גשר מעל היצר

אסור לבוא עם היצר במגע קרוב, הוא עצום וחזק מאתנו פי כמה. צריך לבנות גשרים מעל המים הגועשים... צריך לסלול כבישים עוקפים מסביב למרכזי ה'טרור'....

אריה גלס , ג' בחשון תשע"א

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לאורך כל חיינו אנו נתונים במלחמה קשה עם היצרים העזים שלנו. הם שולטים ורודים בנו ללא רחם. בלתי אפשרי להימנע מלפגוש בהם בעיקולי החיים ובסמטאות הנפש.

שאל אנטונינוס (קיסר רומי שהיה ידידו של רבי יהודה הנשיא): מאימתי יצר הרע ניתן באדם, האם רק כשיצא ממעי אמו או אפי' קודם שיצא ממעי אמו? אמר לו רבי: אפי' קודם שיצא ממעי אמו (עוד בהיותו עובר כבר ניטע בו היצר הרע) אמר לו אנטונינוס: לא! שאילו היה נתון בתינוק עוד קודם שיצא ממעי אמו, היה חוטט את בני מעיה של אמו חותר ויוצא. והודה לו רבי על דבריו, ואמר לו שכיוון לדעת המקרא: 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. (מיום היוולדו).

אנטונינוס הכיר בכח ההרסני שיש ביצר הרע שבאדם, עד שאם היה ניטע בו עוד בהיותו עובר, היה העובר בועט באמו וחותר ויוצא – ובעצם היה מת מיד. משמע שהיצר השולט בנו הוא כל כך הרסני שלא אכפת לו לאדם הנשלט, שתוך כדי סיפוק היצרים הוא ימות.

ואכן כך הוא הדבר, כל פעם שאנו נכנעים ליצרים שלנו וכועסים כעס משחית, אנו 'הורגים' בנו ובסביבתנו את הטוהר והעידון. כל פעם שאנו מתאוים תאווה בלתי מרוסנת, אנו 'קוטלים' את כוח האיפוק והריסון. כל פעם שאנו משתלחים בזולתנו בעזות, ובמצח נחושה, אנו 'רוצחים' את זולתנו ושופכים את דמו ברבים. ובעצם גם רוצחים את הטוב שבנו.

מה יעשה אדם כדי להימנע מלהתנגש חזיתית עם היצרים ההרסניים שבתוכו?
כל פעם שאנו מתאוים תאווה בלתי מרוסנת, אנו 'קוטלים' את כוח האיפוק והריסון. כל פעם שאנו משתלחים בזולתנו בעזות, ובמצח נחושה, אנו 'רוצחים' את זולתנו ושופכים את דמו ברבים. ובעצם גם רוצחים את הטוב שבנו.

גביר העיירה ירד מנכסיו, וכיון שנשאר ללא מקור פרנסה, החליט במעט הכסף שנותר לו לקנות עגלה ושני סוסים, ולהיות עגלון. שמעו זאת עגלוני העיירה, ונחרדו. בלאו הכי פרנסתנו דחוקה, והנה בא עוד מתחרה וינגוס בנתח העלוב שעוד נותר לנו. התכנסו איפוא לאסיפה לטכס עיצה כיצד להסיט את הגביר מתכניתו.

קם הזקן שבחבורה ואמר: 'אל תחששו!אני אדאג לכך, שהוא לא יהיה בעל עגלה.

הלך הזקן אל אותו הגביר ואמר לו: היודע אתה איזו אחריות מוטלת על בעל עגלה? האם אתה מוכן לקבל על עצמך אחריות כל כך גדולה?

על איזו אחריות מדובר? תמה הגביר

תאר לעצמך שאתה מסיע אנשים בעגלה שלך, ובאמצע הלילה העגלה נכנסת לבוץ, ביער, בלילה החשוך, כאשר מסביבך חיות רעות, ועגלתך תקועה שם – הרי אתה מכניס את הנוסעים לסכנה איומה, האם אינך מבין איזו אחריות אתה מקבל על עצמך?

שמע זאת הגביר ואמר לו, איני מבין מה הבעיה, קניתי שוט, ואם העגלה תיתקע בבוץ, אכה בו את הסוסים, והם יעשו מאמץ ויוציאו את העגלה מהבוץ.

ומה תעשה אם הבוץ יהיה עמוק ולא יהיה לסוסים כוח לצאת ממנו גם לאחר שהכית אותם? שאל אותו הזקן

אבקש מהנוסעים לרדת מהעגלה, וכולנו יחדיו נדחוף את העגלה הריקה, וכך בכוחות משותפים עם הסוסים, ודאי נצליח להוציא אותה מהבוץ.

ומה תעשה אם הבוץ יהיה כל כך עמוק, עד ששום כוחות משותפים לא יצליחו להוציא אותה מהבוץ, ואתה והנוסעים תשארו ביער כל הלילה עם החיות הטורפות, האינך מבין שאתה נכנס לענין של פיקוח נפש? היכן האחריות שלך?

הגביר היה נבוך, ואמר לזקן, אדרבה אתה שבעל נסיון אתה, למדני כיצד יוצאים במצב כזה מן הבוץ?

אמר לו הזקן: אני מוכן לגלות לך, אבל בתנאי שתשבע שלא תהיה בעל עגלה.

הסכים הגביר, ושאל את הזקן, נו עכשיו לאחר שהסכמתי גלה לי מה היית עושה במצב זה?

אמר לו הזקן: אם נכנסת לבוץ כזה, באמת אין עצה, אי אפשר לצאת ממנו. אבל בעל עגלה טוב לא נכנס לבוץ כזה...

וכך עם היצרים העזים שלנו, כשאנו כבר מתגוששים איתם בבוץ, מאוד מאוד קשה לצאת מהבוץ. אבל 'בעל עגלה טוב לא נכנס לבוץ'.

ואנו חסרי הדעת, מה אנו עושים? מכניסים את היצה"ר לביתנו תוך כדי צהלות שמחה וצעדי ריקוד. אנו מכניסים את האינטרנט לביתנו בדלת הראשית, וכל דכפין ייתי ויגלוש. נותנים לילדינו לגלוש ב'ים המוות' שורץ הכרישים שמתרוצצים במרחבי הנט. מכניסים ללא בדיקה וללא חשש סרטים שיש בהם תועבה וזוהמה, ונותנים ליהלומים שלנו לצפות בהם. ואח"כ אנו מתפלאים לראות מול עינינו ילד שאיבד את תמימותו, ילד שאבדה לו דרכו, ילד שדעותיו הם כבר הרחק צפונה מאיתנו. האם לא הגיע הזמן שנפסיק להיות כאלו ליברלים הרוקדים את ריקוד ה'מה יפית'? האם לא הגיעה העת לחסום לחלוטין את הגישה החופשית לילדינו היקרים לכל הזוהמה הזו? אם אתה מאוד נזקק לשירותי האינטרנט, הואל ברוב טובך להרחיקו מחברת ילדיך, הואל בשום שכל ובתבונה לבנות מעליו גשרים ומעקפים, שילדיך לא יוכלו להם.

חז"ל שואלים אודות הרגעים שהנחש הסית את חוה. והיכן היה האדם? והם משיבים: ישן היה! ואת הרגעים הללו ניצל הנחש להסית את חוה

מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל אמר בהתייחס לשני הפרשות שהשפיעו יותר מכל על האנושות, פרשת עץ הדעת ופרשת קין והבל: מפרשות אלו אנו למדים לקח עצום ש'חובה על האדם לפקוח עין על מעשי ביתו ובניו ובנותיו. חובה על האדם לשמור על קשר עין תמידי עם ילדיו בבית ובשדה'. ואנו לא רק שעוצמים אנו עינים, אלא בעינים פקוחות אנו מביאים את היצרים הקשים ביותר לתוך ביתנו, ולמחוזות ילדותם של ילדינו

אסור לבוא עם היצר במגע קרוב, הוא עצום וחזק מאתנו פי כמה. צריך לבנות גשרים מעל המים הגועשים... צריך לסלול כבישים עוקפים מסביב למרכזי ה'טרור'.... צריך לחפור מנהרות מתחת ל'ים המוות' ששוצף מעלינו...

רק כך יכול נוכל לו.