לא יהיה שלום עד ביאת המשיח

הגיע הזמן להתנער מן האשליות ולומר את האמת כל עוד הערבים לא ינטשו את הקוראן לא יכול להיות שלום בין ישמעאל ויצחק, ועלינו לחיות על חרבנו.

חננאל ובר ז"ל , כ"ט בטבת תשע"א

זה שנים רבות שעם ישראל חולם על שלום עם שכניו הערבים. אחת השאלות הגדולות בנושא השלום הינה: האם גם הערבים חולמים על שלום, או שמא המושג "שלום" עבורם הינו רק אמצעי לסחוט מאתנו עוד שטחים כדי להחלישנו, כך שבסופו של תהליך הם יחסלו אותנו, ח"ו, וישלימו את הפתרון "לבעיה היהודית" במזרח התיכון?

שאלה נוספת הינה: האם העולם כולו -- מדינות המערב והמזרח גם יחד -- נושא את דגל השלום במיוחד באזורינו, ומתעלם מחוסר ההתקדמות לקראת שלום בכל אזור אחר בעולם, כאשר גם הוא בסתר לבו יודע שלערבים אין שום רצון כנה לשלום, ושלום גם מצידם של אותם תומכי שלום מן הצד, הינו לא אחר מאשר אמצעי לחיסולה של מדינת ישראל כביתה הבלעדי של העם היהודי?

כאשר העולם כולו, אכול השנאה נגדינו, הופך את המציאות על פיה -- ומכנה אותנו כגזענים, רוצחים וקולוניאליסטים; כאשר העולם כולו איבד מזמן את הבושה מפעילותו הגלויה, או במקרה הטוב משתיקתו לפני ששים שנה בעת רצח-העם הגדול ביותר שבוצע אי פעם על הפלנטה הזו -- האם בנסיבות הללו מותר לנו להאמין או לסמוך עליהם כאשר הם מצהירים שטובתנו היא בראש מעיינם?

האם יש מדינה אחת אחרת בעולם שכל העולם מעביר ביקורת יום יום שעה שעה על כל בית שהיא בונה בעיר בירתה? האם יש מדינה שנדרשת לוותר על חלקי מולדת שניתנו לה בספר שהם עצמם אימצו כדבר ה'? ולמרות שזהו המסמך הטוב ביותר והעתיק ביותר, משום מה, תוקפו לא מקובל עליהם כאשר מדובר ביהודים שחזרו למולדתם אחרי אלפיים שנות גלות.

עצוב להודות בכך, אבל לפני שנאשים את הגויים בשנאה תהומית כלפינו, כדאי שנודה בכמה מן הטעויות החמורות שהן נחלתנו:

מדוע האמנו אחרי 1948, אחרי 1967, אחרי 1973, אחרי 1991, ואחרי 1993 ועד היום (שהם שנות אוסלו) שהערבים באמת ובתמים רוצים שלום? הרי בכל המלחמות הללו מטרתם היתה תמיד לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים. למען ה', מדוע חושבים אנו שמשהו השתנה מאז?? איזה רמז בהתנהגותם כלפינו נותן לנו את הביטחון שהערבים שינו את עורם ופניהם לשלום? רמז אחד, רק אחד, אנכי מבקש!

אולי העובדה שהם הפסיקו את ההסטה נגד היהודים בתקשורת "הפלשתינאית"? אבל הם רק העצימו אותה!

אולי העובדה שהם חדלו מלהכחיש את השואה? אבל לא רק שהם ממשיכים בהכחשתם הניאו-נאצית, הם גם מוציאים לאור את "הפרוטוקולים של זקני ציון" במהדורות חדשות שנה אחרי שנה, וזה רק קצה הקרחון של יצירת השנאה נגד יהודים שיוצאת לאור בכמות אדירה בעולם "התרבות" הערבי.

אולי העובדה שיש תנועת "שלום עכשיו" ערבית? אופס! אבל אין!
מדוע האמנו אחרי 1948, אחרי 1967, אחרי 1973, אחרי 1991, ואחרי 1993 ועד היום (שהם שנות אוסלו) שהערבים באמת ובתמים רוצים שלום? הרי בכל המלחמות הללו מטרתם היתה תמיד לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים.

אולי העובדה שישנם קשרים בין ישראלים וערבים -- רופאים, אינטלקטואלים, מהנדסים? אולי במצרים שעמה חתמנו על הסכם שלום? לדאבוננו, אותם אנשים במצרים מהווים את חוד החנית האנטישמי נגד ישראל!

אולי העובדה שהערבים מכירים בקיומו של בית המקדש על הר הבית כ-1500 שנה לפני שמוחמד הופיע? לתדהמת כל העולם, למי שמכחיש את השואה אין שום בעיה להכחיש את בניית בית המקדש!

אולי העובדה שהקוראן קורא למאמיניו לכבד את היהודים? ברם, מה לעשות, "תורתם" משווה אותנו לקופים וכלבים!

מכיוון שאף אחד מן הסימנים הללו לרצונם הכן של הערבים לשלום אינו קיים כלל, מדוע ישנם עדיין יהודים שמאמינים ששלום בין בניו של מוחמד [שדהרו לאורך המדבר בצפון אפריקה ושחטו את כל מי שלא קיבל את דתם] ובין בניו של אברהם, יצחק ויעקב אפשרי?

ברגע של נאיביות ילדותית אציע משהו מטורף. הרי כולם יודעים שדיפלומטיה מנוהלת בין כל המדינות שבעולם בסבך של שקרים, שחלקם מהווים את הבסיס לקשרים בין המדינות. מכיוון שזהו המצב, הגיע הזמן שנדע אחת ולתמיד: האם המנהיגות הערבית שביו"ש באמת מתכוונת לשלום עמנו? מה באמת רוצה אחמדינאג'ד לעשות עם הכור הגרעיני שהוא בונה? והאם הנשיא ברק אובמה הינו ידיד ישראל או שמא הוא מתכוון להקים מדינה ערבית בתוך ארצנו הפצפונת שתחליש אותנו, תנגוס בנו ותדמם אותנו למוות? כיצד נדע את האמת בכל הנושאים הללו? התשובה: רק אם כל ראש ממשלה או ישות פוליטית יסכים להיבדק במכונת אמת שיבצע צוות של האו"ם פעם בכל חצי שנה. אותו צוות יפרסם את מסקנותיו, ואז יוכלו כל המדינות לפעול בהתאם -- על בסיס האמת. מי שלא יסכים להשתתף יוכיח שיש לו מה להסתיר ועל כולם לחשוד בו. מכיוון שזה רעיון נהדר ויעיל, כמובן שאין סיכוי בעולם שמישהו יאמץ אותו. כמה חבל, וכמה חיים, כספים יגון וזיעה היה מנגנון כזה חוסך לאנושות.

בחזרה למציאות -- הגיע הזמן להתנער מן האשליות ולומר את האמת כל עוד הערבים לא ינטשו את הקוראן לא יכול להיות שלום בין ישמעאל ויצחק, ועלינו לחיות על חרבנו. אם נשלה את עצמנו שכוונתם של הערבים לשלום -- זה יהיה הסוס הטרויאני שיחסל אותנו.

די להכחשת האמת, די להקרנת רצוננו שלנו לשלום על שונאינו, ובטח די להזדהות עם האויב, קרי למחשבות שאם כל העולם שונא אותנו, אזי כנראה שהם צודקים, ואנחנו אשמים. אנחנו בניו של הקב"ה, הוא בחר בנו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ואור לכל הגויים. מה שהם חושבים עלינו כלל לא צריך לעניין אותנו, כי לנו יש את התורה שנתן לנו ה' -- לעולם ועד. אם נאמין בו, באמת ובתמים, הוא לא ינטשנו, נעלה מחיל לחיל, בלי לפחד כלל, ואז נקיים סוף סוף את נבואתו-ברכתו של אותו גוי נביא (בלעם) -- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".