המילה האחרונה

השורות הבאות נכתבות מתוך כאב עמוק. כאב על שכך עלתה בימינו. וכאב גדול לא פחות על כך שהם יגרמו לכעס רב אצל אנשים לא מעטים היקרים לי. ברור לי שהתרעומת שעלול מאמר זה לגרום אינה מחמת שיהיה מאן דהו שיוכל לפרוך את הדברים, אלא מבחינה רגשית קשה לאנשים לקרוא דעה המנוגדת לדרך בה הם גדלו וחונכו, ולדברים התוקפים אנשים הנחשבים מוערכים בעיניהם. אבל כלל נקוט בידינו מרבותינו שההכרח לא יגונה. איני שש לכתוב דברים אלו אבל חובתנו להעמיד הדת על תילה. ברור הדבר שהקורא מאמר זה מתוך דעות קדומות ומתוך רצון להצדיק את דרכיו בכל מחיר עדיף שלא יקרא אותו, אין לי רצון להתנצח או להכעיס אלא להראות את דעת התורה הצרופה, מי שיפתח את לבו יתכן ויושפע לחיוב בעזהי"ת.

בהנהגתו של לוט יש דבר מעניין שיש לתת עליו את הדעת. מחד גיסא אנו מוצאים בו צדיקות שאין למעלה ממנה, הרי היה מוכן למסור את נפשו על קדושת מצווה אחת. פסוקים מפורשים הם “ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם כו' ויאמרו לא כי ברחוב נלין ויפצר בם מאד ויסורו אליו כו'”. נתאר לעצמנו לו היינו במצבו של לוט כיצד היינו נוהגים בשעה שסכנת מות באכזריות עומדת כנגד מי שיעיז לעבור על חוקי סדום ולהכניס אורחים. סביר להניח שרובינו המכריע (כולל כותב שורות אלו) היינו עוברים לצד השני של המדרכה כשהיינו רואים אורח, מקצת שבמקצתנו היו מזמינים אותו לביתנו למרות הסכנה, ומן הסתם אף אחד מאיתנו לא היה מפציר בו עד שיהיה מסכים להכנס כאורח כבוד לביתנו. אבל לוט (כנראה בעקבות החינוך שקיבל בביתו של אברהם אבינו ע"ה) לא היה מוכן לוותר על המצווה שהתגלגלה לפתחו והיה מוכן למסור נפש עליה. צדיקות שאין למעלה הימנה.

אבל מאידך גיסא רואים בו רשעות גדולה כאחד הפחותים שבדור. “ולוט ישב בשער סדום”, ופירש רש"י מהמדרש “אותו היום מנוהו שופט עליהם”. ברור הדבר כשמש שאם אנשי סדום היו רשעים הראויים לעונש של מהפכת סדום ועמורה, בוודאי ששופטי סדום ראויים לו הרבה יותר. הרי כל קיומם של החוקים הארורים תלוי בשופטים, ובלעדיהם לא היה קיום לרשע. גם אם נוכל ללמד זכות על יחידים שגרו בסדום שלא היו יכולים לעמוד מפני אימת המשטר, מ"מ לא נוכל להגן כך על מי שנעשה חלק חשוב במערכת המרושעת והכפרנית. לוט שהסכים למינוי הראה נאמנות לחוקי סדום ונעשה ציר מרכזי בשלטון הרשע והשחתת העולם. הדבר מתמיה מאוד כיצד יתכן ניגוד גדול כ"כ באדם, אור וחושך משמשים בערבוביה.

אם נעמיק בדבר נמצא את שורש מהותו של לוט. “ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו”, ופירש רש"י ע"פ המדרש “הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו” (פרק יג פסוק יא). המתבונן בדברים החריפים האלו עומד ואינו מאמין. מה בסך הכל עשה לוט שבשביל כך עשאוהו חז"ל כאחרון האפקורסים, סך הכל עקר דירתו מסביבה שלא היתה מפותחת כלכלית לסביבה מפותחת, נכון שעזב את אברהם אבל אחרי הכל בשביל קצת איכות חיים לא נעשים אפיקורסים. התשובה טמונה בסיבה להפרדות לוט מאברהם, רועי אברהם רבו עם רועי לוט על דיני גזל, לרועי לוט לא הייתה נראית פסיקתם המחמירה של אברהם ובית דינו, בלבם פנימה חשבו לוט ואנשיו מה לנו ולצרה, יהודי טוב אפשר להיות בכל מקום, הרי למדנו כבר מספיק כיצד לקיים את התורה ואדרבה אנו היהודים האמתיים שאינם נתקעים בחומרות שאין להם עניין. מחשבה זו היא שורש החטא, האומר אי אפשי באברהם והיינו בקיצוניות בשמירת דיני התורה, הרי הוא כאומר אי אפשי באלוהיו, נעשה כופר בעיקר. העוקר מהקדושה כדי לזכות להרו

“רבנים” פופליסטים שברוב חוצפתם מעיזים לחלוק השכם והערב בפני כל מי שרק ירצה לשמוע אותם על גדולי עולם. הגיע הזמן לומר בפה מלא ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לא כל מי שלמד קצת ונבחן ברבנות כבר ראוי להיות נחשב כתלמיד חכם וחה למרות שיודע בתוך תוכו את האמת שאנשיה רעים וחטאים, גילה את פנימיותו שאין לו חלק באלוהי ישראל. לוט על אף היותו מכניס אורחים במסירות נפש מ"מ לא ראה סתירה להיות שופט בסדום לפי חוקי הרשע, לא ראה צורך להתפס לפנטיות הדתית ואדרבה ראה צורך להשתלב בחברה בה הוא גר.

לצערי יתכן והדברים הבאים יוציאו משלוותם חלק לא קטן מהקוראים, אבל האמת חייבת להאמר. גדל בתוכנו גידול סרטני שמוציא גרורות רבות לכל חלקי החברה הדתית (על כל אגפיה דתי, חרדי, חרדל"י). מגפה רעה משתוללת במחוזותינו, מגפה שחייבים למגר. אנשים שכיפה מונחת על ראשם ולפעמים אף מועטרים בזקן ולצערנו אף מתהדרים באיצטלא דרבנן, כלפי חוץ הם משדרים תדמית של יהודים כשרים ונאמנים אבל האמת שאין אותם אנשים קרובים לתורה אלא רחוקים ממנה כרחוק מזרח ממערב, רחוקים מיראת שמים אמתית ועבודת השם וכל תורתם אינה אלא זיוף וכסות ערוה. בתוכם הם אומרים אי אפשי לא באברהם ולא באלוהיו, אבל כלפי חוץ הם מראים עצמם כצדיקים ואדרבה טוענים בפני הכל שהם היהדות האמתית, כאותו חזיר הפושט טלפיו לאמר טהור אני. איני מקל ראש בבעיה החמורה של הניכור הקיים בחברה הישראלית לענייני דת כתוצאה מההסתה הפרועה הקיימת בעיתונות החילונית. פשוט הדבר שדור דור ודורשיו ומי שמצליח למצוא מסילות ללבם של אחינו הטועים יבורך מפי עליון. אבל מי שהופך את פתרון הבעיה לעיקר העיקרים אינו אלא טועה. התורה אינה נתונה למשא ומתן ולפשרות, איננו בניו של לוט אלא של אברהם – אברהם הפנאט שובר הפסלים שמוכן לריב עם הוריו כדי לקיים את רצון הבורא. נכון אברהם היה גדול המקרבים אבל לא היה זה ע"י התרפסות ופשרנות אלא ע"י העמדת הדת על תילה. אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. מי שמחפש בכל דרך אפשרית כיצד להחניף לכל חילוני ומוכן למכור את התורה הקדושה תמורת נזיד עדשים הרי הוא מתלמידיו של לוט.

ישנם אנשים שמחשיבים את עצמם לדתים ואף לדתים האמיתיים, אבל אינם אלא אפיקורסים. יושבים ומשדרים להם ביפו ובשאר בתי המשפט של התקשורת הסדומית, שבהם כל דמגוג בגרוש וגרוש שופט לפי עקמימותו את תורת ישראל וגדולי עולם ומביע דעה בעניני דת ומדינה, ומנסה לומר את המילה האחרונה והחנופה לשונאי הציבור התורני, ולשומע החילוני נראה שהדובר הוא דתי “מפוקח” ו“נאור” וכביכול אין תורת משה אמת, ולמעשה אין אותו האיש אלא אפיקורס כחבריו החילונים וכל הגיגיו אינם אלא כדי להצדיק את עצמו במצבו הרוחני הירוד. חמורה מכך עוד יותר היא התופעה ש“רבנים” פופליסטים שברוב חוצפתם מעיזים לחלוק השכם והערב בפני כל מי שרק ירצה לשמוע אותם על גדולי עולם. הגיע הזמן לומר בפה מלא ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לא כל מי שלמד קצת ונבחן ברבנות כבר ראוי להיות נחשב כתלמיד חכם (גם ילד מוכשר בן 14 יכול להצליח במבחנים למרות שברור שאינו נחשב תלמיד חכם), אנשים שאינם בקיאים בכל חלקי השולחן ערוך שאינם בקיאים בש"ס בעיון, מה להם ולהבעת דעה מה נכון לעשות. יתכן וראויים הם ללמד תלמידים ולקרב רחוקים, לכתוב ספרי ילדים וגבובי מילים בYNET אבל בדברים העומדים ברומו של עולם אינם עדיפים מאחרון בעלי הבתים, כלפי גדולי עולם אינם אלא כקוף בפני בן אדם.

הקדמתי בתחילת דברי שברור לי כשמש שאותם תלמידי לוט שופטי סדום לא התעוררו לתשובה בעקבות הדברים, אחרי הכל על מינות נאמר כל באיה לא ישובון. לא נכתבו הדברים אלא לעורר אותנו, המון העם יהודים מאמינים בני מאמינים מבני בניו של אברהם אבינו, הטועה ונופל ברשתם ובלשונם החלקלקה, להתעורר ולדעת להכריז בפה מלא, משה אמת ותורתו אמת והם בדאים, וזאת התורה לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת.