אורות גדולים בהרי חברון

וכך נוהגים בקהילת הקודש אביגיל תובב"א. נוהגים החסידים שם להתלבש בבגדיהם החגיגיים ויוצאים הם עם זאטוטיהם ונשותיהן אל רחבת בית הכנסת. ספור חסידי

סא"ל (מיל) מאיר אינדור , ט' בתשרי תשע"א

מאיר אינדור
מאיר אינדור
צילום: חזקי ברוך

ברוך השם זכינו לעשות תקיעות השנה בדרומה של ארצנו. בתחילה הלכנו לאותו צדיק בעל ייסורים שגר ברובע היהודי העתיק שבעיה"ק חברון.

לפני כן כנהוג הלכנו לטבול במקווה שבה היו כבר חסידים זריזים שנתקבצו מכפרים סמוכים וחוות המתקראין "מאחזים", טובלים ושמחים לקראת היום הקדוש.

אחר כך הלכנו לאותו צדיק שהתבונן בנו בעיניו הכחולות ומתוך עומק עיניו שכבר ראו הרבה, נשקף כל הצער והדאגה לעם הקודש בארץ חמדת הקדש. אבל הוא ברך אותנו במאור פנים מתוך שמחה וטוב לבב ובטחון והודיע ש"הכל טוב". מייד נתחזק ליבנו בשמחה, נפרדנו ממנו כנהוג בצעדים אחורה, הלכנו אל הסבים והסבתות הגרים במערה, התפללנו ליד ביתם במדרגה השביעית וביקשנו שיתפללו עלינו ועל כללות עם ישראל.

תפסנו משם בעל עגלה אחד, עבדקן עם "ביקס" ("רובה" בלשון הקודש) והביא אותנו עד לצומת דרכים הידוע כצומת קרית ארבע שהיא עיירה ע"ש ארבעה אבות השוכנים בסמיכות. ומשם הגיע חתננו ובתנו ונכדנו הגרים בעיה"ק תל אביב-יפו ולקחו אותנו לדרומה של הרי חברון.

בדרך עברנו במקום שבו הישמעאלים רצחו בחודש אלול  ארבע מבני עמנו ולא רחוק משם עוד יהודים מפרק לפרק-כנהוג אצלם.

אחר כך הגענו אל עיה"ק תוב"א 'אביגיל' וגם מכונה "מאחז".  הגיעו עוד מבני משפחותינו הי"ו ונכנסנו ל"הכנסת אורחים" ד'אביגיל' שהיא בבתי אנשי חייל יראי השם- ולוחמים בצבא ישראל גיבורי חייל לעשות דבר ה' במלחמותיו שמסרו לנו בתיהם לחג –כמנהג ישובי המקום. ובבית אחד ראינו בתמונות שאותו בעה"ב,  גיבור חייל- נין ונצר לאדמור"ים מקהילות ישראל אשר באירופא ועכשיו הוא קצין גדול ובן תורה  ורחב ליבנו על שום ראיה בעין בעין בשוב ה' את שיבת ציון.

וכך נוהגים בקהילת הקודש אביגיל תובב"א. נוהגים החסידים שם להתלבש בבגדיהם החגיגיים, בהם הרבה לבן וחולצות רועים ללא צווארונים שאסורים מפני הבורגנות, ויוצאים הם עם זאטוטיהם ונשותיהן אל רחבת בית הכנסת הגדול שבככר העיר.

ושם כבר יושבים חיילים עבריים עם ביקסים גדולים מפניה הרשעים הישמעאלים שפעם היו מצחקים בנו וזה איזה אלף שנים ויותר- מאז נוסדה דתם, שולחים בנו ידיהם ומציקים לקהילות ישראל בחטיפות בהמרות דת ובגזרות שמד. עכשיו בחסדי השם נשתנו
והיו הניגונים עושים דרכם צפונה על מערת הכפלה הנשקפת משם וראינו הניגונים והתפלות מתקבצים ביחד עם תפלות עמך ישראל מכל קצות העולם, מתכנסים אל פתח שער גן עדן שבחברון תובב"א ומשם מתרוממים מעלה מעלה באורות גדולים עד מאד
העיתים לטובה ואנו משיבים להם כגמולם. ויתר על כן לקחנו את אדמת ארץ קודשנו חזרה שגזלו והשיבונו את הגזלה לבעליה שהנחיל לנו  את נחלתו . והוא ישיב לנו כגמולנו על כך.

אחר כך נוהגים בני אביגיל ואורחיהם להיכנס לקלויז המרכזי. וזאת לדעת באביגיל לא נבנו בתי כנסת -לפי בעלי המלאכה ו'שיטבעלים'- לפי החסידויות.

אלא שכולם מתפללים שם בני מנהגים ועדות שונות-הכול לפי החזן.

התפללתי  שם 'לפני העמוד' 'מוסף' אחד כמנהג חסידי  גור וגם שרנו שם את "וייאתיו" ו"היה עם פיפיות" בניגוני בית המדרש הגדול של הרבי ב'גורא' שלייד וארשה וחתניי עימי.

והיו הניגונים עושים דרכם צפונה על מערת הכפלה הנשקפת משם וראינו הניגונים והתפלות מתקבצים ביחד עם תפלות עמך ישראל מכל קצות העולם, מתכנסים אל פתח שער גן עדן שבחברון תובב"א ומשם מתרוממים מעלה מעלה באורות גדולים עד מאד, שנמשכים מאז ראש השנה אל יום הכפורים הזה הבא אלינו לטובה.  

וביום הכפורים הזה יתכנסו באביגיל עוד צעירים, בני חייל שלחמו יחדיו במלחמות ישראל מעדות שונות –אלה ששומרי שבת וחבריהם –ה' ישלח להם מאור גדול ביום הקדוש –וישירו תפלות וניגונים בנחת רוח ובסערה, בהשתוקקות ובשמחה.

לנשגב לבדו השוכן עליהם ועל המדבר הגדול והצהוב הסמוך אליהם - שפעמי דוד מלכנו עם צאנו עדיין - נשמעים שם. יהי רצון שתפילתם ותפילת כל הדרים במסירות נפש במאחזים ההתנחלויות והישובים - ערי אלוקינו, יסנגרו על עמך ישראל, בכל מקום שהם לטובה וברכה.