אתמול התקיימה ישיבת הממשלה בקיבוץ דגניה א', במלאת 100 שנה למוצר הזה ולכבודו.

יואל מהרשק - ראש אגף המשימות של התנועה הקיבוצית (זה מהזית 'הערבי' והמסור המיכני), קומוניסט בן קומוניסט, ארגן 'מצור' סביב האולם בו התכנסה המכשלה, כדי לדרוש מהמכשלה 'לשחרר את גלעד שליט' (כאילו בידם), וסיסמתם שנישאה בקריאות קצובות: 'ביבי אתה חייב!'.

מי ומי בבאים ל'מצור'? נועם שליט, כמה עשרות בני טפשעשרה מהקיבוץ (הרוויחו חופש מהלימודים) ומפקדים עליהם כחמישה עסקנים מכריסים בגיל הפנסיה. חברי קיבוץ דגניה א' בגיל העמידה-לא ראיתי שם. לא היה זמן לשטויות, עבדו לפרנסתם.

אמרתי לנועם: אתה יודע שרוצחי משפחת אימס מלפני חודש היו במשוחררים בעיסקות קודמות? ענה השליט: אינני יודע. שאלתי: אתה יודע שח"ו בעקבות העיסקה שאתה דורש עלולים להירצח 100 יהודים?

ענה נועם: אינני יודע, אין לי זמן לשאלות שלך. (מעניין, הוא דורש שיקשיבו לו, אבל אין לו זמן, אף לא 40 שניות, לאחר). שאלתיו שאלה מסכמת: אתה יודע שבעקבות עיסקאות דומות אחרות: מעיסקת ג'יבריל (עוד עבודה מבית היוצר של יצחק רע-בין) ועד היום, מאות יהודים נרצחו בשל אותן עיסקאות?

ענה לי מר שליט: לא, איני יודע!...וניתק מגע. צעקתי אחריו בקולי קולות: אינך רוצה לדעת, אינך רוצה לדעת!!!

מי ומי בבאים ל'מצור'? נועם שליט, כמה עשרות בני טפשעשרה מהקיבוץ (הרוויחו חופש מהלימודים) ומפקדים עליהם כחמישה עסקנים מכריסים בגיל הפנסיה.

מקיצוניות לקיצוניות-על דרכו של הקיבוץ

קיבוצניקים (מארגני המיצג) הטיחו לעומתי: "מה אתה רוצה מהאבא, זכותו לדרוש כל עיסקה ולא משנה מחירה בחיי אחרים, הוא אבא וזו זכותו וחובתו".

כאן מתגלה לנגד עינינו הדואגות-המשתוממות כיצד התנועה הקיבוצית (יואל מהרשק מייצג אותה-'ראש אגף המשימות', כזכור)) נושאת ברמה את דגל האנוכיות (האגואיזם) הצרוף.

ראו מה קרה ודרך הידרדרותה של התנועה הקיבוצית במהלך 100 השנים. בראשית הקיבוץ היתה מחיקה מוחלטת ודיכוי מכוון של הפרט ומשפחתו.  התינוק גדל בבית ילדים (אמו יוצאת מביתה לבית הילדים כדי להניקו), שם מיטתו וכליו מינקות ועד בגרות, לומד ב'מוסד', אוכל בחדר האוכל של המוסד, יכול להיפגש עם הוריו שעה אחת ביום.

לדוגמא: קיבוץ כפר גלעדי הוקם בידי מנהיגי תנועת 'השומר' מניה שוחט ובעלה ישראל. כשנולד בנם הבכור, אסיפת הקיבוץ היא שהחליטה מה יהיה שמו-גדעון (גדע).

לימים כשעזבה מניה את הקיבוץ ועברה לגור בעיר הודיעה לחברי המשק: 'אתם קראתם בשמו של הילד אז אתם תטפלו בו'. התנועה הקיבוצית דאז, מחקה את הפרט ומשפחתו, ורק 'הקולקטיב' נחשב. עברו לא יותר מ-100 שנה והתהפכה המגמה, אין צורך ודאגה לציבור- רק הפרט האנוכי.

אוי לתנועה שכזאת. אשרינו שתורה קדושה לנו הנותנת מקום מאוזן ומתחשב הן לפרט והן לכלל.