומי אמיתי.

הקהילה הבינלאומית מתעלמת מהבידוד של ישראל במזה"ת ומהעדר האחדות והמנהיגות בצד הפלסטיני, אך תופסת אותה כצד החזק במשוואה. וכל עוד ישראל נתפסת "כצד החזק", כישלון המו"מ יתפרש ע"י העולם כסרבנות שלום וניסיון להנציח את הכיבוש, כך שהאפשרויות העומדות בפני המדינה מוגבלות. שכן, ישראל, מתוקף היותה אי של דמוקרטיה במזרח התיכון ומחויבת לחוק הבינלאומי, אינה יכולה לאיים בגירוש הפלסטינים משטחי יהודה ושומרון. היא אינה יכולה להתנער מהסכמי עבר שנחתמו, היא אינה יכולה שלא להכיר בעובדה שמעל 3 מליון בני אדם חיים תחת
בעוד הפלסטינים מעמידים מול ישראל אלטרנטיבה של חרם בינלאומי, אינתיפאדה בדגם משופר, סנקציות משתקות באו"ם, דמוגרפיה מתקתקת פצמ"רים וקאסמים, ישראל עומדת ללא מענה אמיתי.
מרות הצבא והשלטון הישראלי, אך אינם זכאים לתעודת זהות כחולה ומעמד אזרחי שווה.

ישראל אולי נתפסת כצד החזק במו"מ, אך היא למעשה נכנסת בעמדת נחיתות מובהקת. בעוד הפלסטינים מעמידים מול ישראל אלטרנטיבה של חרם בינלאומי, אינתיפאדה בדגם משופר, סנקציות משתקות באו"ם, דמוגרפיה מתקתקת פצמ"רים וקאסמים, ישראל עומדת ללא מענה אמיתי. וזה עוד לפני שהפלסטינים ינסו לגייס את מדינות ערב השכנות או הרחוקות יותר לתמיכה ועידוד חרמות וגינויים באו"ם ועל כל במה אפשרית אחרת ומי יודע... אולי גם מלחמה כוללת.

שהרי, לאיזה צד יטו המדינות בעולם במצב של הכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם בגבולות 67'? מה תהיה התשובה הישראלית? האם יהיה לה בכלל בסיס לשטוח את טיעוניה?

התמונות מוושינגטון הראו בבירור כי ישראל נכנס לשיחות במצב של "Loss-loss situation". מצב שיכול להביא אותה אל נקודת האל-חזור לסיומו של המפעל הציוני ותחילת הסוף של המדינה היהודית. וויתור על חבלי מולדת ובסיס האמונה המאחדת את העם ישמוט את הקרקע של העם היהודי על זכותו להקמת הבית היהודי בארץ ישראל. על ההנהגה המדינית להעריך נכון את הסיכויים של המשא ומתן וסיכויי ההצלחה שלו ועליה במקביל להיערך לסיכוי (הלא קטן) שהמו"מ יכשל. עליה להכין את דעת הקהל הישראלית, הפלסטינית והעולמית שיכול להיות אחרת. ישראל בהחלט רוצה שלום עם מדינות ערב, אך יש גם דרכים אחרות. יש מדינה עם רוב פלסטיני מובהק של 75%, אפילו מלכה פלסטינית כבר יש. אבל מדינה זו מתנהגת בניגוד לכל הגיון, נגד כל חוק מערבי אחר.

תחשבו לרגע שהיום ישראל תישלט ע"י 25% מהתושבים הערבים והלא יהודים. תארו לכם את האבסורד שמליון וחצי תושבים ישלטו ויחליטו בשביל כולם מה ללמוד ואיך, מה הדת שעליהם להאמין, מה ולפי אילו חוקים עליהם לקיים את אורח חייהם. אבל ככה זה בירדן. מיעוט האשמי שולט הלכה למעשה על מרבית הפזורה הפלסטינית בעולם (כ-4 מליון פלסטינים). אותו מיעוט אינו מאפשר לרוב המוחלט במדינה לזכות לזכויות שוות ולמעמד אזרחי צודק. המלכה היא פלסטינית אך העם שלה חסר זכויות.

ועולם...? כהרגלו - שותק.

על ההנהגה הישראלית להגביר את המודעות הציבורית ולשנות את דעת הקהל כבר עכשיו. אין זו צריכה להיות מדיניותה הרשמית של ישראל, שכן רוה"מ לא יכול לצאת לשיחות השלום ובמקביל לצאת בהצהרה שכזו, השלום עם ירדן עלול להיפגע בטרם נודעו תוצאות המשא ומתן מול הפלסטינים. אך הפלסטינים צריכים לדעת שיהיו תוצאות לסירובם העיקש לחתום על הסכם השלום בתנאים הנוחים לישראל. על העולם להבין שהחוקים הקיימים בצרפת, גרמניה, בריטניה וארה"ב יכולים להיות תקפים בקלות גם בממלכה ההאשמית, ובצדק. כמו שהעולם מנהל את קמפיין ה"דה-לגיטימציה" נגד המדינה היהודית, כך ישראל צריכה לנצל את מוקדי ההשפעה שלה בעולם ולנהל מערכת נגד – דה לגיטימציה לשלטון הדיקטטורי ההאשמי.

אין משא ומתן קל. בטח לא כאשר מדובר ב"משפט שלמה", בו שני צדדים טוענים לאותו שטח היסטורי. אבל על ישראל להשתמש במו"מ בכל כלי העומד לרשותה, שכן אם יכשלו השיחות, הכלי הפשוט הזה עשויי להביא להקמת המדינה הפלסטינית בירדן ולסיום הכיבוש הערבי על אדמות יהודה ושומרון.