מלחמת יום הכיפורים של חנוכה תשע'''א

כמו בחנוכה תשע"א, מי שהציל את מדינת ישראל במלחמת יוה"כ היו הטוראים, לא הגנרלים הזחוחים והמדינאים הכושלים, שבימים ההם כמו בזמן הזה התפארו בתוצאות ניצחון לא להם.

יוסי בלום-הלוי , כ"ז בכסלו תשע"א

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

נס החנוכה שהתרחש לפני 2174 שנים לא התרחש בא' חנוכה תשע"א. זה היה אסון אותו הגדיר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו "אסון לאומי", וכדברי השיר הציוני הוותיק: נס לא קרה לנו, והחמור מכל, פח השמן, קרי ציוד כיבוי האש אפילו ליום אחד לא היה לנו.

ועם ישראל ראה את מנהיגיו הכושלים, מלווים בצבא יחצ"נים, גנרלים, מפכ"לים, כולם עטורים במדים ובמדליות, עיטורים ודרגות כתף לרוב, מרמטכ"ל ועד למפכ"ל, מרב טפסר ועד רב ספסר, כולם מלהגים על "אמרנו לכם שאין תקציב" "התרענו בפני משרד האוצר" "פעלנו במיטב יכולתנו למנוע תקלות" ועל מלאכת הכסת"ח הזו ניצחו שלושת ערוצי הטלביזיה המגויסים, תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט של משטר השקר הרמייה והטיית האמת של מדינת ישראל. אם לא היה מדובר בחג החנוכה ובכאב צורב על המחדל בו שלחו למוות אוטובוסים עמוסים צוערים דרך הכביש הצר מוכה האש לכלא דמון, אפשר היה לחשוב שפורים הגיע אלינו מוקדם מהצפוי...

זו הייתה מלחמת יום הכיפורים של חנוכה תשע"א, של מנהיגות לאומית שהיא שיבוט גרוע ומסוכן של מנהיגות מדינת ישראל בשנת תשל"ד, 1973. שום לקח לא נלמד מאותה מלחמה, שום תובנה ואף לא מסקנות אופרטיביות מינימאליות לשיפור התפקוד של מסגרת הביטחון הלאומי הכוללת של מדינת ישראל.

ופרשני הערוצים השונים, מאמנון אברמוביץ ועד אחרון זבי החוטם של גלי צה"ל, חזרו וספרו לנו "שנתניהו וממשלתו לא אשמים במה שקרה, בדיוק כפי שאולמרט וממשלתו לא אשמים בכישלונותיה הנוראים של מלחמת לבנון השנייה". אז מי אשם? והמסקנה היחידה היא שזה אסון שבא לנו משמיים, כלומר, אף אחד לא אחראי למחדל בדרג מקבלי ההחלטות הלאומיות עלי אדמות, וקודמיהם, אם בכלל, הם האשמים, ברמה הוירטואלית כמובן.
שמירת חיי אדם בכל מחיר? באמת מר נתניהו! השמעת מה אמר בדם ליבו, אביו של אחד החללים על קבר בנו: "זו הייתה מלחמת יום הכיפורים השנייה בה נהרג לשווא בני יקירי, ואני לא אתן לשלישית לקרות!"

זה היה קו תעמולתי מתואם של מר נתניהו, שבחושיו הפוליטיים הבין שהוא נקלע לתוך אסון-פוליטי חמור ולמשבר המאיים על כסאו. יציאתו לתקשורת, נוסח אריק שרון חודש לפני ההתנתקות, ונזיפתו הצעקנית לפקידי הממשלה: תתחילו לעבוד, קבלה אצל ביבי מימד מגוחך כאשר בחפ"ק מכבי האש העייפים עד מוות הוא פוקד על השר לביטחון פנים: אני מורה לך לפנות את הישובים! חשוב קודם כל לשמור על חיי אדם בכל מחיר!" כאילו שזה לא היה דבר ראשון אותו עשו לוחמי האש האמיצים של מערכת הכבאות הדלה, חללי שב"ס ושוטרי משטרת ישראל.

שמירת חיי אדם בכל מחיר? באמת מר נתניהו! השמעת מה אמר בדם ליבו, אביו של אחד החללים על קבר בנו: "זו הייתה מלחמת יום הכיפורים השנייה בה נהרג לשווא בני יקירי, ואני לא אתן לשלישית לקרות!"

שמענו גם שמענו את ראשי המערכת הזו, משר הביטחון והרמטכ"ל, מראש הממשלה ועד מנכ"לי המשרדים השונים: "והיה אם תקרה מלחמה, אנו מוכנים!" והימים האלה הם ימים בהם סכנת המלחמה קרובה עד אימה, והאויב האיראני שצר על מדינת ישראל מכל עבריה מאיים בריש גליי, שאלפי טילים יכו בשטח מדינת ישראל ללא רחם, ממטולה ועד אילת, מחיפה ותל אביב ועד אשקלון והכור בדימונה. כל מטרה צבאית ואזרחית מטווחת לירי מדויק כמותו לא הופעל מעולם בתנאים מבצעיים.

אז מי הוא שיאמר למר נתניהו: אל יתהלל חוגר כמפתח? כך מוכנה מדינה שכל ס"מ בשטחה מטווח בירי ארטילרי, טילי או אווירי מכל עבריה? כך מתכונן פיקוד העורף למצב בו במקביל עלולים להתרחש פגיעות חמורות בתשתיות צבאיות, אסטרטגיות ואזרחיות?

מי שלמד על בשרו כיצד הוכתה מדינת ישראל בימים הנוראים של מלחמת יום הכיפורים 1973 רואה כיום לחרדתו, שדבר לא נלמד וכלום לא השתנה. מדינת ישראל מתנהלת בשיטת הניהול האפארטאצ'ית אותה תאר בכתביו אפרים קישון. זוהי מנהיגות של "תעלת בלאומילך", מנהיגות מטורפת המתקוטטת בינה לבין עצמה על כבוד עצמי מדומה, על סמכויות, על טובות הנאה, מנהיגות מושחתת של הליכוד נוסח שלטון מפא"י – קליקה הפועלת בשיטה דמגוגית, המכסה על מחדלים, אוזלת יד ודילטנטיות בשקרים המגובים בתקשורת מגויסת, ואשר מפעילה עריצות וסמכותיות חסרת כיסוי במטרה לזכות באהדת הציבור, כדי שזה יואיל בטובו וינציח את שלטונה.

כך למדנו גם ולא רק מסרטו האלמותי של אפרים קישון, שהפיכת המתנגדים למשטר "למשוגעים" אותם יש להשליך לבתי חולים פסיכיאטריים, או לשבור את עצמותיהם על ידי "פלוגות הפועל" פועלת בשיטות מעודנות מעט יותר גם בימינו אנו.

כך ראינו באסון הלאומי של מר נתניהו, כיצד מנהיגות חולה שולטת על חיינו, כשהיא מתנשאת ומשתחצנת, אבל ברגע של אמת היא מתייפחת קבל עם ועולם, אליו היא פונה בבקשת עזרה היסטרית תוך שחיקת מעמדה של ישראל כמדינה היודעת לעמוד בפני אתגרים בלא להתחנן כעני בפתח. צר לי אך התביישתי כאשר נשאלנו בעולם, הכיצד זה ישראל עם כוח אווירי כה מרשים לא מחזיקה מטוסי
בסוגיית ההצתות של היערות על ידי מחבלים ערביים אזרחי מדינת ישראל – יש מדיניות כיצד לנהוג במחבלים הללו? ומה לעשות? הפציצו את הפקס של ראש הממשלה בשאלות הללו, והתפללו לאבינו שבשמיים. כרגע רק עליו אפשר לסמוך.
כיבוי?

ושוב ראינו את ראש ממשלתנו נלחץ כאחוז תזזית ברגע של משבר תוך שהוא מתנער, אף כי בתחכום תקשורתי, מאחריותו האישית הגורפת לאסון שבא על חבל הכרמל ועל מדינת ישראל גם יחד.

זהו האיש שהיה ראש ממשלה בתקופה בא התריע מבקר המדינה חזור ובקר מדי שנה על המחדלים הזועקים לשמיים בכל הקשור לשרותי הכבאות וההצלה של מדינת ישראל.

אתה ונעריך באוצר, אדוני ראש הממשלה, מנעתם בהינף חתימת ידיכם הצלה וישועה מעשרות החללים שנפלו בשריפת יערות הכרמל. אתה האיש שבעת היותך שר אוצר בממשלת שרון נותר מערך הכבאות עלוב וחסר אמצעים בשיעור שהוא פי 7 פחות מהממוצע במדינות המערב המתוקנות.

אז על מי תלין היום, מר נתניהו? אולי תלך ותחפש אחר נערי האוצר האחראים למחדליך, אלה הנושאים היום במשרות שמנות משכורת ותנאי פרישה מופלאים אצל הטייקונים הגדולים של הבנקים, חברות הקרטל הגדולות ומפעלי התשתית הגדולים?

התקנים העלובים שנקבעו לשירותי הכבאות באיגודי הערים והמועצות האזוריות, מקורם בתפיסת העולם המקובעת של משרד האוצר, אשר תקפה גם בנושא התפלת המים כמו במלחמה בעוני. משרד האוצר ששנים ארוכות עיכב את התפלת המים הוא זה שהטיל את האחריות למחדליו על כיסו ורווחת חייו של הציבור כולו במדינת ישראל.

הם, נערי האוצר במגדל השן אשר בירושלים, לא מסוגלים לתקצב משרות של כבאים, שלתפיסתם, הפעלה של פעמים ספורות בשנה לצרכי כיבוי שריפות, איננה מצדיקה לשלם להם שכר הוגן של משרה שלימה, ולכן אותם חכמי חלם ערכו חישובים אקטואריים שגויים מיסודם שהוכיחו לטעותם, כי מוטב למדינה לשלם אחת לכמה שנים פיצויי חבות ועלויות נזקים לשריפות גדולות, מאשר להחזיק כמות נאותה של כבאים שיהיו מסוגלים למנוע את נזקי השריפות בתחילת התרחשותן.

ומן הפרט אל הכלל: מה היא תפיסת עולמם של המנהיגים ושל הדרג המוציא לפועל במערכות הקריטיות במדינת ישראל? מדוע אין הפקת לקחים משגיאות היסטוריות מקובעות העוברות כנגיף במחזור הדם מדור לדור של מנהיגים, ומראש ממשלה אחד למשנהו, במשרד שאליו כפופים ישירות הגופים הממשליים החיוניים ביותר לקיומנו, קרי המוסד, השב"כ, הועדה לאנרגיה אטומית, המועצה לביטחון לאומי, ושני שרים בלי תיק, הפועלים זה מול זה ומול גופים אחרים של משרד הביטחון, צה"ל ואמ"ן בחוסר תיאום משווע פעם אחר פעם, באירוע המלווה אירוע, ועל המרמרה דברנו??

על מקור המחדלים והכשלים האינהרנטיים של המנהיגות הפוליטית

מלחמת יום הכיפורים הייתה הצגת תכלית של כאוס מדיני וצבאי שבו נחשפה ערוות הניהול הכושל שהוביל למרה במלחמות ישראל שלאחר מלחמת השחרור. ועדת אגרנט חשפה כשלים וחולשות שחייבים היו לתקנם תוך ניתוח סיבות השורש לניהולם הכושל של ענייני המדינה, וכזכור, לא היה מדובר רק במחדל המודיעיני של אלי זעירא, אלא גם ובין היתר, בדרך בה נוהל המשבר ערב המלחמה, ובמיוחד ב- 12 השעות האחרונות לפני פרוץ האש. חשיפת מסמכי המלחמה הוכיחה כי ראש הממשלה גולדה, שר הביטחון דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר נהלו את המשבר בצורה שהוכיחה כי לוח הזמנים שלהם היה שגוי, סדר הקדימויות בהפעלת המאמץ המדיני והצבאי היה שגוי, הם עסקו בניסיונות עקרים להשיג את שר החוץ האמריקני, ושגריר בריה"מ בוושינגטון, ובה בעת הזניחו שר הביטחון והרמטכ"ל את ההכנות למלחמה, והותירו הן את חזית הגולן והן את חזית סיני בלא הנחיות, ובלא מידע חיוני שהיה דרוש לכוחות בשטח כדי לעצור את המתקפה או לתת לה מענה נאות, זאת כאשר שני אלופי הפיקוד מבזבזים את זמנם היקר בדיונים חסרי תכלית (קד"מ) במטכ"ל בתל אביב.

וכך, כשפרצה האש בשעה שתיים אחר הצהריים נותרו שתי החזיתות מופתעות ומוכות הלם. בגולן הפר מח"ט 7 פקודות של מח"ט 188 שהיה מפקד בפועל של חזית הגולן בהיעדרו של אלוף הפיקוד, ועל דעת עצמו ,ובניגוד לתוכנית המלחמה, יצא צפונה, לחלק המוגן יחסית בתוואי שטח של הגולן, תוך שהוא מותיר את דרום הרמה חסר המכשולים פרוץ לעוצמת הצבא הסורי.

חטיבה 188 הושמדה בקרבות הקשים שהתחוללו באותו לילה ולמחרת היום נותר צפון מדינת ישראל בסכנת כיבוש על ידי הכוח הסורי. בסיני הופקרה החזית על ידי אלוף פיקוד דרום, שטרח רק למחרת להגיע למפקדתו, כדי להיווכח מקרוב בתוצאות ההפעלה של דוקטרינת "שובך יונים" של חיים בר-לב, בה הושמדו שני שלישים מכוח השריון של אוגדת סיני. יום אחר כך הובס צה"ל בהתקפת הנגד של פיקוד דרום על הכוח המצרי הפולש ויחלפו עוד 8 ימים עד לתפנית הגדולה של המלחמה צליחת התעלה וכיתור הארמיה השנייה בדרום החזית.

כמו בחנוכה תשע"א, מי שהציל את מדינת ישראל במלחמת יוה"כ היו הטוראים, לא הגנרלים הזחוחים והמדינאים הכושלים, שבימים ההם כמו בזמן הזה התפארו בתוצאות ניצחון לא להם.

מלחמת הטוראים ההרואית של מוצבי קו בר-לב, הקרבות האבודים של גדודי הטנקים שנשלחו למוות אל מול טילי הנ"ט, מטוסי חיל האוויר שנופצו מול חומת טילי הקרקע-אוויר המצריים, מאות הלוחמים הנעדרים שאיש לא ידע על גורלם ימים רבים, היו הקורבן הגדול של עם ישראל לניצחון היחסי במלחמה ההיא. כל אלה, במקום לשמש אות אזהרה ואבן דרך בשיפור התפקוד של ההנהגה המדינית, נדחקו אל נבכי ההיסטוריה וקורבנם של 3000 חללי המלחמה נשכח, עד שאביו השכול של צוער שב"ס נשבע על קבר בנו שלא ייתן ליום כיפור נוסף להתרחש.

אבל המציאות הייתה שונה, מאז ועד עצם היום הזה, ממליוה"כ 1973 ועד מלחמת לבנון 1982 צה"ל לא הפיק לקחים כי לא רצה להפיק לקחים. דו"ח ועדת אגרנט 1974, יחד עם דו"ח הד"ר אל"מ עמנואל ולד, על לקחי מלחמת לבנון הראשונה, נזרקו לפח האשפה הצה"לי בהתנשאות ובבוז. צה"ל ומערכת הביטחון פשוט מסרבים ליעל את תפקודן של המערכות החיוניות לקיומה של מדינת ישראל.

כך מגלים אנו כמגמה מתמשכת מאז מלחמת ששת הימים, שהיכולת להכרעת המלחמות הולכת ופוחתת ממלחמה למלחמה. מלחמת לבנון השנייה הייתה דגל אדום למדינת ישראל. האם דוח ועדת וינוגרד יחד עם דוח ועדת טירקל שיפר את המצב של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל?

הסכיתו ושמעו את דברי האלוף ידלין, ראש אמ"ן היוצא, האומר לנו כי ישראל איבדה לחלוטין את כושר ההרתעה של צה"ל בשל האיום של אלפי טילים מונחים ברמת דיוק גבוהה המכוונים ומטווחים לכל נקודה אסטרטגית במדינת ישראל.

האם גם האלוף ידלין טועה? ומה יש לומר על הצהרות משרד רוה"מ, לשכת שר הביטחון, פיקוד העורף, המועצה לביטחון לאומי והמשרד לביטחון פנים,שישראל ערוכה ומוכנה למלחמה?

בואו ונעשה ותרגיל מחשבתי שכל אזרח במדינה יכול לעשותו ללא צורך במומחיות צבאית כדי להיווכח בתוצאותיו:

במכת פתע מקדימה של חזית איראן, סוריה, לבנון/חיזבאללה ורצועת עזה נורים על שטח ישראל ממטולה ועד אילת 500 טילי סקאד ופאג'ר משופרים תוך 12 השעות הראשונות, והם פוגעים בשדות התעופה, מתקני בקרה, מרכזי גיוס, תחמושת, דלק, תחנות כוח ותמסורת קווית, צמתים, מחלפים וכבישים, וריכוזי אוכלוסיה צפופים, מהם יוצא עיקר הכוח הלוחם ותומך הלחימה של צה"ל במצב המחייב גיוס, הצטיידות ויציאה לשדות הקרב.

שאלה ראשונה : איך תיראה מדינת ישראל ב- 12 השעות הראשונות למכת הנגד המקדימה של חזית איראן?

קח בחשבון הרס רב, פגיעות בציוד אסטרטגי חיוני, שיבוש מהלכי גיוס בשל פגיעות בעורף האזרחי, בצמתים בצירים ובריכוזי רכב אזרחי, חיילי המילואים ירוצו לימ"חים ללא וודאות לגורל יקיריהם בעורף, דליקות ענק יתחוללו ברחבי המדינה, בניינים רבי קומות יקרסו, התקפות קומנדו של חמאס מרצועת עזה ושל גדודי חיזבאללה מגבול הצפון ישבשו קשות את חיי התושבים בגליל, בוואדי ערה ובנגב; התקפות של כוחות מיוחדים סוריים על מוצבי החרמון ובסיסי צה"ל ברמת הגולן. ערבים ישראלים יערכו פשיטות גרילה על תנועת הכוחות, ישרפו שדות ויערות, ויתקפו ישובים מבודדים כמו באינתיפאדה השנייה.

שאלה שנייה:

נסה לחשוב: למה התכוננה מערכת הביטחון הלאומית של מדינת ישראל (כוונות ותכנונים על הנייר) ומה מתוך אלה מומש בפועל, תורגל בפועל והוקצו לו משאבים כדי לתת מענה ולו חלקי לאיומים הללו על העורף, שיהפוך לחזית העיקרית?

שאלה שלישית:

איזו תגובה לדעתך מתכננת מדינת ישראל למצב שבו העורף האזרחי המאוים בגלוי על ידי חזית איראן, אכן יותקף באלפי טילי קרקע-קרקע מסוגים שונים, בניגוד לחוק הבינלאומי האוסר פגיעה מכוונת באוכלוסיה אזרחית חפת מפשע?

קח בחשבון: שצה"ל בניגוד לדעת מומחים, ובלחץ של חיל האוויר, מנע הצטיידות בטילי קרקע קרקע שפיתחה התעשייה הצבאית (LORA) ואלה היו עשויים לתת מענה הרתעתי לירי של טילי סקאד ופאג'ר של חזית איראן לעבר שטח ישראל. טילים אלה הינם זולים יחסית, מדויקים מאוד וניתן היה לחסוך בעזרתם גיחות יקרות בעלות ובחיי אדם של מטוסי חיל האוויר. כל שהיה על ישראל לעשות להצטייד בכמות מספקת של אגדי טילים מבצעיים בכמות של כאלפיים טילים ולהכריז שאלה יופעלו נגד כל מי שיירה טילים על אזרחי ישראל!

זאת ועוד, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון וצה"ל נמנעים עד היום מתגובה על איומי האיראנים להשמיד את מדינת ישראל ולפגוע בחיי אזרחיה בטילים וכלי נשק לא קונבנציונאליים מסוגים שונים. שאל את מומחי הממשלה: הכיצד קרה שמאז מלחמת קדש בשנת 1956, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, ועד מלחמת לבנון הראשונה, איש במדינות ערב לא העז לאיים על העורף הישראלי בגלוי או לפגוע בו מסיבית, וכיצד קרה, שכושר ההרתעה של ישראל אבד לחלוטין ובהדרגה מאז הסכמי אוסלו, תוכנית התנתקות ומלחמת לבנון השנייה, שבעקבותיה מאיימת איראן בגלוי להשמיד את ישראל? ומדוע הפכה תורכיה את עורה והפכה לאויבת מוצהרת של ישראל?

ולסיכום: יש מי שניתן לסמוך עליו לאור דליקת הענק ששרפה את שכיית החמדה הלאומית של בהר כרם אל היחיד והמיוחד? ובסוגיית ההצתות של היערות על ידי מחבלים ערביים אזרחי מדינת ישראל – יש מדיניות כיצד לנהוג במחבלים הללו? ומה לעשות? הפציצו את הפקס של ראש הממשלה בשאלות הללו, והתפללו לאבינו שבשמיים. כרגע רק עליו אפשר לסמוך.