מחשבה מחוץ לקופסה

על נתניהו לחשוב הפוך על הפוך: לומר לערבים: אתם מוזמנים לנהל מו"מ ללא תנאים, ומיד. אם תסרבו, נתחיל לבנות בכל מקום ובמלוא המרץ.

חננאל ובר ז"ל , י"ג בחשון תשע"א

דעות אבו מאזן
אבו מאזן
צילום: ערוץ 7

"לחשוב מחוץ לקופסה" הינו ביטוי שנלקח מהשפה האנגלית ובא לבטא את היכולת לחשוב ולפתור בעיות בצורה מקורית מחוץ לדרך המקובלת. האם אפשר לנסות להפעיל את אותה צורת מחשבה מקורית ע"י קברניטי המדינה ביחס לסוגיית המו"מ עם "הפלשתינאים"?

ראשית, לא צריך להיות פרופסור לתורת המשחקים כדי להבין שהחלטת ראש הממשלה להקפיא את הבניה לעשרה חודשים, כדי להביע רצון טוב ולעודד אותם להיכנס למו"מ מדיני, היתה מלכודת עצמית, שבה הערבים נצלו את מלוא התקופה עד תום. הרי, מכיוון שישראל נתנה להם את מבוקשם ללא תמורה, מדוע ציפינו שהם לא ימשכו את הזמן עד המקסימום האפשרי כדי שההקפאה תנוצל במלואה? וגם לא צריך להיות גאון באותה תורת משחקים לדעת מראש שהערבים וארה"ב יחליטו לחדש את המו"מ דווקא ברגע האחרון לפני תום תקופת ההקפאה, ויסכימו להתחלתו דווקא אז, כדי להיות במצב שבו אם ישראל תחליט לחדש את הבניה היא תואשם כזו שחיבלה בתהליך המדיני.

לו היה לנו ראש ממשלה בעל גישה של מחשבה מחוץ לקופסה, מה היה עושה לפני עשרה חודשים, וחשוב יותר, מה עליו לעשות כעת? התשובה היא: היה עליו לחשוב הפוך על הפוך: לומר לערבים: "אתם מוזמנים לנהל מו"מ ללא תנאים, ומיד. אם תסרבו, א
לא צריך להיות פרופסור לתורת המשחקים כדי להבין שהחלטת ראש הממשלה להקפיא את הבניה לעשרה חודשים, כדי להביע רצון טוב ולעודד אותם להיכנס למו"מ מדיני, היתה מלכודת עצמית, שבה הערבים נצלו את מלוא התקופה עד תום.
נו נתחיל לבנות בכל מקום ובמלוא המרץ." אם הוא היה אומר ועושה כך, הערבים היו נבהלים, כי במקום המצב שאנו יצרנו שבו הזמן עובד לטובתם, למען השינוי הזמן היה עובד לרעתם. כל יום של דחיית המו"מ היה גורם להתחלת בנייה של עוד עשרות בתים ביו"ש. זה היה הקטליזטור הטוב ביותר להכניסם למו"מ -- אבל בתנאים הטובים לנו, קרי, כאשר ידינו על העליונה.

יש אומרים שהערבים לא חייבים "לשחק" לפי הכללים שאנחנו הכתבנו להם, והם עלולים לפתוח באינתיפאדה שלישית. בתגובה למהלך הזה על ראש הממשלה להודיע להם שעם כל פגיעה ביהודי על רקע לאומני ייבנה ישוב יהודי חדש ביו"ש -- כך שפגיעה ביהודים תפגע באינטרס הלאומי שלהם.

מה שראש הממשלה לא עשה לפני עשרה חודשם עליו לעשות היום --ועוד לפני הכניסה למו"מ. הוא צריך לומר שהג'סטה שעשה תמה. היא היתה חד-פעמית, ובלתי יעילה. מהיום והלאה ישראל תבנה בכל מקום שבו גרים יהודים ביו"ש. כאשר הערבים יבינו שהבנייה החלה במלא המרץ, הם יוציאו צעקה גדולה ויחזרו למו"מ בהבנה שאין להם ברירה, כי כל יום של דחייה יפגע באינטרס "הקרקעי" שלהם. ואולם, אם הם לא יחזרו למו"מ ויחלו במלחמה, כל העולם יראה שהם הם הצד שהחל באלימות, ועל כן אין לסמוך עליהם להימנע מאלימות בעתיד. ועוד, עליהם לדעת שהמלחמה תפגע באינטרס הלאומי שלהם -- כי על כל יהודי שיפגע, ח"ו, יקום ישוב ביו"ש.

את הרעיון הפשוט וחוץ-קופסתי הזה הגה "רפול" לפני שנים רבות. כולם לעגו לו על התמימות שלו, אבל היום אחרי מה שעברנו מ-1993 ועד היום, זו האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם אוייבינו ולהשגת התוצאה הטובה ביותר לעם ישראל. מה שנחוץ זה מנהיגות נועזת ומחשבה מחוץ לקופסה. השאלה הגדולה הינה: האם בנימין נתניהו מוכן לזה, מסוגל לבצע זאת וחשוב מכל, האם הוא מסוגל לשכנע את אהוד ברק -- "המוח האנליטי" של העבודה -- שזו הדרך הטובה ביותר לפעול למען האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל.