פרקליטי השטן מכים שוב

הפעם הם משוויים את החקיקה להגנת הדמוקרטיה הישראלית מפני הקמים עליה לחוקי נירנברג, ותורמים לזילות השואה. מי מעיתוני ישראל שכח לפרסם את גירסת צה"ל בקשר לעלילת הדם בבילעין?

מנחם רהט , א' בשבט תשע"א

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. פעם הם יאמרו כי יש להעמיד אל עמוד הקלון את הרבנים והרבניות שמילאו חובתם הדתית, הציבורית והלאומית, כשהזהירו מפני מכירת אדמות לערבים ומפני קשרים רומנטיים בין יהודיות לערבים; ופעם אחרת יעלו טיעון הפוך לחלוטין: ישראל חייבת לחזור לגבולות 67', ואולי לגבולות 47', כדי להפריד ולבדל בין העמים, וזאת כדי ליצור מצב של "הם שם ואנחנו כאן".

הסתירה הפשוטה הזו לא מפריעה להם לומר בפעם השלישית את ההיפך הגמור: תפתחו את שערי המדינה בפני מסתננים סודניים, העניקו אזרחות לעברייני העובדים הזרים וילדיהם, ותמשיכו לקלוט כל צרוע וכל זב על מנת לעקר את המדינה מיהדותה ולעשותה מדינת כל אזרחיה. מי שמתנגד לכך, או מזדהה עם עמדת הרבנים והרבניות, מואשם מיד בגזענות ובדירדור המדינה למצבה של גרמניה הנאצית ב-1932/3.

המוסר הכפול של אנשי השמאל הרדיקלי, הפוסט יהודי, גמיש מנערת גומי קירקסית. פעם יטענו שאין זה ראוי שיהודי יתגורר בתוך כפר ערבי (ע"ע פקיעין, שפרעם, סכנין ועוד), ושמגורי יהודים בכפר השילוח (סילוואן), בשכונת שמעון הצדיק (שייח' ג'ראח) ובשכונות ירושלמיות אחרות, פוגעים במירקם החברתי המקומי ויוצרים תסיסה; ופעם אחרת יוקיעו את 'הגזענות' שיש במאמץ למנוע מגורי מוסלמים בצפת, בנצרת עלית, בקציר ובמקומות נוספים, בטענות שווא של שוויוניות ו'זכויות אדם'. כנראה שלדידם, ליהודי צפת, נצרת עלית וקציר, אין זכויות אדם משלהם.

ופעם שלישית יתעלו על עצמם ויטענו שמגורי יהודים חרדים ברמת אביב או ברמות השבים, פוגעים באוכלוסיה הוותיקה ומדלדלים ערך נכסיה. הפעם 'זכויות האדם' הן דווקא להדיר את החרדים מזכות להתגורר במקומותיהם של החרדים מפני החרדים.
צר עד מאוד לקבוע שה"ה בלטמן, לניר וחבריהם, הפכו עצמם בכך לפרקליטי השטן הנאצי. מי שמשווה בין מה שנעשה במדינת ישראל, מדינתם של ניצולי השואה, למוראות השואה שלא היתה כמותה בתולדות העם היהודי, הופך עצמו לפרקליט השטן הנאצי, למכחיש השואה.

הצביעות המכוערת בהתגלמותה: פעם יקונן עיתון הארץ על כך שחבורת נערים זעמה למראה קבוצת נשים ערביות מחברון ומשכם שהגיעה למוזיאון יד ושם; וממש באותו שבוע יפסח לחלוטין עיתון השמאל הפוסט ציוני על מצג הניבזות השבוע בחיפה, כשקונצרט שנערך במיתקן עירוני תחת הכותרות השיקריות: "דו קיום" ו"שלום בין העמים", הפך למופע של חרפה: נגני התזמורת הפלשתינית הלאומית הרשמית, שהוזמנה להציג בחיפה את סגולות הדו קיום, ציוו ברוב חוצפתם על מארחיהם, לגרש מהאולם את צוות גלי צה"ל, רק מפני שהחיילים-השדרנים לבשו מדי צה"ל, והמארחים הנירפים, ברוב עליבותם, נענו.

ככלות הכל, הרי המצפון של החבר'ה האלה, שמינו עצמם להיות פרקליטי השטן, הוא זה שהמציא את המוסר כפול.

הגיגים של חוקר שואה

ההמצאה האחרונה של פרקליטי השטן, היא ההשוואה המופרכת של המצב בישראל של תחילת 2011 לימי עליית הנאציזם בגרמניה. פתח את ההשוואה המאוסה הזו פרופ' דניאל בלטמן, שהוא, למרבה הביזיון, חוקר שואת היהודים וראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית (איזה אבסורד: הוא ושכמותו מופקדים על חקר השואה!), ואחריו מתנהלת במיצעד האיוולת ניבה לניר, אשת שמאל קיצוני ידועה (לשעבר מראשי שי"ח: שמאל ישראלי חדש), שפירסמה מעל דפי הארץ רמיזות עבות המשוות לחוקי נירנברג את מאמצי החקיקה של הדמוקרטיה הישראלית המתגוננת, ואת תופעות מכתבי הרבנים והרבניות, הצעותיו של ח"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי) לטיפול בהסתננות מסודן, ופעילויותיה של תנועת 'אם תרצו' למניעת מחקרים אנטי ציוניים מוטים באקדמיה, במימון עם ישראל.

צר עד מאוד לקבוע שה"ה בלטמן, לניר וחבריהם, הפכו עצמם בכך לפרקליטי השטן הנאצי. מי שמשווה בין מה שנעשה במדינת ישראל, מדינתם של ניצולי השואה, למוראות השואה שלא היתה כמותה בתולדות העם היהודי, הופך עצמו לפרקליט השטן הנאצי, למכחיש השואה. לך תסביר למתייפיפים הללו שההשוואה מופרכת מיסודה. להבדיל מישראל 2011, גרמניה של 1933 לא היתה מאויימת ע"י יהודי גרמניה ויהודי שכנותיה. היהודים לא העלו על דעתם לטעון, שהם לעולם לא יכירו בגרמניה מולדתו ההיסטורית של העם הגרמני ולא כינו את הגרמנים 'קופים וחזירים'. היהודים גם לא חלמו לטעון, שאדמת גרמניה כולה היא אדמת הקדש יהודי, וכמובן שלא טענו מעולם שלעצם קיומה של יישות גרמנית בגרמניה אין זכות קיום, ועל כן צריך להחזיר את הגרמנים למקומות המוצא של שבטי אבותיהם ההוּנים, שפלשו לאירופה במאות ה-4 וה-5 לספירה, או לחילופין לזרוק אותם לים.

אבל העובדות, כבר אמרנו, הרי לא מעניינות אותם כלל. הם הולכים עם העקרון שניסח מיניסטר התעמולה הנאצי יוזף גבלס: שקר, ככל שתחזור עליו יותר פעמים, יימצאו יותר אנשים שיאמינו לו.

עלילת הדם הופרכה

ואם בענייני תקשורת עסקינן, שתי שאלות: מישהו יכול להסביר כיצד היומון 'מקור ראשון – הצופה', עיתון לאומי, החמיץ ביום ג' השבוע את הידיעה המרעישה, על אודות חשיפת צה"ל בקשר לעלילת הדם החדשה בבילעין? כיצד יידעו קוראי העיתון, שתחקיר צה"ל העלה, כי מותה של פלשתינית בת 39, שלגביה נטען כי מתה מחמת שאיפת גז מדמיע, כלל לא השתתפה בהפגנה ומתה בביה"ח ממחלת סרטן הדם?

ושאלה שניה: כיצד קורה שהעיתון 'ישראל היום', המתיימר לטעון שהוא חף מהשפעת השמאל ההרסני, פירסם את הידיעה בקטנה – עם 107 מלה בלבד, על פני טור צד, בעמוד 13 הנידח-משהו. ומדוע התייחס למותה במונח 'נפטרה' ("האשה... נפטרה... ממחלת הסרטן") ולא להסתפק בתיאור המציאות כמות שהיא: האשה מתה. לא נפטרה ולא נעליים. (לידיעת העורכים בישראל היום: היהדות מעניקה את המונח 'נפטר' ליהודי שהלך לעולמו, משום שבמותו הוא 'נפטר' מקיום המצוות; מי שאינו מחוייב במצוות, ממילא אינו 'נפטר').

השאלות מחמירות על רקע העובדה שדווקא התיקשורת הכללית הבליטה את גירסת צה"ל: הארץ העניק לידיעה 6 טורים במרומי עמוד 2 המכובד (אם כי הסתייג מתחקיר צה"ל כשהביא את טענות משפחתה שהאשה רק סבלה מדלקת באוזן), ואילו ידיעות ומעריב העניקו לידיעה כפולת עמודים, בתוספת מאמרי פרשנות (מעריב פירשן תחת הכותרת: "מניפולציה של מוות", וידיעות הזכיר כי כך מייצרים הפלשתינים עלילת מוחמד א–דורא מס' 2). אפילו העיתון החרדי האנטי ציוני 'יתד נאמן', שלא תמיד רואה עצמו חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, חלק לפרשה כפולת עמודים בגליון יום ד' שלו, תוך אימוץ עמדת צה"ל.

פרו פלשתיני – למה להסתיר?

שני עיתונים חשובים אלה, מקור ראשון וישראל היום, לא החמיצו, לעומת זאת, את הידיעה המרעישה על מותו של השחקן יוסף שילוח. כל אחד מהם העניק לקומיקאי הדגול כפולת עמודים. לא פחות. אפילו מקור ראשון, שאמור להיות מקורב איכשהו לרוח היהדות הנאמנה, אך שכח להזים את עלילת הדם בבילעין, חלק למנוח כפולת עמודים, שבה מוּחזר ראיון שנערך עם המנוח לפני כמעט 40 שנה. הראיון העתיק הזה חשוב יותר, גדול יותר, מחובתו להזים את עלילת הדם בבילעין? נו, באמת.

המדהים הוא שכל עיתוני ישראל, גם עיתוני הימין, עשו יד אחת כדי להעלים מהקוראים את העובדה ששילוח, בנוסף להיותו "שחקן מופלא וקומיקאי ענק", כלשון הכותרת של מקור ראשון, הזדהה עם האוייב הפלשתיני. רק לפני מספר חודשים, בכנס בו בחרו קולנוענים את הסצנה האהובה עליהם, בחר שילוח דווקא בסרט הכזבים האנטי ישראלי "ג'נין ג'נין", המטיח בחיילי צה"ל האשמות שווא ועלילות דם מופרכות על הלחימה הצודקת ב'חומת מגן' כנגד מחבלי ג'נין, ונימק זאת כך: "אין לי מה להזדהות עִם אמריקאי, אירי או אנגלי. אני מזדהה עִם העם הפלשתיני".

למה להעלים, בהזדמנות לא חגיגית זו, את הזדהותו עם אוייבינו הפלשתינים, על מנת שנדע להתאבל כראוי על מותו?