חוק גר תושב במקום חוק הנאמנות

לחזק את חובות וזכויות האזרחות מול 'דת זכויות האזרח' חוק גר-תושב במקום חוק הנאמנות. הרב ישראל רוזן.

הרב ישראל רוזן , ה' בחשון תשע"א

דעות הרב ישראל רוזן
הרב ישראל רוזן
שלומי שלמוני

'חוק הנאמנות' אמור היה להעלות השבוע לאישור הממשלה כהצעת חוק לכנסת ישראל. מדובר בחוק שדחפה סיעת 'ישראל ביתנו' הלאומית, ומטרתה לחייב את אזרחי המדינה להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, בדיוק כפי שאנחנו דורשים מאומות העולם.

מסמוס נוסח החוק

דומה שמלכתחילה החוק אמור להיות יותר דקלרטיבי (=הצהרתי) מאופרטיבי (=ביצועי), ונועד למטרות מדיניות, היסטוריות וחינוכיות, בדומה ל'מגילת העצמאות', למשל. הנוסח המקורי היה:

"אני מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי או בשירות חלופי, כפי שייקבע בחוק".

הצעת חוק זו, שעוגנה בהסכם הקואליציוני, מדברת על הצהרת כל אזרחי המדינה, על נאמנות למדינה 'יהודית, ציונית ודמורקטית', ואפילו מגדירה ביטוי מעשי לנאמנות זו: שירות צבאי או חליפי. מאידך, כמדומני שגם החוק המקורי לא 'חשף שיניים' ולא הגדיר מה גורלו של ממאן או ממאנת. נאמר בו כי שר הפנים יוכל לשלול אזרחות (עוד ועדה?). אתם כבר מנחשים מה יהיה ההיקף המעשי של סנקציה כזו.

החוק המוצע כיום עבר כיסוח רציני. למיטב ידיעתי, ברגע כתיבת השורות, המלה 'ציונית' התנדפה, וכמוה הדרישה לשירות צבאי או חליפי. ובעיקר - תידרש נאמנות רק ממבקשי אזרחות חדשים, שאינם זכאי עליה מכח חוק השבות. בשכלי הדל אני מבין כי גם הנולדים לאזרחי המדינה לא ידרשו להצהיר אמונים. מסקנה: החוק הסופר-מינמלי מכוון לאוכלוסיה סופר-מינימלית, ממש לבודדים בשנה; למתאחדי משפחות מוסלמים, למתפלחים סומאלים או עובדים זרים בני מזל, וכן...למתגיירים שאינם זכאי חוק השבות! האם שכחתי מישהו? אגב, לכל אלו אין בעיה להצהיר אמונים ללא נדנוד עפעף. כפי שאתם מנחשים, אני כמובן תומך בחוק רחב וכוללני, ומצפה שיכלול גם ביטויים מעשיים לנאמנות זו, בצד סנקציות ממשיות ושלילת אזרחות. מאידך, אני מודע היטב לקשיים ההגדרתיים והאכיפתיים.

אזרח סוג גימל

בראשי עולה אפשרות חדשנית בקנה מידה עולמי (?); הגדרת אזרחות סוג ב' לממאני הצהרת הנאמנות. ואפילו הצעה תורנית בפי, היישר מן המקורות: 'חוק גר-תושב'. גם במדינת המלך המשיח יהיו נכרים רבים, בעלי אזרחות גימל-תו (=גר תושב). הללו זכאים ליחס הומאני וסוציאלי מקיף, השאוב מן הפסוק המכליל "גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה,לה), ומן הפסוק המפורט, המשופע בזכויות-אזרח: "עמך ישב / בקרבך / במקום אשר יבחר / באחד שעריך / בטוב לו / לא תוננו" (דברים כג,יז. וראו בספרי דרשה מפורטת על כל מילה בפסוק. עוד ראו במאמרי "נכרים במדינה יהודית" בתחומין כרך ד). ואף-על-פי-כן 'גר-תושב' הוא אזרח בדרגה פחותה, הן בתחושת השייכות ("גר") והן בביטויים
לשם האיזון והאמת אוסיף כי בהחלט יתכן שגם בקרב הימין הקיצוני יתגלו איים של סרבני נאמנות, ולפי התיזה החדשנית שלי במדעי המדינה - אזרחותם תישלל למדרגת גימל-תו. לא נורא!
מעשיים ("תושב", לא אזרח מלא).

במושגי ימינו הייתי מסתפק בשלילת זכות ההצבעה מגר-תושב, ובהטבות כספיות מסויימות שיוגדרו כמכוונות לאזרחים בלבד. גם בצד השני של המשוואה, בצד החובות, יהיה הבדל מסוים. גרי תושב ישוחררו מחובות מסויימים ובראשם שירות צבאי או הלאומי.

ושלא יהיה לכם ספק; חוק גר-תושב, כמו חוק האזרחות, איננו מכוון רק כלפי נכרים. גם יהודים (שנולדו כאן, שעלו או מבקשי אזרחות) יובחנו בין רמה א' (=אזרח) גימל-תו. לא לחינם השמאל הישראלי מזדעק מרה כנגד 'חוק גזעני' זה. הם יודעים היטב כי הוא לא כזה, שהרי הוא מכוון גם כלפי הקיצוניים שבהם (סרבני שירות צבאי; מוסרים, מלשינים ורודפים). לשם האיזון והאמת אוסיף כי בהחלט יתכן שגם בקרב הימין הקיצוני יתגלו איים של סרבני נאמנות, ולפי התיזה החדשנית שלי במדעי המדינה - אזרחותם תישלל למדרגת גימל-תו. לא נורא!

אני מודה שגם הצעה זו מחוסרת תוחלת ושיניים של ממש; כל החפץ ליטול את השם - יבוא ויצהיר אמונים. חזרנו איפוא למחוזות החינוכיים, הערכיים וההצהרתיים. אני מייחס להם חשיבות גדולה דוקא בדור שבו 'זכויות האזרח' הם הערך המקודש מכל. כנגד יש להציב את 'חובות וזכויות האזרחות'! כדרכנו במדור זה אנו קוראים השכם והערב לחזק את היסוד הלאומי אל מול הפרטנות והאוניברסאליות. הצעתי משתלבת היטב במגמה זו.

אם התקליטורים במחשבי אינם מזייפים הרי שבפרשתנו מופיעה לראשונה המילה המשיקה לנאמנות, כמצוטט בראש המדור: "והאמין בה'". עוד מדווחים לנו התקליטורים כי המופע הבא הוא "ויאמן העם" (=במשה. שמות ד,לא). במסכת שבת (צז,א) טבעו חז"ל את התואר לישראל "מאמינים בני מאמינים" בדיוק על סמך שני פסוקים אלו.

נאמנות ואמונה נושקים הדדית ומהלכים שלובי זרוע. המאמין נאמן, ומי שחסר אמונה (לאו דוקא אמונה דתית, אלא חסר ערכים חברתיים או לאומיים) יש מקום לפקפק גם בנאמנותו.

(נכתב במוצ"ש נח)