מכתב הרבנים

השאלה היא כיצד, אם לא על ידי הימנעות מהעברת נדל"ן יהודי לידיים ערביות, מציעים כל הליברלים הנסערים לשמור על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

אמונה אלון , ז' בטבת תשע"א

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90

אולי בצדק עורר האיסור ההלכתי, שהטיל מכתב הרבנים על מכירה או השכרה של דירות לערבים, התנגדות כה סוערת. אולי אפילו מוטב היה אילו הבינו הרבנים החותמים שגם אם זוהי גזירת ההלכה, אל להם לפרסם אותה ברבים באופן שיהפוך אותה לגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

אבל השאלה היא כיצד, אם לא על ידי הימנעות מהעברת נדל"ן יהודי לידיים ערביות, מציעים כל הליברלים הנסערים לשמור על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. רבים מהם מתנגדים, במסגרת השמירה הזאת, להחלת הריבונות הישראלית על שטחי יו"ש. אבל האומנם אין הם רואים שישראל עלולה להפוך למדינה דו־לאומית גם בתוך גבולות 67'? והאומנם אין הם מבינים שמכתב הרבנים נועד לנסות למנוע זאת?

עד כה לא שמענו, בתוך הסערה והחרון, ולו הצעה אלטרנטיבית אחת לזו של הרבנים. אם לא נעים - ואין אף אחד שזה נעים לו - להשיב ריקם את פניו של ערבי נחמד שבסך הכל מבקש לשכור לעצמו קורת גג, מה בדעתם של הליברלים לעשות כדי לשמור
מה בדעתם של הליברלים לעשות כדי לשמור על זהותה היהודית של מדינת ישראל? מה בדעתם לעשות כדי לשמור על זהותה היהודית של חיפה, על זהותה היהודית של צפת, על זהותה היהודית של תל אביב?
על זהותה היהודית של מדינת ישראל? מה בדעתם לעשות כדי לשמור על זהותה היהודית של חיפה, על זהותה היהודית של צפת, על זהותה היהודית של תל אביב? נראה שהחברה הישראלית חייבת להגדיר לעצמה, אחת ולתמיד, מושגים כמו "גזענות", "גר תושב", "ליברליזם" ו"דמוקרטיה", שמתעופפים כאן בימים האחרונים כמו שקיות ניילון ברוח. נראה שהיא צריכה לברר כמה עניינים יסודיים, כגון מתי אי שוויון הוא "אפליה", ומתי הוא הכרה בהבדל בין עמים שונים. או: למה מותר להקים חומה בין יהודים לערבים בשומרון, ואסור להבחין בין יהודים לערבים בתוך העיר לוד.

קרוב לוודאי שיתברר, תוך כדי בירורם מחדש של המושגים הללו, כי אין שום מקום להשוואה בין השכרת דירה לערבי בישראל לבין השכרת דירה ליהודי בצרפת או באנגליה. היהודים בצרפת ובאנגליה הם מיעוט, והערבים במזרח התיכון הם רוב מוחץ. היהודים בצרפת ובאנגליה, כמו ה"גר תושב" הקלאסי שעליו דיברה התורה, אינם שואפים לשחרר את אדמות המדינות שבהן הם מתגוררים, ולהשיבן לעצמם. והם אינם מנסים, לצורך השחרור המיוחל, להשתלט על כמה שיותר בתים וקרקעות ולדחוק את האנגלים ואת הצרפתים, לאט אבל בעקביות, החוצה.

ייתכן שכל הוויכוח הזה אכן מתאים לעם אירופי רגיל כזה, סטנדרטי, ולא לשארית הפליטה של העם היהודי הנאבקת כאן, מול 22 עמים מוסלמים עוינים, על עצם קיומה. כמו עצי האורן, שגם הם הובאו לישראל מאירופה על אף שאינם מתאימים כנראה לטבע הארצישראלי, וסופם שליבו את שריפת היערות. מתוך בירור המושגים אולי יבוא גם הפתרון הנכון לבעיה הסבוכה הזאת. ולא במכתב רבנים חד־צדדי, אלא בחקיקה רשמית, מסודרת, של מדינה המכירה את עצמה ואת מקומה ואת יעדיה. המאמר פורסם בעיתון "ישראל היום"