השבתת התוצרת החקלאית למשך שלושה ימים העלתה על סדר היום הציבורי את בעיית העובדים הזרים בחקלאות במלוא חריפותה.
חבל שהגענו למצב שבו נאלצנו לאיים בפגיעה בצרכנים כדי להפעיל לחץ על הממשלה לקיים את ההסכם שהיא עצמה חתמה עליו לפני פחות משנתיים. במדינה מתוקנת היה זה אינטרס של הממשל למלא הסכמים ולכבד את חתימת השרים.
השבתת התוצרת עוררה כצפוי גל של תגובות ו"פתרונות קסם" לבעיית העובדים בחקלאות: היו שהציעו קליטת נשים ערביות, אחרים הציעו להעסיק בחקלאות את הפליטים מסודן השוהים בארץ ועוד רעיונות שונים וחלקם גם משונים.
אף שחלק מההצעות שמנודבות לנו נוסו בעבר והתגלו ככישלון מוחלט, הדיון הציבורי עליהן הוא לגיטימי וחשוב. אולם אני סבור שכל מי שדמותה של מדינת ישראל חשובה לו צריך להיות שותף לקריאתנו למילוי התחייבויות הממשלה.
ההסכם להסדרת העסקת העובדים הזרים בחקלאות שנחתם לפני שנה וחצי לא היה פשוט לעיכול במגזר החקלאי. התאחדות חקלאי ישראל נטלה על עצמה את המחויבות להפחית בהדרגה את מספר העובדים הזרים בחקלאות עד לשנת 2015 ולשלב במקום העובדים מיכון מתקדם ולהגדיל את העסקת הישר
ישנן מדינות שבהן התחייבות ממשלתית היא מסמך מעל ומעבר לכל ספק. המצב שבו אנו מתייחסים בספקנות ואף בביטול להסכמים ששרים חתמו עליהם מסוכן וחותר תחת אושיות המשטר הדמוקרטי
אלים.
לא יתכן ששנה וחצי לאחר חתימת ההסכם המדינה לא תספק לחקלאים אף לא את כמות העובדים המקוצצת. עיתונאים וכותבי טורים שונים מהם הייתי מצפה לתמיכה בדרישתנו הלגיטימית יושבים בצד ומוחאים כפיים על הפרת ההסכם מאחר ובמקרה זה היא מתאימה לדעותיהם האישיות. חלקם אף האשימו את החקלאים שהם מבקשים "תוספת" עובדים מבלי לבדוק את העובדות ותוך הטעית הציבור – זו דוגמה לעבודה עיתונאית רשלנית שמוציאה למקצוע החשוב מוניטין רע.
ישנן מדינות שבהן התחייבות ממשלתית היא מסמך מעל ומעבר לכל ספק. המצב שבו אנו מתייחסים בספקנות ואף בביטול להסכמים ששרים חתמו עליהם מסוכן וחותר תחת אושיות המשטר הדמוקרטי.
חשבו לרגע על החקלאי שהאמין להבטחות הממשלה וביצע השקעות עתק על פי המתווה של מספר העובדים להם היה זכאי וכעת עומד מול שוקת שבורה וצריך להקדיש את מיטב זמנו כדי לחזר על פתחי משרדי הממשלה ולקוות לקבל את אשרות הכניסה המיוחלות. איזה מסר משודר כאן לאזרחים ולדור הצעיר שעוקב אחר התלאות שעוברים הוריו?
"פתרונות הקסם" המוצעים לנו, כמו העסקת כוח אדם מזדמן ולא מיומן, מעידות על חוסר ההבנה של המציעים לגבי אופיה ודמותה של החקלאות במדינת ישראל. אותם מציעים רואים בעיני רוחם את גינת הירק או את החווה החקלאית שהם זוכרים ממחוזות ילדותם, תמונה הרחוקה מאוד מהחקלאות המודרנית.
כיום, משק חקלאי הוא מפעל לכל דבר ומחייב כוח אדם מחויב ומקצועי. זו הסיבה לכך שהעובד התאילנדי מגיע לארץ לחמש שנים, כשהתקופה הראשונה מוקדשת ללימוד והתמקצעות.
בניגוד לטענות המושמעות, העובדים התאילנדים מקבלים את שכרם החוקי, התנאים הנלווים ומגורים הולמים. בשנים האחרונות הוחמרה האכיפה בנושא זה ואוי לו לחקלאי שיתפס חורג מהכללים. יתכן שישנם עדיין חריגים בהם יש לטפל בצורה נקודתית, אך האשמה גורפת של החקלאים היא פגיעה בקבוצת אוכלוסיה שלמה ואין לה מקום בשיח הציבורי.
יש לקוות שהועדה שמונתה בעקבות ההשבתה תעשה את מלאכתה נאמנה והיגיון והסדר הטוב יחזרו לתחום העסקת העובדים בחקלאות. אנו שמחים על כך ששביתת האזהרה בה נקטנו גרמה לסבל מינימלי ללקוחותינו הצרכנים וכולנו מקווים שלא נצטרך לשוב לזירת המאבקים הציבוריים.
חבל שהגענו למצב שבו נאלצנו לאיים בפגיעה בצרכנים כדי להפעיל לחץ על הממשלה לקיים את ההסכם שהיא עצמה חתמה עליו לפני פחות משנתיים. במדינה מתוקנת היה זה אינטרס של הממשל למלא הסכמים ולכבד את חתימת השרים.
השבתת התוצרת עוררה כצפוי גל של תגובות ו"פתרונות קסם" לבעיית העובדים בחקלאות: היו שהציעו קליטת נשים ערביות, אחרים הציעו להעסיק בחקלאות את הפליטים מסודן השוהים בארץ ועוד רעיונות שונים וחלקם גם משונים.
אף שחלק מההצעות שמנודבות לנו נוסו בעבר והתגלו ככישלון מוחלט, הדיון הציבורי עליהן הוא לגיטימי וחשוב. אולם אני סבור שכל מי שדמותה של מדינת ישראל חשובה לו צריך להיות שותף לקריאתנו למילוי התחייבויות הממשלה.
ההסכם להסדרת העסקת העובדים הזרים בחקלאות שנחתם לפני שנה וחצי לא היה פשוט לעיכול במגזר החקלאי. התאחדות חקלאי ישראל נטלה על עצמה את המחויבות להפחית בהדרגה את מספר העובדים הזרים בחקלאות עד לשנת 2015 ולשלב במקום העובדים מיכון מתקדם ולהגדיל את העסקת הישר
ישנן מדינות שבהן התחייבות ממשלתית היא מסמך מעל ומעבר לכל ספק. המצב שבו אנו מתייחסים בספקנות ואף בביטול להסכמים ששרים חתמו עליהם מסוכן וחותר תחת אושיות המשטר הדמוקרטי
אלים.לא יתכן ששנה וחצי לאחר חתימת ההסכם המדינה לא תספק לחקלאים אף לא את כמות העובדים המקוצצת. עיתונאים וכותבי טורים שונים מהם הייתי מצפה לתמיכה בדרישתנו הלגיטימית יושבים בצד ומוחאים כפיים על הפרת ההסכם מאחר ובמקרה זה היא מתאימה לדעותיהם האישיות. חלקם אף האשימו את החקלאים שהם מבקשים "תוספת" עובדים מבלי לבדוק את העובדות ותוך הטעית הציבור – זו דוגמה לעבודה עיתונאית רשלנית שמוציאה למקצוע החשוב מוניטין רע.
ישנן מדינות שבהן התחייבות ממשלתית היא מסמך מעל ומעבר לכל ספק. המצב שבו אנו מתייחסים בספקנות ואף בביטול להסכמים ששרים חתמו עליהם מסוכן וחותר תחת אושיות המשטר הדמוקרטי.
חשבו לרגע על החקלאי שהאמין להבטחות הממשלה וביצע השקעות עתק על פי המתווה של מספר העובדים להם היה זכאי וכעת עומד מול שוקת שבורה וצריך להקדיש את מיטב זמנו כדי לחזר על פתחי משרדי הממשלה ולקוות לקבל את אשרות הכניסה המיוחלות. איזה מסר משודר כאן לאזרחים ולדור הצעיר שעוקב אחר התלאות שעוברים הוריו?
"פתרונות הקסם" המוצעים לנו, כמו העסקת כוח אדם מזדמן ולא מיומן, מעידות על חוסר ההבנה של המציעים לגבי אופיה ודמותה של החקלאות במדינת ישראל. אותם מציעים רואים בעיני רוחם את גינת הירק או את החווה החקלאית שהם זוכרים ממחוזות ילדותם, תמונה הרחוקה מאוד מהחקלאות המודרנית.
כיום, משק חקלאי הוא מפעל לכל דבר ומחייב כוח אדם מחויב ומקצועי. זו הסיבה לכך שהעובד התאילנדי מגיע לארץ לחמש שנים, כשהתקופה הראשונה מוקדשת ללימוד והתמקצעות.
בניגוד לטענות המושמעות, העובדים התאילנדים מקבלים את שכרם החוקי, התנאים הנלווים ומגורים הולמים. בשנים האחרונות הוחמרה האכיפה בנושא זה ואוי לו לחקלאי שיתפס חורג מהכללים. יתכן שישנם עדיין חריגים בהם יש לטפל בצורה נקודתית, אך האשמה גורפת של החקלאים היא פגיעה בקבוצת אוכלוסיה שלמה ואין לה מקום בשיח הציבורי.
יש לקוות שהועדה שמונתה בעקבות ההשבתה תעשה את מלאכתה נאמנה והיגיון והסדר הטוב יחזרו לתחום העסקת העובדים בחקלאות. אנו שמחים על כך ששביתת האזהרה בה נקטנו גרמה לסבל מינימלי ללקוחותינו הצרכנים וכולנו מקווים שלא נצטרך לשוב לזירת המאבקים הציבוריים.