דרוש שר חברתי

בעוד מתמודדת ישראל על השווקים הבין לאומיים, מתמודדים אזרחי המדינה בשוק השכונתי ומנסים להתמודד עם עליית מחיר העגבנייה, המלפפון, הלחם והחלב.

אבי בנימיני , י' בחשון תשע"א

אבי בינימיני
אבי בינימיני
יד שרה

בשנתיים האחרונות אנו שומעים על משקים שלמים שקורסים מעבר לים ומשלמים בהפגנות המוניות, דירוגי אשראי שצונחים ואבטלה שיודעת רק לעלות. באופן חריג ישראל הצליחה לצלוח את המשבר ואף להשיג צמיחה ממוצעת של כ-4% השנה, ע"י משמעת תקציבית ופעילותו המבורכת של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. גם האבטלה חזרה לרמתה הנמוכה טרם המשבר. יחד עם זאת, נתוני הלמ"ס לביצועי המשק ברבעון השלישי של השנה צריכים להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות.

היחלשותו של הייצוא ברבעון האחרון (ירידה של 9.4% בחודשים יולי – ספטמבר) מלמדת שלא לעולם חוסן. הממשלה אמנם פעלה נכון כשהגנה על שער הדולר על מנת למנוע את סגירתם של המפעלים שמייצאים את תוצרתם לחו"ל ומתוגמלים בדולרים, אך המצב משתנה ועל מקבלי ההחלטות ונגיד בנק ישראל להביט פנימה. אל תוך השוק הישראלי וחוליו.

בעוד מתמודדת ישראל על השווקים הבין לאומיים, מתמודדים אזרחי המדינה בשוק השכונתי ומנסים להתמודד עם עליית מחיר העגבניה, המלפפון, הלחם והחלב.

בשנים האחרונות היינו עדים לעליות במחירי הלחם (כ-25%), החלב ומוצריו (30%), הדלק (40%), הסגריות (20%), המים (30%) והדיור כמובן שלא מפסיק לעלות ויחד איתו השכירות. אז מן הראוי שבהתאם לכך יעלה גם שכרם של העובדים, אך מספרים לחוד ומציאות לחוד. כוח הקנייה של הישראלי בחמישון התחתון נשחק מדי שנה לנוכח עליות אלו ויותר ויותר אזרחים מצטרפים למעגל העוני.
מדינת ישראל מודל 2010 מגדלת דור חדש של עבדים. כי בישראל מודל 2010 אתה לא צריך בית משלך או רכב משלך... אתה צריך לעבוד. לא משנה במה ואל תבוא בטענות על השכר והשעות המטורפות כי אתה פוגע בייצוא.

כשם שב-2003 ניצל המשק על גבם של השכירים תוך גביית "מס עידוד צמיחה" והקפאות שכר, כך גם הצמיחה שהושגה בשנה האחרונה. מפתיעה, אם כן, עזות המצח של נציגי האוצר, כך שבכל פעם שנדרשת העלאת שכר המינימום מאיימים כי הדבר יוביל לסגירת מפעלים, פיטורים המוניים וכו'. אבל מה התשובה של אותו פקיד לאותה משפחה בה גם הבעל וגם האישה עובדים אך נאנקים תחת המיסים ועליות המחירים התכופות שלא מאפשרים להם לגמור את החודש.

הדבר נוצר כי בישראל מודל 2010 אין שר חברתי אמיתי בממשלה ולמעשה בכנסת כולה, פופוליזם לעומת זאת יש בשפע. החל מרשימת החוקים הבלתי נגמרים של שלי יחימוביץ שאכן עושה עבודת קודש במאבקה בבעלי ההון, אך מחטיאה את המטרה והמאבק האמיתי וכלה בשר כחלון שאמנם נאבק למען החלשים, אך שוכח שעם הסלולרי (עדיין) אי אפשר לשלם במכולת. וכמובן, מר הרצוג - שר הרווחה שאמור לצעוק את קולם של החלשים, אך עסוק במשאו לכיבוש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בישראל שספק אם עדיין רלוונטית.

מדינת ישראל מודל 2010 מגדלת דור חדש של עבדים. כי בישראל מודל 2010 אתה לא צריך בית משלך או רכב משלך... אתה צריך לעבוד. לא משנה במה ואל תבוא בטענות על השכר והשעות המטורפות כי אתה פוגע בייצוא. כי בגלל ההתפנקות שלך בסוף נאלץ לסגור את המפעל.


לגלל את האשמה לפתחם של החלשים שבחברה זה קל. כשמעמידים מול העובדים סיטואציה שכזו בוודאי שהוא יקבל את רוע הגזרה וייכנע. אבל כשמדינת ישראל מתעוררת לכותרות של 30,000 ילדים עניים חדשים שלא תתפלא אם בשנה הבאה המספר יכפיל את עצמו. כשמדד המחירים לצרכן עולה מדי שנה בקצב ממוצע של 3% ושכר המינימום עולה בקצב ממוצע של 1% לשנה – השחיקה בכוח הקנייה הבסיסי במשק היא בלתי נמנעת ועוד ועוד אזרחים יצטרפו למעגל העוני מדי שנה.