חוגי בית המשפט העליון, אשר טבעו את המטבע המסולף מעקרו שהטביע את מדינת ישראל: "מדינה יהודית ודמוקרטית" סילפו את מהות מדינת ישראל מעיקרה וזאת כאשר השתילו את המילה 'דמוקרטית' כבת זוגה ההומו-לסבית של 'היהודית' וגרמו לגילוי עריות קולקטיבי. בכך העידו על עצמם בעצם התנהלותם ופיסקיהם המתמשכים כי אין כוונתם לא ליהודית ולא לדמוקרטית.

כאשר קמו המכונים האקדמיים באקדמיה הניאו-סובייטית הכל ידעו כי המילה 'דמוקרטית' משקלה ומשמעותה היא כמו ב'דמוקרטיה עממית' הלא היא ברית המועצות לשעבר.

כאשר פסק אהרון ברק כי בן זוג חד מיני מוריש לבן זוגו בניגוד לפסיקה שנתקבלה השבוע הכל ידעו כי אין מדובר יותר ב'יהודי' או ב'יהודית' אלא בפיקציה המייצגת את ערכי הציבור הנאור. לכן חוק האזרחות המוצע כעת, בהזדמנות חגיגית זאת כשהוא מוצא ממקרר ההקפאה הוא רק חוק לכיבוס החזירות ופתיחת סתימות הביבים. המחוקקים, אם יאשרו זאת, בהקשר הקופצני הנוכחי טובלים ושרץ בידם.

עד כמה שידוע לי חוק האזרחות המשתמע מופיע לראשונה בהצעת חוקה לישראל שכתבתי אבל שם הקשרו וייצוג התפיסה הלאומית הדמוקרטית העמוקה של המונרכיה הנשיאותית הדמוקרטית שונים בתכלית. [ראה , הרצל, מדינת היהודים עמ' 81-85 ]

נציגי הרשות אמרו איך נאמין לאדם כמו שמעון פרס הרי הוא השקרן הכי גדול במזרח התיכון המחודש. כיהודי הגנתי עליו בפני דברי בלע שמשמיעים אויבים מוצהרים של ישראל.

במדינה הדמוקרטית שנקראת ישראל כל התוצאות הפוליטיות המוכרעות בעשרות השנים האחרונות ואולי מיום היווסדה, כאשר סירבה הכנסת לקיים בחירות לאספה המכוננת, הושגו במניפולציות טכניות אנטי דמוקרטיות במהותן כדפוס פעולה של אוליגרכיה שלטונית הנתפסת בעיני עצמה כאליטיסטית כשחלקה פועל באופן קבוע בשוחד ובהטיה.

בשנת 1995 השתתפתי בכינוס באנגליה בו היו אנשי הרשות הפלשתינית ושמאלנים קיצוניים ושוחרי שלום מטיפוס ידוע. אמרו הערבים: איך נאמין בהסכם שלום שהושג באמצעות מיצובישי.

כשהייתי בשיחות ברמאללה עם אותם גורמים במשרדי הרשות אמרו נציגי הרשות איך נאמין לאדם כמו שמעון פרס הרי הוא השקרן הכי גדול במזרח התיכון המחודש. כיהודי הגנתי עליו בפני דברי בלע שמשמיעים אויבים מוצהרים של ישראל.

לאחר חווית טלנסקי, שרון, בלס ושלאף כמכווני הדמוקרטיה האם יש למישהו חוצפה לדבר על אזרחות על פי יהדות ודמוקרטיה.. האם פרשת הכסת"ח והקידום הלא דמוקרטי טוהרה מהמינויים האחרונים בצבא ובבתי המשפט.

אחד ממבחניה המהותיים של הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט, בתנאי שהוא עצמו אינו פועל על פי עקרונות מניפולטיביים, והקפדה על אי רמיסתו באמצעות שלטון הרוב. עיקרה של היהדות הוא שמירה על חוקי התורה.

שימוש ביהדות והגדרתה כקונסטרוקציה הגבוהה ביותר של אפשרויות ההפשטה למערכת של הומניזם מזויף כתפיסת היהדות של אהרון ברק ושכפוליו בכל האליטות המדומות מרבה שפיכות דמים, היא הקונספציה שתרמה להתנהלות מנהיגויות שתפסו עצמן כהומניסטיות במהלך כל שנות קיומה של הציונות ואשר הביאו עלינו את אחמדיניג'אד גולדסטון וארדואן כמו את מלחמת יום כיפור.

לכן יתוקן חוק האזרחות בהקשר הנוכחי ויוצג כדהלן:

אזרח בארץ ישראל, שייצוגה הוא מדינת יהודית למען יהודים הוא אדם שבעקרון מקבל עליו את חוקי תורת ישראל כפי מעמדו הלאומי על פי חוקי תורה זו.

אדם שלא קיבל על עצמו בהתנהגותו המשתמעת ובדבריו עקרון זה אין לו זכויות אזרח- תושב ואין הוא יכול להצביע או להשתתף בניהול החיים המדיניים.

היהודים קיבלו על עצמם עקרונות אלה באלה ובשבועה בסיני בערבות מואב ובהר גריזים. אין צורך בקבלה נוספת אלא ככל שיהודי חוזר ומקבל על עצמו התורה כל יום ובמעמד הקהל האמיתי ולא בפסטיבלים.

נשיאת שם השם לשווא היא עבירה חמורה לא רק בעשרת הדיברות בהם נאמר לא תישא שם ה' אלוקיך לשווא אלא בכל התחזות שקופה כאשר המהות והכוונה של המתחזה שונה בתכלית. כמו רודף מלחמה המתחזה לרודף שלום. מגן חלכאים ונדכאים שהוא קפטיליסט נצלן. שונא ישראל היושב בכנסת. ראש ממשלה המתכוון למסור את ארצו לאויב. שר מתנחל הנותן ידון לנוכל וכיוצא בזה.