סיפורה של 'מדינה בתוך מדינה'

אני חש שזעקתם, צריכה לעורר את כולנו. רג'ר, היא דוגמה נהדרת למי שזומם להקים כאן, עוד 'מדינה בתוך מדינה', אך לא לאלפיים איש.

ד"ר מיכאל בן-ארי , י"ד בטבת תשע"א

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

לפני כחודש הגשתי לנשיאות הכנסת בקשה לדיון דחוף בעניינה של החלטת הקבינט המדיני להעביר את חלקו הצפוני של הכפר רג'ר לשליטת יוניפל. הנשיאות המורכבת מסגני יו"ר הכנסת נטתה לאשר את ההצעה. היחיד שנלחם לפסול את ההצעה היה לא אחר מאשר חה"כ ראלב מאג'דללה ממפלגת העבודה, הטורח להגדיר את עצמו כ'פלסטיני לא ציוני'.

העובדה שח"כ ערבי, מתגייס למדיניות ההתעלמות ממצוקתם של תושבי רג'ר, היא היא, סיפורו העגום של הכפר. את ההיכרות שלי עם תושבי הכפר, עשיתי לפני כשנה, בתיווכו של ידידי סגן השר איוב קרא. עד שביקרתי בכפר, הממוקם באחד מהנופים הקסומים של פאתי הגולן, הייתי בטוח שמדובר בכפר של מסוממים, הנשלט ע"י, קרטלים של סוחרי סמים, עבריינים מסוכנים ואנשי חיזבאללה. מיותר לציין שהמפגש עם אנשי הכפר ומנהיגיו, הציג בפני תמונה אחרת לחלוטין.

מדובר בכפר שנכבש במלחמת ששת הימים, ותושביו קיבלו אזרחות ישראלית, בניגוד לדרוזים ברמת הגולן שסרבו לקבל אזרחות זו עם חקיקת 'חוק הגולן'. רשויות המדינה התנהלו מול התושבים במשך עשרות שנים כאזרחי ישראל לכל דבר, מיסים, חינוך, בריאות, ביטוחי רכב, בתי משפט. מנהל מקרקעי ישראל אף שיווק לכפר המתפתח קרקעות בצפון הכפר (החלק הנתון במחלוקת). אולם עם בריחת צה"ל מלבנון במאי 2000 (ממשלת ברק), נתבעה ישראל ע"י האו"ם לסגת גם מצפון הכפר. העובדה
מי שמתעלם היום מההתעמרות השלטונית באזרחי ישראל, שלא יצווח מחר, כשיעמידו אותו שעות במחסום, שעובדי בזק לא יגיעו לתקן לו את הטלפון, ושירותי הרפואה החינוך ואספקת החלב, יחכו לו ליד המחסום.
שמדובר בכפר שזיקתו לסוריה מוכחת מצדדים רבים, לא סייעה לתושבי הכפר. החיזבאללה (באמצעות ממשלת לבנון) דרש את השטח, וסוריה עומדת ממול, מחככת ידיה בהנאה, כאומרת לעצמה: 'נתחשבן עם הלבנונים לאחר שיקבלו את השטח'. בינתיים הפך הכפר לשטח צבאי סגור, כבר למעלה מעשר שנים. חיי התושבים שהם אזרחי ישראל למי שנוטה לשכוח, הפכו לסיוט. כל פעולה פשוטה של הזמנת טכנאי מקררים מקרית שמונה, או אמבולנס מבית החולים זיו, היא בגדר משימה בלתי אפשרית.

הגדר מקיפה את הכפר מכל צידיו. מבחינות רבות, מדובר במדינה בתוך מדינה, אך בהבדל קטן, שום דרכון לא יסייע לך לעבור את הבידוק בכניסה לכפר. אזרחי ישראל שהם לא תושבי רג'ר, מנועים מלהיכנס לכפר, כמובן שמדובר ב'סיבות בטחוניות'. לאחר שהבנתי, שמדובר באזרחים אומללים, שאחיהם הערבים כמו מאג'דללה וטיבי תקעו להם סכין גב, התגייסתי לעניין בכל כוחי. טיבי ומאג'דללה, לא יעזו לצאת נגד 'דרך ההתנגדות', ההעדפה שלהם נתונה לניצחונו של החיזבאללה. מבחינתם, תושבי רג'ר, הם קורבן ראוי. מסתבר גם שבמסדרונות השלטון שלנו, נהנים מבידודם, ומשחקים איתם ככלי משחק, תוך הפרחת השמצות מופרכות על 'סוחרי סמים'. כששבתי מרג'ר, דרשתי דיון בעניינם בוועדת חוץ וביטחון, מנהיגי הכפר שהוזמנו לוועדה, הטיבו להסביר את העוול שנעשה להם. אולם החלטת הוועדה לצאת לסיור במקום מתעכבת כבר שנה שלמה, אני רוצה לנחש שההוראה מגיעה ממשרדו של נתניהו.

לפני כשבועיים שהעליתי שוב את העניין והפעם מעל במת הכנסת, שבתי וטענתי שמגיעים להסכמים על גורלם של תושבי הכפר ללא כל הידברות איתם. השר פלד שהשיב לי, הבטיח לתקן ולהגיע לסיור בכפר. לאחר ששב מהכפר וחש את מצוקם, אמר לי: "חייבים לדאוג להם לאמבולנס וכבאית שיהיו במקום", הסברתי לו שהוא לא הבין כלום, ובזה הוא רק מחזק את המגמה של הקמת 'מדינת רג'ר', המבודדת והאומללה. אני מקיים קשר יום יומי עם תושבי הכפר, עם ראש המועצה ונכבדים אחרים, שמרעיפים עלי אהבה כמי שנאחזים בקרש הצלה. אני חש שזעקתם, צריכה לעורר את כולנו. רג'ר, היא דוגמה נהדרת למי שזומם להקים כאן, עוד 'מדינה בתוך מדינה', אך לא לאלפיים איש.

מי שמתעלם היום מההתעמרות השלטונית באזרחי ישראל, שלא יצווח מחר, כשיעמידו אותו שעות במחסום, שעובדי בזק לא יגיעו לתקן לו את הטלפון, ושירותי הרפואה החינוך ואספקת החלב, יחכו לו ליד המחסום. גם על יו"ש יש מחלוקת בינלאומית, גם כאן מדובר באזרחי ישראל שקשה לגרשם. נתניהו שבבואו לרקוד 'מה יפית' מול האו"ם מתעלל ללא כל מחאה, בתושבי רג'ר 'סוחרי הסמים', יעשה את זה בקלות בלתי נסבלת ל'שודדי הקרקעות' מאריאל, שלא לדבר על 'פורעי החוק' ביצהר ובית אל. ראו הוזהרנו!!!