ולא שמעו אל משה - מדוע?

בשירת הים, מעבר לשירה וההודאה יש בעצם גם כן מעין ברית בין עם ישראל לקב״ה. מהי קבלת עול מלכות שמים?

צחי פנטון , כ"ד בטבת תשע"א

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי.. והצלתי... וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה״.  (שמות, פרשת וארא, ו׳, ו׳-ט׳) דבר זה קשה להבין מכמה וכמה סיבות: - ׳שמיעה׳ פירושה הסכמה לעשות מה שנאמר והרי לא מפורש שמשה ציווה או בקש מהם משהו שיש בו קבלה ועשיה. - מדוע לא שמעו? להיפך, היה עליהם לשמוח שהעבודה הקשה עומדת להסתיים.

מה השתנה מהפעם הקודמת כשהקב״ה אמר לו ״לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם.. פקד פקדתי אתכם וכו׳״ שאז כן שמעו שנא׳ ״ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל וגו׳ ״? - מה הק״ו שאמר משה רבע״ה ״הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה״ הרי הם היו בקוצר רוח, אך פרעה לא היה בקוצר רוח.

מה היה הפתרון שכן ישמעו? התורה הרי מתעלמת וממשיכה כאילו מאומה לא אירע ולא אכפת לן שבני ישראל לא שמעו אל משה. ולהסבר הדבר יש לבאר שמילים אלו אינן כפשוטם אלא כמו שאמרו חז״ל שמיירי שלא הסכימו לעזוב את העבודה זרה שעבדו בהיותם במ״ט שערי טומאה: ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו׳ וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?.. אם כן למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע״ז  שנאמר (יחזקאל כ׳) ״ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו״.

וכן מצינו בענין טרוניית המלאכים: ״גוי מקרב גוי״ - הללו עובדי ע״ז והללו עובדי ע״ז.  (ע׳ מדרש תהלים טו,ה׳) וכן ״בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, אמר לפני הקב״ה רבש״ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים?״  (בשלח רבה כא,ז׳)  והיכן ציוום לפרוש מע״ז? כשהוא אומר ״ויצום אל בני ישראל״ זהו שציווה להפרישם מע״ז. שכן מצינו ״ויצו ה׳ א׳לקים.. ר׳ לוי אמר ציווהו על שש מצוות: ויצו- על עבודת כוכבים..״     (ב״ר טו,ו׳) מכאן למדנו שכאשר כתוב ״ויצום״ ללא פירוט מה הציווי, סימן שזה ציווי לפרוש מע״ז. וכך הוא ביאור המילים: ״קוצר רוח- רוח האמונה ושכל, ומעבודה קשה- שהיה קשה עליהם לפרוש מעבודת אלילי מצרים״.  (מהרז״ו, וארא רבה, ו׳,ה׳) ״מקוצר רוח- מפני עבודת כוכבים שרוח אין בהם, ומעבודה קשה-שהיא קשה על עובדיה״.  (מ״כ, שם) ובציווי הזה ״לא שמעו אל משה״. עדיין. 

אך קודם, כשאמר להם ״פקוד פקדתי״ האזינו בשמחה. שהרי ״לא נתקשו בזה, כי לא רמז להם להנזר מעבודת כוכבים ורק עתה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא׳לקים היה קשה בעיניהם״.  (יפ״ת, שם) והק״ו שאמר משה מובן כעת, שאם ״בנ״י לא קבלו מה שציויתים להשליך עבודת גילולים ולקבל מלכות שמים, איך יסכים פרעה לשמוע בקול ה׳ ״.  (מהרז״ו, שם) ותיקונו של דבר זה היה כאשר נימולו ושחטו הפסח: ״מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב״ה עובר ונוטל כאו״א ונושקו על ומברכו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳ חיי- בדם הפסח, חיי- בדם המילה״ (בא רבה יט,ה׳) (ע״פ יפה תואר, בשלח רבה, כא,ז׳ ד״ה ״עד עכשיו״).

ולעניות דעתי נראה לומר שבשירת ״אז ישיר״ יש ביטוי לפרישה מעבודה זרה וקבלת עול מלכות שמים. דהיינו בשירת הים, מעבר לשירה וההודאה יש בעצם גם כן מעין ברית בין עם ישראל לקב״ה: ״וברוח אפך.. נשפת ברוחך״ - ולא קוצר רוח. זה עזיבת ע״ז שרוח אין בה, אל מול הרוח של הקב״ה המבטאת את רוח האמונה והשכל.  ״זה א-לי ואנוהו״ - זו ההכרה והאמונה בקב״ה. ״מי כמכה באלם ה׳ ״ - זהו סור מרע ועשה טוב. וכמובן ״תבאמו ותטעמו..  ה׳ ימלך לעלם ועד״ - זו קבלת עול מלכות שמים!