תלוי מי הוא השונא

מנקודת הראות של פרעה, משה מתפקד כא-להים שדבריו אינם מובנים כלל ואהרון מתפקד כנביא המתרגם לפרעה את דברי משה.

ניסים ישעיהו , כ"ח בטבת תשע"א

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
משה עושה את שליחותו נאמנה על פי ציווי ה' ואהרון עוזר על ידו. והציווי הוא כפול, יחס אחד לבני ישראל ויחס שונה לפרעה. ביחס לבני ישראל הציווי הוא (רש"י לפרק ו', י"ג): להנהיגם בנחת ולסבול אותם. במקום אחר (במדבר י"א, י"ב) אומר רש"י שהציווי הזה תקף גם בתנאים קשים: על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם. כלומר, כדי להיות מנהיג אמיתי בעם ישראל, לא די לזכות במירב הקולות בקלפי. קודם כל צריך שיהיו לו כוחות נפש להתייחס יפה אל כולם ואפילו אם בתגובה זורקים עליו אבנים ומדברים אליו ועליו בחרפות וגידופים. כל עוד זה לא גולש מעבר לבעיה האישית של המנהיג, כל עוד לא מדובר במהלכים או בפעולות שמסכנות את העם, המנהיג אמור להבליג וזה לא אמור להיות קשה לו, כי הוא לגמרי נעלה מכדי התייחסות לזוטות כאלו.
 
גם ביחס לפרעה הציווי הוא כפול. ציווי ראשון זה לחלוק לו כבוד בדבריהם (רש"י בפרשתנו). הוא מלך ואין לזלזל בכבודו. בהמשך מתקבל ציווי חדש, מעודכן. על הפסוק שציטטנו לעיל, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹקִים לְפַרְעֹה, אומר רש"י שהתפקיד הזה מעניק למשה כלפי פרעה את הזכות ואת הכוח להיות שופט ורודה, לרדותו במכות ויסורין. מנקודת הראות של פרעה, משה מתפקד כא-להים
ברור שמשה ואהרון אוחזים בטוב המוחלט. כי האינטרס היחיד שעומד לנגד עיניהם הוא טובת עמם והם מוכנים להשקיע בו עד כדי מסירות נפש בפועל.
שדבריו אינם מובנים כלל ואהרון מתפקד כנביא המתרגם לפרעה את דברי משה. מציאות זו אמורה להבהיר לפרעה שהבעיה שלו היא לא עם משה ואהרון אלא עם מי ששלח אותם והעניק להם כאלה כוחות. אם יתרכך ויסכים לשתף פעולה, לא יהיה צורך במכות ויסורים. אם יעמוד במריו – יש למשה הכוח והסמכות המלאה לרדותו במכות ויסורין. כידוע, פרעה התעקש וחטף שוב ושוב עד שנאלץ לשחרר את בני ישראל.
 
בשבוע שעבר דיברנו על "המחריבים בע"מ" כאשר הכוונה היא לצאצאיהם של דתן ואבירם. בדור שלנו (כמו בעוד כמה דורות בהיסטוריה הארוכה שלנו) הם תופסים עמדת מנהיגות, ולפעמים הם מאיישים עמדות השפעה שחורגות הרבה מעבר לסתם מנהיגות. ניתן לזהות אותם בקלות כי מה שמאפיין אותם זה שהם מנצלים את מעמדם לפגיעה ביהודים. לפעמים אפילו נדמה שזכו למעמדם הבכיר על בסיס רצונם, או נטייתם, לפגוע ביהודים. לפני הגוי הם מתרפסים, הם מקפידים לדבר אליו או איתו או ביחס אליו, בלשון רכה ופייסנית, בעוד שאל היהודים הם מדברים בלשון גסה ותובענית. לעתים קרובות מתקבל הרושם שאנשים אלה בטוחים כי תכליתם בחיים היא לשאת חן בעיני הגוי. על כל פנים, זאת המסקנה העולה מהתנהגותם ומדבריהם.
 
אם נחזור רגע לחלוקה שעשינו בין רבדים שונים בעם ויחסם לרעיון הגאולה, הרי ברור שמשה ואהרון אוחזים בטוב המוחלט. כי האינטרס היחיד שעומד לנגד עיניהם הוא טובת עמם והם מוכנים להשקיע בו עד כדי מסירות נפש בפועל. אחר כך יש את אלה שאמנם רוצים להיגאל, אבל לא בטוחים שהגיע הזמן או שהדרך של משה ואהרון היא הדרך לגאולה, אז הם ממתינים ועוקבים אחר ההתפתחויות. גם הם צדיקים, אבל חסרה להם הנכונות למסירות נפש על טובת הכלל אז הם לא מזהים את הנכונות הזאת בזולתם, במשה ואהרון. אחריהם באים האנשים הפשוטים, אלה שמסתכלים על הצדיקים בתקוה לקבל מהם הנחיות ברורות. הם עומדים מבולבלים כי אינם יודעים להחליט מיהו הצדיק האמיתי שאחריו צריכים ללכת, והם רוב העם. בסוף בסוף באים האחרונים, דתן ואבירם וחבורתם.
 
כאמור, אפילו במצרים, בטרם נהיינו לעם היו כבר דתן ואבירם שפעלו נגד האינטרסים של עמם. אז וגם מאז, תמיד הם היו במיעוט מבוטל ולפיכך לא הצליחו להזיק. מה גם שהיתה מנהיגות נחושה ועקבית שרוב ככל העם נהה אחריה, ועובדה זו צימצמה עד לאפס את יכולתם של המחריבים להזיק. מבחינה מספרית גרידא, דומה כי גם אצלנו, מספרם של המחריבים הוא מצומצם ביותר. יעידו על כך התוצאות בקלפי. אלא שכאמור, הם מאיישים עמדות השפעה שאינן מתחשבות בתוצאות של בחירות כלשהן וזה מה שמגביר את פוטנציאל הנזק שלהם. כך קיבלנו מציאות שבה כאשר סוף סוף קם אחד השרים ומדבר אל השונא בסגנונו שלו, כאשר הוא אומר את האמת, שהשונא הוא שונא והוא גם משקר, קמים עליו ברעש נוראי בטענה שהוא(!!!) גורם נזק ליחסים שלנו עם מדינה ידידותית(!) ר"ל. ולא זכיתי לראות רבים שקמו להגן על אותו שר.
 
אמנם נראה שאותו שר אינו זקוק להגנה ואני מקווה שאכן כך, אבל אנחנו בהחלט זקוקים להגנה מפני המחריבים שבתוכנו, כי עדיין אין מי שיענה להם מענה הולם. ולא נותר לנו אלא לייחל להתגשמות דברי הנביא בהפטרת השבוע, שנדע לענות להם (יחזקאל כ"ט): [כא] בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'.