מעורבוּת הורים ומורים

האם להצטרף לפעילות קלוקלת שיוזמים בני נוער, על מנת להיות שם, להשפיע לטובה ולצמצם את הנזקים, למרות שעצם הנוכחות עלול להתפרש כהזדהות עם הפעילות השלילית.

הרב אלישע אבינר , ז' בשבט תשע"א

הרב אלישע אבינר
הרב אלישע אבינר
צילום: עצמי

שאלה: אני מורה בכיתה י'. מרבית תלמידי הכיתה פתחו חשבון בפייסבוק. רבים מהם "נמצאים" שם כמה שעות מידי יום. האם נכון שאבקש מהם להצטרף לקבוצת תלמידי הכיתה בפייסבוק? אולי חברותִי בקבוצה תתרום לשיפור איכות התקשורת האנושית בין תלמידַי, ולמניעת תקלות המצויות לדאבוננו באינטרנט. מנגד, אני חושש שהצטרפותי לפייסבוק, תתפרש כמתן לגיטימציה מלאה לבילוי הבעייתי בפייסבוק (עשרות שעות חודשיות של בזבוז זמן יקר).

תשובה: שאלת חכם - חצי תשובה. שאלה זו נשאלת גם על ידי הורים, השואלים אם רצוי שיצטרפו כחברים לפייסבוק של ילדיהם. האם הם צריכים לדרוש זאת, ויותר מזה: האם הורים צריכים להרשות לילדיהם להירשם לפייסבוק רק בתנאי שילדיהם מצרפים אותם כחברים לקבוצתם, על מנת שיהיו שם ויוכלו "לפקח"? או שמא הגישה הנכונה הפוכה: "להחרים" את הפייסבוק, כדי לא לתת כל לגיטימציה לצורת בילוי זו?

דילמות מעין זו מלוות את כלל עבודתנו החינוכית: האם להצטרף לפעילות של בני נוער שאיננה ראויה, כשרה, רצויה, על מנת להיות אתם שם, לנסות להשפיע לטובה, לרסן ולצמצם את הנזקים – על אף שזה מעניק לגיטימציה לפעילות זו? נוכחות המבוגרים עשויה להתפרש על ידי בני הנוער כהסכמה, כתמיכה. או שמא נכון להחרים כל פעילות שלילית שיוזמים בני הנוער אף שקיים חשש סביר שללא נוכחות מבוגרים, יתנהגו בני הנוער בצורה שלילית יותר ואף יתדרדרו. לדוגמה, בתקופת הקיץ, יש כמה מוקדי בילויים המושכים בני נוער רבים בגלל ששוררת בהם אווירה מתירנית ופרוצה. נוכחות מבוגרים במקום עשויה למתן את התופעות, אבל היא מעניקה לגיטימציה למקום.

לפני שנתייחס באופן ספציפי לסוגיית הפייסבוק, נדון בדילמה העקרונית מתוך עיון במקורות מתקופות שונות. הנושא הוא: האם להצטרף לפעילות קלוקלת שיוזמים בני נוער, על מנת להיות שם, להשפיע לטובה ולצמצם את הנזקים, למרות שעצם הנוכחות עלול להתפרש כהזדהות עם הפעילות השלילית.

א. הגמרא (ע"ז יח ב) מונה רשימת בילויים שליליים ומגדירה אותם כ"מושב ליצים" וקובעת שאסור ללכת לשם, כגון: האיצטדינין (שבו מתקיימת מלחמת שוורים. לעתים הושלכו לזירה שבויים ועבדים על מנת לבדר את הצופים) ולכרקום (= מצור. החיילים שהטילו את המצור בילו את זמנם בשעשועים מפוקפקים). בגמרא מובאת דעה חולקת המתירה ללכת לאיצטדינין "מפני שצווח ומציל" (רש"י: אם רואה שיגיחו שם יהודי [= השוורים נוגחים יהודי] צועק ומתחנן להם ומצילו), ולכרקום "מפני ישוב מדינה, ובלבד שלא יתחשב עמהם", פירש רש"י: מותר לגשת למקום המצור על מנת לחלץ יהודים שמתגוררים בעיר שהוטל עליה מצור, ובלבד "שלא יתחשב עמהם", שלא ייחשב כאחד החיילים שמטילים את המצור. למדנו מכאן, שמותר לאדם להצטרף לפעילות שלילית (= מושב ליצים), כאשר נוכחותו עשויה "להציל". אמנם, בשתי הדוגמאות הנ"ל, מדובר בהצלה פיזית, בפיקוח נפש, אבל אולי יש ללמוד מכאן גם להצלה רוחנית. גם הצלה רוחנית היא הצלה. אם אדם מצטרף לפעילות של בני נוער על מנת "לצווח ולהציל", לנתב במקצת את הפעילות לכיוון חיובי ולמנוע תופעות שליליות קשות - מותר. "ובלבד שלא יתחשב עימהם" - בלבד שיהיה ברור שהוא לא חלק מהם ולא מזדהה עם פעילותם!!

ב. הגמרא (סנהדרין כג א) מספרת ש"כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין... לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן". פירש רש"י: "שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה". האווירה בסעודת עם הארץ איננה מתאימה לתלמיד חכם. לכן בירושלים נקיי הדעת הדירו ממנה את רגליהם. נוכחותו של תלמיד חכם בסעודה מסוג זה עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה לאווירה הירודה השוררת בה. אבל כתוב ב"ביאור הלכה" (סי' קע) שאם יכולה לצמוח "תועלת ממה שהתלמיד חכם מיסב שמה, כגון מה שנוהגין בזמנינו חבורה של מכניסי אורחים או של גמ"ח וכדומה, שעושין סעודה בזמן המיוחד להם, וממה שהתלמיד חכם יהיה אז ביניהם יתחזק על ידי זה הדבר יותר ויותר - אין שום חשש בדבר. ואדרבה כבוד התורה הוא כשמצותיה מתחזקין". אולי ניתן ללמוד מכאן שמותר לאדם להצטרף לבילוי שהאווירה בו היא בעייתית, אם נוכחותו עשויה לשפר אותה. (המשך בשבוע הבא)

לתגובות aviner@neto.net.il לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - levavot.org.il – אתר מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.