לבטל את הקו הירוק

בידינו לחדש את היערות בגירסה משופרת - בלי סכנת דובים ואריות. אני קורא למזכירות היישוב שלנו, למועצה האזורית ולשאר הגופים הפועלים ביו"ש, לנטוע ולייער.

פרופסור יואל אליצור , י"א בשבט תשע"א

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock

שני מנהגים הונהגו בט"ו בשבט, האחד אכילת פירות והשני נטיעות. בעיניי מנהג הנטיעות הוא החשוב והמשמעותי בין השניים. מי שמקפיד בט"ו בשבט על אכילת הפירות אבל מוותר על הנטיעות, דומה בעיני למה שאמרו חז"ל "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה'". בנטיעה אתה בונה ומשמח את ארץ ישראל, באכילה אתה מהנה את עצמך בלי לגשת לומר מילה טובה לכלה - ארץ ישראל. כשלעצמי, אני משתדל בכל שנה שאינה שמיטה לא להפסיד את מנהג הנטיעות.

בט"ו בשבט בשנת תשנ"ו הייתי עם חברים באמצע טיול בעבר הירדן המזרחי. לא שכחתי והבאתי אתי בתרמילי שתיל של ערבה וגם פירות ארץ ישראל. את הערבה נטענו במעבר יבוק ואת הפירות אכלנו בשמחה לאחר הנטיעה. הנהג הערבי שהיה לנו באותו טיול השתאה למראה הנטיעה, וכעבור שנים פגש את ג'בו (זאב ארליך) וסיפר לו שעץ הערבה שלנו חי ומתפתח על יד מפגש הכביש והנחל.

הקו הירוק קיים. בכל נסיעה או טיול בהרים ובגבעות בתחומי 'ישראל' של 'הקו הירוק' , הנוף הוא נוף ירוק של יערות וחורשות. הציונות ומדינת ישראל השקיעו הרבה בהפיכת הארץ הקירחת של תקופת הגלות לארץ ירוקה ש
יעור היא פעולה קלה יותר מאשר בנייה ונטיעה חקלאית. היערות שניטע יתנו להתישבות שלנו חיזוק אמיתי של שורשים. בואו נבטל את הקו הירוק על ידי הפיכת הכל לירוק
ל יערות. ההשקעה הניבה פרי. היתה כאן פעולה משולבת של ייעור ושל הרחקת הערבים הכורתים לטאבוניהם ומאכילים לצאנם כל מה שמתחיל לצמוח. כך התפתחו זה בצד זה ולפעמים זה בתוך זה יערות נטועים יחד עם יערות טבעיים, בגליל ובכרמל, בפרוזדור ירושלים ואפילו באזורים מסויימים בנגב. טרור ההצתות הפוגע בנו בכל קיץ וביתר שאת לאחרונה כליווי לשרפה הקשה בכרמל (שהיא עצמה כנראה היתה דוקא תאונה ולא הצתה מכוונת) מראה שאויבינו בני המדבר, או אם תמצי לומר אדוני המדבר, מבינים היטב את משמעותו של שינוי הנוף שחוללנו בארץ הזאת, והם משתדלים להחזיר את הארץ למראה ה'פלסטיני' שהיה לה באלף השנים שקדמו לתחייתה.

ביהודה ושומרון לעומת זאת, רואים עדיין ברוב המקומות נוף מהסוג שלפני קום המדינה. בהר בית אל היה בתקופת המקרא יער שבתוכו החביא יהושע אלפי אורבים בעת מלחמת העי, שממנו יצא האריה שהכה את הנביא שבא מיהודה והדובים שפגעו בנערים שקללו את אלישע. היום אני עומד בעפרה ורואה סביב הכתם הירוק והגגות האדומים של היישוב עצמו, מרחבים גדולים של טרשים בצבע אפור-חום בהיר, צבע של "ושממו עליה אויביכם היושבים בה".

צריך לתקן את המצב הזה. בידינו לחדש את היערות בגירסה משופרת - בלי סכנת דובים ואריות. אני קורא למזכירות היישוב שלנו, למועצה האזורית ולשאר הגופים הפועלים ביו"ש, לנטוע ולייער. צריך להקדיש תקציבים, אנשים וזמן לייעור שיטתי של שטחים, ככל שניתן, וקודם כל המרחבים שבתוך שטחי הישובים ובקרבתם. המדרון שבינינו לבין עמונה למשל, המרחבים העזובים שעד עין עאליה מצד אחד ועד הר חצור מצד שני, יכלו כבר מזמן להיות ירוקים כמנהגה הטוב של הציונות. נדמה לי שגם מבחינת העימותים מול גורמים עויני התישבות, בני ברית ושאינם בני ברית, יעור היא פעולה קלה יותר מאשר בנייה ונטיעה חקלאית. היערות שניטע יתנו להתישבות שלנו חיזוק אמיתי של שורשים. בואו נבטל את הקו הירוק על ידי הפיכת הכל לירוק.