פיטורי עובדים - עדיפות הלכתית

במקרה שמחליטים לפטר מגיע סדר העדיפויות: האם לפטר קודם עובד מוצלח, שיכול למצוא מקום אחר אולי בקלות יחסית, או שמא אני יכול להשאיר אותו לעצמי?

מכון ארץ חמדה , כ"ח בטבת תשע"א

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בימים אלו של סערות בעולם העסקים אנחנו נתקלים לצערנו בין השאר בצורך לפטר עובדים.

א.      ישנה התלבטות מפורסמת, אם לקזז שכר לאורך כל השדרה, ואף במדרוג – כגודל השכר כך גודל הקיצוץ באחוזים, או שמא עדיף להשאיר את היעילים יותר, ושיהיו לפחות מרוצים. אני מעדיף להטיל יותר על צוות יותר קטן, אך יחד עם זאת לקנות את נאמנותו עם שביעות רצונו עד כמה שאפשר. האם יש לזה מקום?

ב.      במקרה שמחליטים לפטר מגיע סדר העדיפויות: האם לפטר קודם עובד מוצלח, שיכול למצוא מקום אחר אולי בקלות יחסית, או שמא אני יכול להשאיר אותו לעצמי? קרוב משפחה (מדרגה שנייה) מול איש אחר? אם חד-הורית? האם להעדיף משרות מלאות על פני משרות אם?

ג.       האם להוציא אנשים לחופשה ללא תשלום, כאשר אני מצד אחד יודע כי יהיה לי קל יותר לגייס עובדים אלו חזרה, אולם הם חושבים כי התקופה תהיה קצרה, למרות שלי אין ביטחון בכך? האם יש לחשוש לאיסור הונאה, הטעיה או "לפני עיוור"?

מובן שאנחנו מתכוונים לשלם לכל איש כזה את המגיע לו על-פי חוק, כולל כל התנאים וההודעה מראש. בתפילה לפתיחת גשמי ברכה בכל המובנים לכלל ישראל, העמלים האמיתיים, בבית, במפעל ובשדה.

תשובה

מעסיק הנאלץ לפטר עובדים, יש לו מחויבות לדאוג לרווחתם של עובדיו, גם במקום שעל-פי הדין הוא רשאי לפטרם. מחויבות זו מעוגנת הן בהלכות צדקה בכללן והן בדברי "ספר החינוך" לגבי מצוות הענקה בעבד עברי.

עם זאת, מחויבות זו אינה בדרכי פעולה מסוימות דווקא, היות שכל אדם רשאי לתת כספים לצדקה על-פי שיקול דעתו. לעניין זה, מלבד שיקולים עסקיים, רשאי המעסיק הפרטי להעדיף לתת לקרוביו וכדומה.

באופן בסיסי, אם מדובר בחברה ציבורית, מעסיק חייב להעדיף תמיד את השיקול העסקי על פני שיקולי חסד. גם אם מדובר בחברה פרטית, החובה להבטיח את חיות העסק קודמת למצוות הצדקה. תשובתנו מתייחסת למצבים שבהם מנקודת מבט תועלתית של המעסיק אין העדפה, והשאלה היא רק מצד מידת החסד. במקרה זה, סדר הקדימויות הוא:

א.    מי שפיטוריו יגרמו לו להיות עני, כיוון שלא ימצא עבודה אחרת, דוחה את מי שימצא עבודה אחרת.

ב.    בין אלו שפיטוריהם יגרמו להם להיות עניים, או אלו שפיטוריהם לא יגרמו להם להיות עניים (כל קבוצה בפני עצמה), יש להעדיף להעסיק כמה שיותר עובדים, גם אם במשכורת חלקית, מאשר לתת למעט עובדים את משכורתם המלאה.

ג.    הקדמת קרובים: אם מדובר בעסק פרטי, יש להעדיף קרוב על פני אחר, אפילו אם אותו קרוב ינזק מהפיטורין פחות מאשר עובד אחר. אבל אם מדובר בעסק בבעלות של אנשים רבים, כגון תאגיד ציבורי, שותפות וכדומה, אין להקדים קרובים.

ד.    במקרה שבכל זאת חייבים לפטר חלק מהעובדים, יש להעדיף פיטורין על בסיס הקדמת פיטורי עובד חדש (שיטת המחסנית).

ה.    אם אין אפשרות להכריע – יש לעשות גורל.

כהדרכה למעשה, כאשר מעסיק צריך לתכנן פיטורים נרחבים, עליו לנסות להציג כמה חלופות עסקיות, שמנקודת מבט כלכלית הן שקולות, ואז להעדיף את הבחירה בזו שפועלת על-פי הקריטריונים שהוזכרו.

בנוגע לשאלה של חשש "לפני עיוור" והטעיה – איסור הטעיה קיים רק כאשר אדם יודע מידע, ובמקום למסור את המידע לאחר הוא גורם לאחר לחשוב אחרת. כאשר המעסיק אינו יודע כלל מתי יוכל לחזור ולהעסיק את עובדיו, וגם אינו עושה דבר המעיד על כך שבכוונתו להחזירם בהקדם, ורק העובדים עצמם חושבים כך – אין בזה משום הטעיה וגם לא משום "לפני עיוור".