בין ברק לפארס

נילי רוצה לסיים את הכל בקנס, להפוך דף ולהמשיך הלאה כמו לא אירע דבר. איפה הימים בהם רבין לקח אחריות על חשבון הדולרים של אשתו?

סגן השר איוב קרא , י"א בחשון תשע"א

דעות תת אלוף עימאד פארס
תת אלוף עימאד פארס
צילום: ערוץ 7

האמת, חשבתי שאחרי תקופה כל כך ארוכה זה יעבור לי. אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת, השריר באזור החזה נמתח, הזיעה ניגרת על הפנים ובלב עצמו יש תחושה של אכזבה והשפלה. אכזבה מהמערכת שלא עמדה במבחן בוזגלו, והשפלה שאני חש בעבור צה"ל כולו, על הדחתו של תא"ל עימאד פארס, קצין מבטיח שעתידו היה לפניו, מהשירות הצבאי.

אני מקווה שכולם מכירים אבל לטובת מי שלא הנה תזכורת קצרה. בעוון דיווח שקרי למפקדיו, אותו תיקן ועליו נטל אחריות החליט רב אלוף גבי אשכנזי, (בגיבוי של אהוד ברק) להדיח את פארס מהמשך שירות סדיר. הסיבה הייתה כמובן הרצון להראות לכולם, למען יראו וייראו, כי צבא ההגנה לישראל ומפקדיו אימצו נורמות מזן אחר, שכל סטייה מהן ולו קלה, נתקלת בטיפול חסר עכבות.
הפעם הראשונה שבה הבנתי שהאיפה והאיפה שולטת גם בצבא היה במקרה בו שמעתי על סגן אלוף מחיל הרבנות, אשר נתפס מעתיק במהלך מבחן במכון להכשרת פיקוד ומטה של צה"ל.

הפעם הראשונה שבה הבנתי שהאיפה והאיפה שולטת גם בצבא היה במקרה בו שמעתי על סגן אלוף מחיל הרבנות, אשר נתפס מעתיק במהלך מבחן במכון להכשרת פיקוד ומטה של צה"ל. חרף העבודה שמדובר בעבירה חמורה ובהתנהגות בלתי ערכית בעליל, הוחלט לבסוף "לבוא לקראתו" ולא לנקוט בגישת יקוב הדין את ההר, הוא הופשר ועלה לדרגת סגן אלוף.

בפעם השנייה זה כבר היה הרבה יותר בוטה. במהלך שערוריית מסמך גלנט, כתבתי בבמה המכובדת הזאת את הדברים הבאים, “אני שומע את התככים, המזימות ומלחמת הגרסאות על האותנטיות של המסמך ונזכר בכל אותם יפי הנפש, שדאגו במהלך פרשיית הקצינים הבכירים, צ'יקו תמיר ועימאד פארס, להלך אימים ולזעוק על הצורך בטוהר המידות. הללו תמכו באפשרות של "ייקוב הדין את ההר" ולא אפשרו לקצינים ערכיים, כישרוניים ומוצלחים לרדת בסולם, להרכין ראש, להתנצל על טעות ולהמשיך בעשייה”.

והפעם, בשלישית, הרי שאהוד ברק ורעייתו, החזיקו עובדת זרה בביתם של כדין. אף אחד עד כרמלה המנשה לא הצליח לעלות על עקבותיהם, ועכשיו, נילי רוצה לסיים את הכול בקנס, להפוך דף ולהמשיך הלאה כמו לא אירע דבר. איפה הימים בהם רבין לקח אחריות על חשבון הדולרים של אשתו ואיפה אנחנו. אז, כאשר פארס נקט באותה גישה של לקיחת אחריות ורצון להמשיך לתרום למערכת, הרי שברק לא חשב שמחובתו ליטול את הכפפה ולגבות אדם שתרם רבות למערכות ישראל.

כנראה שבכל זאת, דין אחד לברק, דין אחר לפארס.