החתול יעקב ומגורשי גוש קטיף

ארגוני זכויות האדם בחרו להתעלם מהשלכות חוק פינוי-ביזוי, מהתעמרות הבירוקרטיה ומהסחבת הנוראית בטיפול במגורשים.

דרור ונונו , ז' בטבת תשע"א

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

היה זה כמה ימים אחר השלמת הגירוש מגוש קטיף, חזרתי לביתי, הפעם כפליט במולדתי, יחד עם חברים ושכנים ללקט את החפצים והזיכרונות שנותרו מאחור בבית, בחצר ובמשרד. דממת מוות שררה ביישובים המרוקנים מיושביהם שניטלה מהם באחת חיוניותם ועתידים היו להפוך תוך זמן קצר לאבק לרגלי הדחפורים. פה ושם נראו תושבים נפולי פנים ששבו לבתיהם, פעמים הבזוזים, מזילים דמעה ומעמיסים את הציוד על גבי מובילים שניצלו היטב את מצוקת התושבים וגבו מחירים כפולים ומכופלים על הובלת החפצים אל עבר הלא נודע.

פסעתי ברחובות בין בתי הרפאים כשלפתע ראיתי מולי רכב חדיש, מצויד היטב, הנוסע ברחובות ועליו הכיתוב: "ניידת לאיסוף בעלי חיים- לזכר החתול יעקב". המראה הדהים אותי, מצד אחד גילויי החמלה הללו והמסירות כלפי חתולי רחוב וכלבים והצלתם רגע לפני הפיכת גן העדן לארץ חמאס. ומאידך תהייה מדוע "נושקי העגלים" מתעלמים מהטרגדיה והסבל האנושי של 10,000 מאחיהם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון חילונים ודתיים שנשלחו כחלוצים לפני המחנה על ידי ממשלות השמאל והימין בראשית שנות השבעים ומעדיפים לפעול למען חתולי רחוב .

ארגוני זכויות האדם למיניהם יכלו לקנות את עולמם לו היו דבקים בעקרונותיהם ההומאניים והיו מטים שכם ותומכים בעקורי הגוש
ארגוני זכויות האדם למיניהם יכלו לקנות את עולמם לו היו דבקים בעקרונותיהם ההומאניים והיו מטים שכם ותומכים בעקורי הגוש שבין יום אבד עליהם מפעל חייהם ונאלצו להתגורר בערי אוהלים,
שבין יום אבד עליהם מפעל חייהם ונאלצו להתגורר בערי אוהלים, פנימיות, אכסניות ומלונות במשך חודשים ארוכים חסרי בית, עבודה וכבוד וגם כיום למעלה מ-2,000 ימים אחרי חורבן הגוש רוב מוחץ מקרבם אינו מתגורר בבתי קבע. אולם מרביתם בחרו להתעלם מהשלכות חוק פינוי-ביזוי, מהתעמרות הבירוקרטיה ומהסחבת הנוראית בטיפול במגורשים וכישלון הממשלה למצוא פתרונות ראויים.

מי שרוממות זכויות האדם בגרונם לא נצפו במאהלים הדלוחים של פליטי אלי-סיני ועצמונה. לא נתקלנו בהם במחנות הפליטים שהוקמו עבור המגורשים בעין צורים, אמציה וניצן, ויכולותיהם המרשימות להוביל מאבקים ציבוריים תוך רתימת התקשורת ומערכת המשפט למציאת פתרונות הוגנים ומוסריים לא נשמע. התעלמותם מלמעלה מארבעת אלפים ילדים מהגוש שסבלו מטראומת הגירוש ונאלצו לעבור ששה ושבעה מוסדות לימוד בפרק זמן קצר תיזכר לדראון עולם.

לעומת זאת כולנו חוזים בהם יום יום פועלים בכישרון רב, מפגינים, מקיימים עצרות, מלחינים שירים ומחזות, תורמים ונרתמים למען רבבות מסתננים פורעי חוק מאפריקה, ילדים למשפחות מהגרי עבודה, מעניקים לגיטימאציה לבנייה פרועה על אדמות מדינה בערים ו"בכפרים הבלתי מוכרים", פועלים כנגד חיילי צה"ל, מגנים על מחבלים, מוציאים את דיבת הארץ רעה וידם עוד נטויה.

הפעילות למען זכויות האדם היא אחת מאבני היסוד של היהדות והאנושיות ועשייתם בנושאים שונים הופכת אותנו לחברה צודקת ומוסרית יותר. אולם, כל עוד ארגונים אלו מכוונים את עיקר פעילותם להפיכתה של מדינת ישראל לארץ העמים תוך מחיקת סממניה היהודיים, התחסדות והתעלמות מזכויות היהודים בארצם תחושת הסלידה העמוקה שרוחשים כלפיהם מרבית הציבור הישראלי לא תחדל.