לשמור על כלב השמירה

כמה רכבי כיבוי אפשר היה לרכוש בשלושים מיליון השקלים שהזכייניות קשת ורשת וערוץ 10 התחייבו לשלם למדינה תמורת הזיכיון?

יאיר שפירא , ו' בטבת תשע"א

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אחרי שהצליחו לטשטש את מעורבותם של ערביי ישראל בהצתת הדלקות הנוספות בימים האחרונים, ולאחר שנאלצו להודות כי אל מול מצלמותיהם בנימין נתניהו יכול בקלות להפוך מחדל לנכס אלקטוראלי, הסתערו עיתונאי ישראל על שר הפנים אלי ישי. ממבול של מאמרים עוינים בגלובס, דרך מערכון צפוי של 'ארץ נהדרת', ועד מתקפה חזיתית באולפני החדשות של ערוץ 2. גם ערוץ 10 ידה אבן אחר הנופל ופרסם כתבה שהשוותה את התקציב שמעביר משרד הפנים למועצות הדתיות (336 מליון שקלים) לזה של שירותי הכבאות (202 מליון שקלים).

לא לכספי המקוואות בלבד נמצאו אפיקים חדשים. מזה חודשים התגייס הערוץ לנתב גם את כספי תגליות הגז שנמצאו לחופי ישראל. חדשות הערוץ עקבו בביקורתיות אחר ארגוני ימין שנלחמו נגד העלאה למפרע של תמלוגי הגז לחברות ולשותפויות שמצאו את אוצרות הטבע.

גם אנחנו נתרום בזאת את חלקנו הצנוע, ונציג הצעה משלנו לשמור על הקופה הציבורית לטובת תקציבי החינוך, הבריאות ושירותי ההצלה. בימים אלה מנהלות שלושת זכייניות הטלוויזיה המסחרית - ערוץ 10, רשת וקשת - קרב עונתי נגד הכוונה לאלצן לעמוד במחויבויות הכספיות שנטלו על עצמן. על פי החוק חייבות הזכייניות, תמורת הזכות הבלעדית שלהן למכור פרסומות לטלוויזיה, להעביר לאוצר המדינה ארבעה אחוזים מהכנסותיהן נטו. זה מכבר היו השלוש צריכות להעביר לאוצר, עבור המחצית הראשונה של שנה זו, סכום של עשרים מיליון שקלים,המשקף הכנסות מצרפיות נטו של כחצי מיליארד שקל בחצי שנה. הזכייניות מתמהמהות מלהעביר את הכסף ודורשות הנחה של שבעים וחמישה אחוזים - מתנה מהציבור בשווי של כשלושים מליון שקלים לשנה. על שוד הקופה הציבורית בידי זכייניות הטלוויזיה, ערוץ 10 לא עשה כתבה. גם חברי הכנסת, ואפילו השר אלי ישי, לא ימהרו להעלות את הרייטינג של הפרשה ולפתוח חזית אל מול גופי התקשורת החזקים במדינה. חבל. בשלושים מיליון שקל, כידוע, אפשר לרכוש שלושים רכבי כיבוי חדשים.

 תקופת מבחן

למרות הכותרות המטעות בתקשורת, בית המשפט העליון פסק למעשה למען זכויותיו של האסיר יגאל עמיר. עתירתו של עמיר אומנם נדחתה, אך המסרים המילוליים והבלתי מילוליים ששיגר בית המשפט יעשו את שלהם כבר בתקופה הקרובה.

עמיר רצח ראש ממשלה מכהן - פשע שעליו מדינה לא יכולה גמול בפחות מהעונש החמור ביותר בספר החוקים. אך מדינה אינה יכולה להעניש בחוקים שלא כתובים בספר החוקים שלה. עמיר נשפט למאסר עולם ועוד ארבע עשרה שנה, ונראה שיבלה את שארית ימיו בכלא. אך הוא לא נשפט לבידוד, ולמרות זאת הוא מוחזק בו במשך למעשה מחמש עשרה שנה. השב"ס והשב"כ מנפקים מעת לעת לבתי המשפט חוות דעת שהן זלזול בוטה באינטליגנציה של הציבור ובוודאי של השופטים. בתי המשפט מצידם מוחלים על כבודם ומקבלים את הטענה בדבר השפעתו המסוכנת כביכול של עמיר על אסירים אחרים. על פי אותה טענה, אילו יוכל עמיר ללחוש על אוזנו של אסיר אחר את עיקרי תורתו, הרי שביטחון הציבור ייפגע בצורה שלא תשווה להוראות החיסול שמוציאים עבריינים בכירים הנתונים במאסר ללא בידוד בבתי הכלא הפליליים, או לנאומי ההסתה של רוצחי החמאס בבתי הכלא הביטחוניים.

הסוגיה הונחה לפני מספר חודשים לפתחו של בית המשפט העליון. הרכב השופטים שנקבע, מרים נאור, אסתר חיות וניל הנדל, לא בישר טובות לגורמי האכיפה. זהו הרכב שמצד אחד אינו יכול להיחשב לשמאלני באופן כלשהו, ומצד שאני גם אינו כזה הצבוע כדתי, ולכן עלול לחשוש לקבל החלטות לא פופולאריות בעניינו של עמיר. המסר הטמון בהרכב השופטים הובן בפרקליטות וזו, בניגוד לעמדת השב"כ, הציעה בבית המשפט כי עמיר יוכל להיות מועבר לתא משותף עם עוד אסיר אחד. עמיר סירב וביקש לבטל כליל את בידודו.

בפסק הדין שיצא השבוע הבהירו השופטים כי בידודו של עמיר אינו מובן מאליו. הם קבעו כי ברגע שעמיר ירצה הוא יועבר לתא זוגי. עוד הנחה בית המשפט העליון את בית המשפט המחוזי - שבקשה של השב"ס להמשיך ולבודד את עמיר תונח בפניו בשבועות הקרובים - שלא לאשר את הבקשה באופן גורף, אלא לאפשר לעמיר להתראות עם אסירים אחרים, למשל על ידי תפילות במניין שיתאפשרו לו מעת לעת.

עמיר, מכל מקום, יאלץ לשמור על לשונו. השופטים הגדירו את התקופה הקרובה כמעין תקופת מבחן. כזכור, את אחיו ושותפו לרצח, חגי עמיר, שהיה על סף ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו, הצליחה המערכת להותיר בכלא לשנים נוספות בגלל קללה שסינן לעבר סוהר.

הצלמים לא שמרו על כבודה. תנ"צ אהובה תומר ז"ל צילום: פלאש 90

 אין עילה למעצר

לא רק השב"ס והשב"כ אינם רשאים להטיל עונשים שלא כתובים בספר החוקים. אפילו משטרת ישראל אינה רשאית לעצור אנשים על מעשים, מכוערים ככול שהיו, שאינם בגדר עבירות פליליות.  לא מזמן דנה הכנסת בהצעת חוק שיזמה רונה רמון בעקבות נפילתו של בנה הטייס. ההצעה ביקשה לאסור בחוק צילום וראיון עם בני משפחות שכולות ברגעים בהם הם מקבלים את הבשורה המרה. למרבה הצער ויתרה הכנסת על החוק, והעבירה את האכיפה לגוף הוולונטארי וחסר השיניים של מועצת העיתונות, כדי שזו תכלול איסורים אלו בכללי האתיקה הבלתי נאכפים שקבעה.

ספק אם צלמים ועיתונאים יירתעו מפני נזיפותיה של נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר, אך הם בהחלט ישקלו פעמיים האם להעז ולדחוף מצלמה מול פניהם של בני משפחה שכולים של קציני משטרה בכירים. השבוע נעצר לחקירה בצפון כתב של 'מגזין המושבות', לאחר שפרסם תמונה בה נראית נצ"מ אהובה תומר ז"ל כשהיא מקבלת טיפול ראשוני לאחר פציעתה. פרסום תמונותיהם של פצועים ללא רשותם הוא דבר מקומם. אך הנימוק שנתנה המשטרה למעצר: 'מעשה מכוער ועבירה על כללי האתיקה העיתונאית', מקומם לא פחות.