אובאמה כמשל

ארה"ב מתעוררת לבוקר חדש ולמצב פוליטי שלא הכירה כבר עשרות שנים. לנשיא אין רוב בבית הנבחרים ואומה שלמה כבר אינה מאמינה בשיפור המצב הכלכלי בקרוב.

עו"ד איילת גלילי , כ"ו בחשון תשע"א

איילת גלילי
איילת גלילי
יח"צ

הנצחון המוחץ של הרפובליקנים בארה"ב הלילה הוא מכה קשה לנשיא אובאמה ומפלגתו ואולי לאומה האמריקנית כולה. נשיא המעצמה הגדולה בעולם מוצא עצמו בין לילה מחושק להחריד בידי המפלגה היריבה ואת עצמו ניצב מול אומה שלמה שאמרה לו: "לא, אתה לא יכול". אתה לא יכול לפזר סיסמאות ללא גיבוי מעשי, אתה לא יכול לשנות את מדיניות החוץ ולנהוג ביד רכה כלפי מדינות טרור מבלי לקבל שום דבר בתמורה ואולי גם הקול היהודי שאמר: עד כאן! ההתפכחות האמריקאית שבאה אחרי גל אופטימיות ותקווה לעתיד חדש עם בחירתו של אובאמה, היוותה קרקע פורייה לצמיחתה ופריחתה של "מפלגת התה" האמריקאית שהביאה בסופו של דבר לניצחונם של הרפובליקנים על הדמוקרטים בבית הנבחרים, הם הוכיחו שהם יכולים!

ארה"ב מתעוררת לבוקר חדש ולמצב פוליטי שלא הכירה כבר עשרות שנים. לנשיא אין רוב בבית הנבחרים ואומה שלמה כבר אינה מאמינה בשיפור המצב הכלכלי בקרוב כפי שהבטיחו להם לפני שנתיים. ואולי מזה שנים, דווחה התקשורת הבקר, גם אין אף נציג
האמון שיביע העם האמריקני והעולם כולו באובאמה ובמדיניות החוץ האמריקנית תחרוץ את גורלו של העולם בעשור הקרוב, עשור שיעמיד במרכזו את יחס העולם לאיראן וחבר מרעיה התומכים באיסלאמיזציה של העולם בדרך של טרור והבסת המערב.
אפרו-אמריקני בבית הנבחרים, עוד בשורה לשיוויון שהתבדתה, עוד ציפייה שנמוגה, דווקא כשהנשיא האמריקני הוכיח שהוא יכול, הם כבר לא יכולים, ודווקא בגללו. זו אולי הדרישה האמריקאית עתה לעתיד אחר ואמיתי, אבל עם מדיניות שונה מזו הקיימת היום, שלא הוכיחה את עצמה בשנתיים שחלפו. האמון שיביע העם האמריקני והעולם כולו באובאמה ובמדיניות החוץ האמריקנית תחרוץ את גורלו של העולם בעשור הקרוב, עשור שיעמיד במרכזו את יחס העולם לאיראן וחבר מרעיה התומכים באיסלאמיזציה של העולם בדרך של טרור והבסת המערב.

אירועי הטרור ששטפו השבוע את העולם, גל הטרור הגדול ביותר שאירע בעיראק, בליל הבחירות בארה"ב, תוך כדי נסיגת הכוחות האמריקנים מעיראק, מעטפות הנפץ שנשלחו ברחבי הגלובוס מתימן, צריך שידליקו נורת אזהרה בעיני העולם כולו ובעיני הדמוקרטים בפרט, באשר לרפיונה של מדיניות החוץ החדשה כלפי מדינות התומכות בטרור. אכן, יש להחזיר את השפיות לאמריקה, כדברי הקומיקאי היהודי האמריקני, גו'ן סטיוארט, אבל יש להחזיר את השפיות קודם למפלגה הדמוקרטית, שידעה בעבר לחבר מילים למעשים ושהכירה בכך שהדרך היחידה להתמודד עם מדיניות טרור היא בעוצמה ובכוח, ללא פשרות.

מבחינתה של ישראל, אין פה בשורה של ממש או סיבה לאופטימיות בעתיד הקרוב. תוצאות "בחירות האמצע" בארה"ב לא היו מטיבות עימה באף קונסטלציה. אילו היה הנשיא משיג רוב דמוקרטי בבית הנבחרים, אזי היה זה מסר ברור כי כולם מרוצים ממדיניותו ונותנים לו אור ירוק להמשיך לפעול, אולם גם כעת אל לנו להתנחם ברוב הרפובליקני החדש, תומך ישראל ברובו. המצב הפוליטי הבלתי אפשרי שנוצר, יכול שיכביד על מדיניות החוץ ובכלל זה על ישראל אף יותר מבעבר. הנשיא שימצא את עצמו מחושק מבית ומתקשה להעביר החלטות הנוגעות לנושאי פנים, יפנה את כוחו ומרצו לסנאט ולהתמקדות במדיניות החוץ, מתוך כוונה להטביע את חותמו שם, וישראל עשויה לשלם את מחיר הלחץ הזה.

ואולי מי שצריך גם לעשות חשבון נפש היום היא וועדת פרס הנובל, שהקדימה את המאוחר וכבר החליטה להעניק פרס לנשיא עוד בטרם נבחר, על בסיס הצהרותיו והכריזמה יוצאת דופן שהפגין, אך בשום פנים לא על בסיס תוצאות או אף בגין ניצנים של עשייה.