"ופניהם איש אל אחיו"

אנו מציעים לכם להתחיל ליצור. ליצור חוויות בעלות משמעות, ליצור מפגשים אמיתיים, ליצור שפה משותפת, ליצור חברויות.

שרה שושן , כ"ב בכסלו תשע"א

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

התפתחות הטכנולוגיה במאה האחרונה יצרה שינויים הנוגעים לחיי כולנו. בכל שלב בהתפתחות נדמה לנו כי ממש עכשיו אנו בשיא צמיחתה וכי רחוק יותר כבר לא נוכל להגיע, אך שוב ושוב אנו נוכחים לדעת כי טעינו- והטכנולוגיה קפצה מדרגה נוספת והותירה אותנו פעורי פה. המשותף לכל קפיצות המדרגה הללו הוא שתמיד הסתדרנו בלי, אך אחרי שהתרגלנו – איננו מסוגלים בלי.

מבין התחומים השונים בהם מורגשת התפתחות הטכנולוגיה בולט במיוחד תחום אמצעי התקשורת. צורות התקשורת בעולם השתנו באופן ניכר בעשורים האחרונים. ממפגשי חברים בשעות אחר הצהריים על הברזלים מתחת לבניין למפגשי "חברים" בפייסבוק. מ"מסיבת פיג'מות" ושיחות נפש פנים אל פנים אל תוך הלילה לשיחות צ'אט סטטוס אל סטטוס. מישיבות בחדר הישיבות במשרד לשיחות ועידה לווייניות מכל רחבי תבל.

רבות דובר על השלכותיה של התפתחות זו ורבות דובר על הקשיים וההתמודדויות שהיא מביאה איתה: בזבוז זמן, בזבוז כסף, חשיפה לתכנים לא ראויים והתמכרויות הן רק חלק מתופעות הלוואי הנפוצות שלה. יחד עם זאת, כולנו נהנים מהיתרונות הברוכים של התפתחות זו: זמינות, ייעול זמן, חסכון כספי, קלות תפעולית, נגישות "הכפר הגלובלי" ועוד. בין שלל ההשלכות של התפתחות אמצעי התקשורת ישנן שתי תופעות חשובות אשר אינן מקבלות את תשומת הלב הראויה להן.

הראשונה שבהן היא היווצרותן של תבניות חסרות תוכן.
לא תהיה חתונה, אלא צלם שיביים תמונות מרגשות. לא נחווה את הטיול אלא נרוץ להצטלם קופצים מראש המפל. כמה עולם החוויות שלנו יהיה עשיר? תפתחו את העיניים ותתעוררו לעולם שלנו.

להמחשת העניין, דמיין את המקרה הבא: אתה מגיע לביקור אצל זוג טרי. לאחר שהתכבדת קלות בכלים החדשים שזה עתה נחנכו ושמעת חוויות מהתקופה האחרונה, קיבלת לידך את אלבום התמונות מהחתונה, איך לא. אלבום או שניים, מעוצב או סטנדרטי, דיגיטלי או מאוייר- ניגשת למלאכת הדפדוף העדין בין דפי הנייר הממוחזר לניילון העדין המפריד ביניהם. הנה פה החתן נתפס ע"י המצלמה בריחוף בין שמיים וארץ, שם חברות הכלה בריקוד אירי מושקע ופה הזוג הטרי אוחזים בכתובה ועיניהם נוצצות מאושר. אתה מרפרף בסבלנות מנומסת. הזוג, לעומתו, מתמוגג מנחת. עבורך הן סתם תמונות, עבורם הן הדהוד של זכרונות וחוויות מיום חתונתם.

זה לא בגלל שאתה אדיש חלילה, פשוט ככה המוח שלך, ובעצם של כולנו, עובד. כשאנו נתקלים בתבנית כלשהיא (תבנית יכולה להיות מילה או תמונה), המוח שלנו מקשר בינה לבין תבניות דומות שנתקלנו בהן בעבר ומוסיף אותה ל"אוסף" שלו. כך אנו מעשירים את אוצר המילים שלנו, את עולם הידע שלנו, את אוסף החוויות שלנו.

עצמו את העיניים ותארו לעצמכם עולם דמיוני. עולם בו אנו לא חווים ארועים, אלא רק מצלמים אותם. עולם בו קיימות מילים אך הן חלולות, ללא כל משמעות מאחוריהן. לא תהיה חתונה, אלא צלם שיביים תמונות מרגשות. לא נחווה את הטיול אלא נרוץ להצטלם קופצים מראש המפל. כמה עולם החוויות שלנו יהיה עשיר? תפתחו את העיניים ותתעוררו לעולם שלנו.

אנחנו לא מצליחים לחוות שום דבר באופן שלם, כי אנחנו עסוקים בלתעד ולשתף את כולם. גם כשסופסוף זכינו לשמוע שיעור מדהים, לפגוש דמות מיוחדת או לראות מחזה מרהיב- אנחנו לא מסוגלים לנצור את הרגע, אלא מוכרחים לשלוח הודעה לחבר, שיידע! כמה מאתנו מסוגלים לשמוע שיעור שלם בלי לשלוח הודעה אחת? כמה פעמים יוצא לנו להרגיש את רטט הפלאפון בכיס המכנסיים ולהיזכר פתאום שעכשיו בכלל שבת?

בשיחה עם תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי החוקר את התחום בשנים האחרונות, הוא מעלה את הטענה כי בכל פעם שאנחנו מפסיקים באמצע פעילות על מנת לקרוא הודעה אנחנו מתנתקים מהמציאות ל 15 שניות, מה שהופך את העולם שלנו למקוטע. בן אדם ממוצע שולח 32 הודעות ביום. האם אפשר לעשות כך משהו באופן רציף ועמוק? האם אני מסוגל להתעמק במשהו, אם כל הזמן אני עסוק ב"האם מחפשים אותי"?

התופעה השניה היא קיומו של תוכן ללא תבנית.

כאן הבעיה היא הפוכה. דמיינו את המקרה הבא: החבר הכי טוב שלכם חוזר מטיול של שנה בהודו. שנה שלימה לא התראיתם ולא שוחחתם, שניכם מלאים חוויות וגעגועים והנה סופסוף הגיעה שעת הפגישה המיוחלת. רק שבמקום להיפגש פנים אל פנים, אתם נפגשים ב...צ'אט.

מתסכל, לא? קצת קשה לחבק דרך הצ'אט, לטפוח על השכם, לראות את השיזוף או הקילוגרמים שנוספו ולהביע עד כמה התגעגענו. ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי המסך מסוגל להעביר לכל היותר 60% מאיכויות התקשורת של שיחת פנים אל פנים. בעידן שבו מסרים כתובים מוגבלים למספר תווים מצומצם וחברויות מתנהלות מאחורי מסך וסטטוס- קשה לנו להתאים בין סוג הקשר אותו אנו רוצים ליצור- לאמצעי בו אנו משתמשים. כמה פעמים אנו מבקשים סליחה דרך הודעה כתובה כדי להימנע ממבוכה? או מביעים תודה, הערכה ואהבה דרך המסך במקום לגשת, להישיר מבט ולומר "תודה"?

אז מה הפתרון, אתם ודאי שואלים. להתנתק? לזרום? כל אחד מפתרונות אלו הינו חסר. אנו מציעים לכם להתחיל ליצור. ליצור חוויות בעלות משמעות, ליצור מפגשים אמיתיים, ליצור שפה משותפת, ליצור חברויות, ליצור נקודות של שיח עמוק, ליצור מערכות יחסים של הקשבה, כנות, יכולת הבעה והכלה, תוכן משמעותי והפריה הדדית. זה הזמן לקחת אחריות וללמוד להשתמש בשלל האמצעים שברשותנו לטובת המטרה הזו ומי יתן ונצליח להיפגש באמת עד הקיץ הבא.