הבית של גלנט

מי שלא רצו בגלנט כרמטכ"ל, מסיבותיהם שלהם מנצלים את הרוח הרעה הנובעת מקנאה ומצרות עין כדי להילחם במינוי שלא היה על דעתם.

יעקב עמידרור , י"ט בשבט תשע"א

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אם האלוף גלנט שיקר לשלטונות המדינה או לבג"ץ, הוא לא יכול להיות רמטכ"ל. ללא אמינות, צבא לא יכול לתפקד, ולכן נכון להדיח קצינים אם נתפסו באי אמירת אמת. "מילה של קצין" הוא מושג הכרחי בלחימה, ומשום כך אין פשרות בעניין זה. אבל אלה פרטים שראויים לבירור, ובכל מקרה המסע התקשורתי הנוכחי נגדו הוא ביזיון.

האם העובדה שיש לו בית גדול לטעמם של הכותבים ואולי רבים מן הקוראים רלוונטית לתפקודו כרמטכ"ל?

פרשן כלכלי חשוב שאל אם נכון למנות כמפקד הצבא, האמור להיות צבא העם, מי שיש לו וילה גדולה מהרגיל. זו תהייה אבסורדית ורלוונטית כמו הטענה שאי אפשר למנות רמטכ"ל שאוכל חזיר בצבא יהודי אשר רבים ממפקדיו מקפידים על הלכות כשרות. הגדיל לעשות אתר שפירסם את תצלום הבית ושאל מה זה מזכיר לקוראים - בית של רודן מודח או מבצר מימי הביניים? אתר אחר הביא אדריכל שלא אהב את הסגנון של הבית. כאילו לו היה האדריכל אוהב את הסגנון, היתה משתפרת יכולתו של הרמטכ"ל המיועד לתפקידו.

פרסומים אלה הם ביטוי לגסות רוח שיש בה יותר משמץ של קנאה ורצון לעורר מדנים בקרב כל מי שלא מסמפת את מי שהצליח ויש לו בית גדול.
גודלו של בית גלנט וצורתו אינם רלוונטיים, העיסוק בהם הוא חלק ממסע מרושע. השאלה אם ביקש וקיבל גלנט הטבות חריגות ראויה לבירור ולתיקון.

איש לא טוען שגלנט, שהסתכן רוב חייו למען ביטחון ישראל, השיג במירמה את הבית או את הכספים לבנייתו. אז למה לצלמו מכל הזוויות ולשאול כאילו שאלות תם שתכליתן לפגוע ביושרו ובאמינותו של המועמד לתפקיד הקשה?

גם שחצנות או התפארות בעושר אין כאן, שהרי עד ה"חשיפה" חסרת הבושה והצילומים שפורסמו בעיתונות לא ידע איש באיזה בית גר גלנט. הבית הזה מעיד על טעמו האישי ועל יכולתו של האדריכל, ותו לא. אין לו שום שייכות לדיון על היותו ראוי לכהן או לא כרמטכ"ל הבא.

מי שלא רצו בגלנט כרמטכ"ל, מסיבותיהם שלהם (ואיני יודע אם צדקו או טעו) מנצלים את הרוח הרעה הנובעת מקנאה ומצרות עין כדי להילחם במינוי שלא היה על דעתם.

ולגופן של הטענות הלכאורה רציניות: מה שמוצג לפי חלק מהעיתונים כהשתלטות על קרקעות נחקר כעת על ידי מבקר המדינה. מהדברים שקראתי אני מבין שמדובר בטענות לניצול קשרים כדי לקבל הטבות חריגות, ואולי אף מעבר לכך.

אם יתאמתו הטענות, יהיה גלנט חייב לוותר מיד על שקיבל, ותישאר השאלה אם זאת עבירה שיש בה משום סיבה לביטול המינוי. אני מציע להמתין לדבר המבקר, שיהיה כנראה קפדן מהרגיל, ולהשאיר את ההחלטה על עתיד המינוי למבקר, לפרקליט המדינה ולשר הביטחון.

לסיכום: גודלו של בית גלנט וצורתו אינם רלוונטיים, העיסוק בהם הוא חלק ממסע מרושע. השאלה אם ביקש וקיבל גלנט הטבות חריגות ראויה לבירור ולתיקון. השאלה העיקרית היא אם שיקר בתהליך קבלת הקרקעות או בטיעוניו להגנתו, לאחר שהפרשה החלה להתגלגל. לשקר אין כפרה ברמת המיועד להיות רמטכ"ל.

ולבסוף גילוי נאות: איני מחבריו של גלנט ולא עבדנו יחד מעולם. דעתי על המינוי אינה חשובה, אך מרגע שנבחר איחלתי לו בכל ליבי שיצליח כי הצלחתו חשובה למדינת ישראל. מכפישיו, ברובם, מחפשים סנסציה ולא רמטכ"ל טוב.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום".