פרשת שמות - שתי שבתות

אם תשמרו שתים – עוד יותר טוב. אפילו רק תדליקו נרות – זה משהו. קידוש – עוד יותר. להשים פלטה שהכל יהיה מבושל מראש – זה ממש נפלא.

הרב שמואל אליהו , י"ד בטבת תשע"א

הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהו
צילום: לשכת הרב אליהו

המבצע, בשם "שתי שבתות", נועד לגרום לכך שעוד יהודים ישמרו שבת. ואם רוב העם היהודי לא יחלל את שתי השבתות הקרובות (פרשות שמות "שמות" ו-"וארא", 24.12 ו-31.12) - אולי נזכה לגאולה שלימה. בודאי המבצע הזה לא יחזור ריקם.

את המבצע הזה מובילה הרבנית  שליט"א והיא סיפרה שכשהרב אליהו היה מאושפז, הוא אמר לה שמספיק יהודי אחד שיטה את הכף - ואז תהיה גאולה באופן מיידי.

יש שתי שבתות צמודות שבהן, בגלל חגי הנוצרים, הכל מושבת, זו הזדמנות מיוחדת להצטרף ליהודי העולם ולשבות ביחד. המסר הזה עובר כעת בקרב קהילות בחו"ל. וצריך כל אחד לעשות שתי דברים. א] להצטרף בעצמו, בין אם הוא דתי או מסרתי או חילוני. תוסיף משהו בשמירת השבת. תעורר את שכנך. תזמין אותו לשבת. תתקשר לחבר שלך בחו"ל.

אפילו חילוני ששומר שבת – מועיל לו

יש פה הזדמנות מיוחדת לכל אלה שחשבו פעם לשמור שבת, או רצו לנסות לחוות שבת. יש פה הזדמנות לכל מי שרוצה שבת בלי עשן, שבת בלי בישולים, שבת בלי פלאפונים, שבת עם המשפחה, שבת של שקט נפשי. אם לא ידעתם איזה שבת תשמרו – אז יש לכם תאריך. שתי השבתות הבאות. אם תשמרו אחת – זה יכול להצטרף. אם תשמרו שתים – עוד יותר טוב. אפילו רק תדליקו נרות – זה משהו. קידוש – עוד יותר. להשים פלטה שהכל יהיה מבושל מראש – זה ממש נפלא. אם תצליחו יום אחד בלי טלויזיה – זה ממש רווח עצום למשפחה. אם יהיה יום בלי נסיעות – רווח עצום לעם ישראל. פחות עשן. פחות אש. פחות רעש. פחות לכלוך. יותר טוהר. יותר שקט. יותר לב. יותר רוחניות. יותר שבת.  

יש הרבה מאוד יהודים ששופטים אותם כ"אנשים לא"-דתיים בגלל שהם הולכים בלי כיפה או בגלל איך שהם מתלבשים, אבל יש להם נשמה יהודית מאוד חמה והרעיון של שבת מדבר אליהם - והם רוצים להתנסות והם מצטרפים למאמץ מרוכז שאנחנו עושים למען השבת. אני בטוח שלמאמץ הזה תהיינה תוצאות חיוביות. אני לא יודע אם גאולה שלמה, אבל זה לא יחזור ריקם, כי כל מעשה טוב שנעשה יש לו השפעה. ומי יודע – אולי גאולה שלימה. "בכל יום שיבוא".

(36) ספר שערי קדושה - חלק ב שער ושבת, ידוע כי היא שקולה ככל המצות, וכל הרשעים יש להם מנוחה בשבת ואש של גהינם כבה בו ומחללי שבת אשם לא תכבה אפילו בשבת, ואמרו רבותינו ז"ל שבת (דף קי"א ע"ב) אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתם מיד היו נגאלים, ואמרו רבותינו ז"ל (שם) כל השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלים לו שנאמר (ישעיה פרק נ"ו) אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו וכתיב (ישעיה נ"ח י"ג) אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג על ה' וכו':

מסכת שבת דף קיח/ב

"אָמַר רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֹּל הַמְּשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּאֶנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיהו נו) "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ' מֵחַלְּלוֹ". אַל תִּקְרִי "מֵחַלְּלוֹ", אֶלָּא "מָחוּל לוֹ".

(1) ספר ישעיה פרק נו

(א) כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:

(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע:

(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ:

(ד) כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:

(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:

(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:

(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:

(ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱדֹוִד מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו:

שתי שבתות

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אִלְמַלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה - לֹא שָׁלְטָה בָהֶם אוּמָה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות טז) "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט וְלֹא מָצָאוּ". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, "וַיָּבֹא עֲמָלֵק".

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו) "כֹּה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי" וְגוֹ'

החפץ חיים כתב על הפסוק הזה בספרו:

(57) ספר חומת הדת - פרק ארבעה עשר

[וכן להתחזק בענין שמירת השבת שגם זה מקרב הגאולה, כמו שאמרו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, ואף שאין אנו יכולים לזרז לכל ישראל על כל פנים כל אחד בעירו ובמקומו בודאי מחויב לעשות כל מה שיוכל, ועיין בס' שם עולם בששת הפרקים הראשונים]:


(40) ספר השל"ה הקדוש - הגהות לספר ויקרא - דרך חיים, פרשת קדושים, תראו

רמז נפלא למה שאמרו רז"ל (שבת קיח, אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, שבתותי מיעוט רבים שנים, תזכו לראות המקדש בנוי, זהו את שבתותי תשמורו, ומקדשי תראו בנוי ומשוכלל, כמו שאמרו בגמרא (חגיגה ד, יראה דומיא דיראה, אף כאן תיראו תראו:


(10) טור אורח חיים סימן רמב

גרסינן בפרק כל כתבי אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים ר"נ בר יצחק אמר אף ניצול משיעבוד מלכיות א"ר יהודה אמר רב כל המענג שבת נותנין לו משאלות לבו וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ג כאנוש מוחלין לו אמר רב יהודה א"ר אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה כהלכתה לא שלטה בהם וכו' ארשב"י אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות מיד נג


וכתב על זה רבינו בחיי (על שמות פרק לא פסוק יג) "ודע כי מצות השבת היא המצוה ראשונה שנתנה לישראל קודם מתן תורה והיא עקר האמונה והיא שקולה כנגד כל המצות כלן, ועם מצות השבת יאמין אדם בחדוש העולם כי נברא בששת ימים וביום השביעי שבת.

חורבן וגאולה תלוים בשבת


ירמיה פרק יז

(יט) כֹּה אָמַר ה' אֵלַי הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי הָעָם אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם:

(כ) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר ה' מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה:

(כא) כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם:

(כב) וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:

(כג) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁומֹעַ \{שְׁמוֹעַ\} וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר:

(כד) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בֹּה \{בּוֹ\} כָּל מְלָאכָה:

(כה) וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם:

(כו) וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית ה' :

(כז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַם וְלֹא תִכְבֶּה:

ודרשו רז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת, שנאמר (יחזקאל כב) "ומשבתותי העלימו עיניהם - ואחל בתוכם". וכן מצינו ירמיה שהיה מזהיר לישראל בשמירת השבת והיה אומר שבשמירת השבת תתקיים ירושלים ומלכות בית דוד. והיה מתנבא אליהם שאם אינם משמרים את השבת שתחרב העיר, הוא שאמר (ירמיה יז) "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת - והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה".

שבת – מלכות. מלכה

(33) ספר זהר חדש מנוקד - פרשת וישב

ומנא לן דבמרה אתפקדו. דכתיב (דברים ה) שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך, ואמר מר, כאשר צוך, במרה. אמר לון קודשא בריך הוא, אי אתון נטרין להאי שביעאה עילאה, לית רשו למדת דינא לקטרגא בכו. הדא הוא דכתיב, (שמות טו) שם שׂם לו חק ומשפט:

ועל דא תנינן, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו קודשא בריך הוא מן גלותינו, ואלמלי שמרו ישׂראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים:

תא חזי, כד גרמו חובין, והאי שבת לא אתנטיר כדקא חזי, כדאשכחן דאזהר לון נביאה עילאה, הדא הוא דכתיב, (ירמיה יז) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשׂאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. מאי ואל תשׂאו משא. אלא אמר לון, בבעו מינייכו, לא תשׂאו משא דההוא חובא דשבת עלייכו:

ואי אתון נטרין ליה, תגרמון קיומא דעילאין ותתאין. דההוא שבת עילאה דחבתון לקבליה, מדוריה ושעשועיה לאו איהו, אלא בשערי ירושלים עילאה, דאקרון שערי צדק. ואיהי כלה הכלולה מהכל:

ואי אתון נטרין ליה, תגרמון דכדין היא תתחזק בידא דמלכותא דארעא, מלכותא דדוד, בגין דהיא מלכות אתקריאת, ובגין דא אמר דוד, דאחיד בה, (דברי הימים א כט) לך ה' הממלכה, בתרין ממי"ן, לאכללא מלכותא דיליה, וליחדא לה במלכותא דשמיא. ואי אתון לא תשמעון לקדש ליה, ותעבדון ליה חול, מה כתיב (ירמיה יז) והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים, דלתתא:

איך שומרים שבת?

מאז הפירסום אנשים מתקשרים uשואלים מה מותר, מה אסור. אנחנו אומרים להם שיש המון הלכות, אז שיקחו על עצמם משהו לכבד את השבת, מסבירים שאסור להדליק אש ומכשירי חשמל. הם שואלים איך עושים קידוש ואיך נוטלים ידיים. אנשים ממש נכנסים לפרטים, אבל אנחנו משתדלים לא להעמיס. משפחות דתיות מציעות לארח חילונים כדי להקל עליהם".

(16) תיקוני זהר דף נז/א

לנטרא שבת, צריך לשנויי ליה מיומין דחולא בלבושין ומיכלין דאינון ענג שבת, דאם הוה רגיל למיכל ב' סעודות ביומא דחולא, בשבת אכיל תלת דכתיב (שמות ט"ו) ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה, ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת, דאם הוה רגיל למיכל ביומא דחולא נהמא וחמרא, יוסיף בשבת בשרא, דא תוספת שבת:

שנוי מעשה, דאם הוה רגיל למעבד עובדא בחול, לא יעביד בשבתא, הדא הוא דכתיב (שם כ') ששת ימים תעבוד וכו', שנוי השם לכל יומא קארי ליה מעשה, כמה דאת אמר ששת ימי המעשה, וליום השביעי קארי ליה שבת, דאיהו השבתת מעשה ביטולא דעובדא, שנוי מקום, אם הוא רגיל לאוקדא נורא בחולא, דישני ולא יוקיד ליה בשבתא, הדא הוא דכתיב (שם ל"ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת:

ועוד אית שנוי, דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא, דלא יהון שוין, דמטרוניתא איהי מקומו דקודשא בריך הוא, צריך לשנות למלכא, הדא הוא דכתיב וישנה ואת נערותיה, ביום השבת, דאשתני יומא דשבתא מיומא דחול דשלטא ביה עבדא דמלכא:

ועוד מושבותיכם מושב דבר נש איהו מקום דיליה, ועוד שנוי מקום, לתקנא ביתא בשבתא תוספת מבחול, ועוד שנוי מעשה אם הוא עציב בחולא, דיהא חדי בשבתא, ואם אית ליה קטטא בחולא עם בר נש או עם אתתיה, דיהא ליה שלמא עמה בשבתא, ובדא לית רשו לקרבא לסם המות חללה, ולבעלה דאיהו אל אחר חלול שבת, (לית לון רשו לקרבא) , ובגין דא אמרו קדמאי, אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה (נ"א שתי שבתות כהלכתן), מיד הוו נגאלין:

וכן צריך לשנויי בנר דליק, ובמטה מוצעת, ובפתורא, כגוונא דא אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד יוסיף בשבת תניינא, ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא, בשבת יוסיף תניינא, דאינון כגוונא דלחם משנה, מטה הא אתמר דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא, לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא, ובגין דא

(18) ספר השל"ה הקדוש - ספר שמות - פרשת ויקהל ופקודי תורה אור (ג)

וזו ענין ששם שבת לא נשתנה בכל שבעים לשון, כולם קורין אותו שבת כמו שכתבו המפרשים, ועל כן נקרא הנהר סבתיון. וסוד הדברים כי כל שבעים אומות אין להם שלטון לחלל השבת להשומר שבת, ואע"פ כן שלא להתגרות באומות צוה הש"י להסתיר זה הדבר בפניהם, וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי. על דרך אבותי גנזו למעלה במקום שאין היד שולטת (ב"ב יא, א). ואמר שהמתנה היא ושבת שמה, דו"ק בלישנא ותמצא. וזהו שהשיב התרצן מתן שכרן לא עבידא לגלויי, רצה לומר שכר מצוה מצוה שיהיה לעולם השבת משומר, וזהו שפרש"י והוא הודיעם בעל פה וכו' שלא ידעו האומות מזה הסוד, כך יש לפרש. אבל פירוש הראשון שקאי על נשמה יתירה הוא יותר אמת.

וכן מוכח במסכת ביצה פרק שני (טז, א) אמר יוחנן משום רשב"י, כל מצוה שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת בצנעא, דכתיב, ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו גוים עליה. שבת אודועינהו מתן שכרה לא אודועינהו. ואי בעית אימא, מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו, דאמר רבי שמעון בן לקיש, נשמה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא לאדם בערב שבת, ובמוצאי שבת נוטלה, שנאמר, שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש, עד כאן לשונו. והואיל ואתא לידי המאמר אפרשנו, במוצאי שבת כיון ששבת וי אבדה נפש, וי שיאבד הנפש הוה ליה למימר, אלא הפירוש כיון שנכנס שבת ורואה מעלת הנשמה יתירה, אז מבין וי היה לו למפרע במוצאי שבת כשנאבד הנפש וק"ל:

ספר זהר חדש מנוקד - פרשת וישב

וּמְנָא לָן דִּבְמָרָה אִתְפַּקָּדוֹ. דִּכְתִיב (דברים ה) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאָמַר מָר, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, בְּמָרָה. אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי אַתּוּן נָטְרִין לְהַאי שְׁבִיעָאָה עִילָּאָה, לֵית רְשׁוּ לְמִדַּת דִּינָא לְקַטְרְגָא בְּכוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות טו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט:

וְעַל דָּא תָּנִינָן, יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֵנוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִן גָּלוּתֵינוּ, וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְּכָתָן, מִיָּד נִגְאָלִים:

תָּא חֲזֵי, כַּד גָּרְמוּ חוֹבִין, וְהַאי שַׁבָּת לָא אִתְנְטֵיר כִּדְקָא חָזֵי, כִּדְאַשְׁכְּחָן דְאַזְהַר לוֹן נְבִיאָה עִילָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיה יז) כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהֵבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם. מַאי וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּא. אֶלָּא אָמַר לוֹן, בְּבָעוּ מִינַּיְיכוּ, לֹא תִשְׂאוּ מַשָּא דְּהַהוּא חוֹבָא דְּשַׁבָּת עֲלַיְיכוּ:

וְאִי אַתּוּן נָטְרִין לֵיהּ, תִּגְרְמוּן קִיּוּמָא דְּעִילָּאִין וְתַתָּאִין. דְּהַהוּא שַׁבָּת עִילָּאָה דְּחַבְתּוּן לְקִבְלֵיהּ, מְדוֹרֵיהּ וְשַׁעֲשׁוּעֵיהּ לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עִילָּאָה, דְּאִקְרוּן שַׁעֲרֵי צֶדֶק. וְאִיהִי כַּלָּה הַכְּלוּלָה מֵהַכֹּל:

וְאִי אַתּוּן נָטְרִין לֵיהּ, תִּגְרְמוּן דִּכְדֵין הִיא תִּתְחַזֵּק בִּידָא דְּמַלְכוּתָא דְאַרְעָא, מַלְכוּתָא דְּדָוִד, בְּגִין דְּהִיא מַלְכוּת אִתְקְרִיאַת, וּבְגִין דָּא אֲמַר דָּוִד, דְּאָחֵיד בָּהּ, (דברי הימים א כט) לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, בִּתְרֵין ממי"ן, לְאַכְלָלָא מַלְכוּתָא דִילֵיהּ, וּלְיַחֲדָא לָהּ בְּמַלְכוּתָא דִשְׁמַיָא. וְאִי אַתּוּן לָא תִשְׁמְעוּן לְקַדֵּשׁ לֵיהּ, וְתַעַבְדוּן לֵיהּ חוֹל, מַה כְּתִיב (ירמיה יז) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, דִּלְתַתָּא: