שקרן?

לעשות 'שלום בית' בין כרסו של האדם לרצונותיו, אינה עילה מספקת לשקר, ואפי' ששקר זה אינו מזיק לכאורה לאיש.

אריה גלס , כ"ב בשבט תשע"א

יהדות ילדים
ילדים
צילום: ערוץ 7

אשתו של רב לא היתה עושה את רצונו. כשהיה מבקש ממנה להכין לו לצהרים עדשים היא הכינה לו חימצה (חומוס). וכשביקש להכין לו חימצה הכינה לו עדשים. רב לא נתן דעתו להקנטות אלו של אשתו. ולא השיב לה כגמולה... כדי למנוע ריב בתוך ביתו.

כשבנו חייא גדל, וראה שכל מה שרוצה אביו עושה לו אמו ההיפך. הלך לאמו והפך את בקשתו של אביו. כשביקש אביו עדשים אמר לאמו שביקש חימצה, וכן ההיפך. וכך יצא שנעשה רצונו של רב. אמר רב לבנו: כמדומני ששינתה אימך ממנהגה. סיפר לו חייא מה שאירע. אמר לו רב: יפה כוונת, אבל אסור לעשות כן שמא תתרגל לדבר שקר, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק. (מסכת יבמות סג.)

שני בני אדם רבו זה עם זה. הלך אהרן הכהן לאחד מהם ואמר לו: בני ראה חברך מה הוא אומר, אוי לי, היאך אשא עיני ואראה את חברי, בושתי ממנו, שאני הוא שסרחתי (אני פתחתי במריבה) עליו. ולאחר מכן הולך אהרן לחברו ואומר לו: בני ראה חברך מה הוא אומר, אוי לי, היאך אשא עיני ואראה את חברי, בושתי ממנו, שאני הוא שסרחתי עליו. ואחר כך כשנפגשו החברים גיפפו ונישקו זה לזה.

שרה אמנו צחקה בקרבה כששמעה שהמלאכים אומרים לאברהם שבעוד שנה הוא ושרה חובקים בן. ואומרת שרה: 'א
לא רק שאנו משקרים את הסובבים אותנו ואת עצמנו, אלא שאנו מנחילים את תרבות השקר לדורות הבאים מידי יום ביומו. 'תגיד לו שאני לא בבית' אומר האבא לילד שמרים את שפופרת הטלפון.
חרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן' – שרה תולה את אי האפשרות ללדת בבעלה הזקן. וכשהקב"ה שואל את אברהם: 'למה זה צחקה שרה לאמור, האף אומנם אלד ואני זקנתי'. משנה הקב"ה את דברי שרה, ואומר לאברהם ששרה תלתה את חוסר יכולת ההולדה בעצמה.

שקר הוא כמעט צורך אנושי ממדרגה ראשונה. ללא שקרים על כל צעד ושעל, כמעט שאי אפשר להסתדר בחיים. אם תבחן את המלים שאתה מוציא מפיך לאורך שעות היממה. תראה שכמעט בכל משפט שני שזור שקר, אבק שקר או אי אמירת אמת – תלוי בנקודת המבט.... ולכן נקטה התורה בלשון חריג שאינו קיים במקרא - 'מדבר שקר תרחק'! פירוש, עליך להתרחק בתכלית הריחוק מהשקר, זאת אומרת שאפי' שקרים שנראים לך כצורך הכרחי או שקרים שנראים ככאלה שאינם מזיקים כלל ועיקר, מוטלת עליך החובה להתרחק מהם כמטחווי קשת.

לא רק שאנו משקרים את הסובבים אותנו ואת עצמנו, אלא שאנו מנחילים את תרבות השקר לדורות הבאים מידי יום ביומו. 'תגיד לו שאני לא בבית' אומר האבא לילד שמרים את שפופרת הטלפון. לא רק שהאבא שיקר (כמובן בגלל צורך 'חשוב' שלא לדבר עם הנודניק הזה) אלא שהילד קלט היטב במוחו הילדותי שבשקר אין שום פסול. 'יאיר מאחר שלא באשמתו' כותבת האמא בפתק למורה של הילד המתוק שלה. ובאמת האם זה באשמתו שהוא התעצל לקום בזמן, וכשכבר הואיל בטובו לקום, הוא מרח את הזמן כדבעי. והיות והמורה עלולה לכעוס על ה'תכשיט' שלה, העדיפה אמו לכתוב פתק שכולו שקר ורמיה. ובדרך אגב לימדה את יאירק'ה שמותר לשקר

א"כ מתי אסור בשום פנים ואופן לשקר, ומתי לא רק שמותר, אלא אפי' חובה לשקר?

שלושת הסיפורים שמובאים למעלה משרטטים במדויק את גבולות השקר. מפני דרכי שלום מותר ואפי' חובה לשקר! הנה הקב"ה משנה את דברי שרה בפני אברהם, למרות שמידת האמת היא התכונה המרכזית של הקב"ה, משמע שרק לשם כך ברא הקב"ה את הבריאה ששמה שקר. - ושימו לב שאפי' שאברהם כבר היה זקן, ויש להניח שהוא לא היה כל כך ממהר להיעלב מאשתו -. אעפ"כ מספיק שבשולי השוליים תתעורר תרעומת קלה באברהם על אשתו, בכדי שהקב"ה ישנה מדברי שרה.

וגם כדי להשכין שלום בין אדם לחברו מותר וחובה לשנות, כמו שעשה אהרן הכהן. ובגלל מעשיו המבורכים של אהרן הצער שהיה לבני ישראל כשנפטר אהרן היה כפול ומכופל מאשר הצער על פטירת משה. מפני שדברי משה היו תמיד חותכים וחדים, ללא עגולי פינות כמו אהרן.

לעשות 'שלום בית' בין כרסו של האדם לרצונותיו, אינה עילה מספקת לשקר, ואפי' ששקר זה אינו מזיק לכאורה לאיש. רב בסיפור הראשון ידע על אפשרות שינוי הבקשה לאשתו. ובאמצעות שקר זה לא רק שהיו מתמלאים רצונותיו, אלא גם אשתו לא תדע שבעצם היא מילאה את רצון בעלה. להיפך היא תחשוב שעדיין היא מקניטה את בעלה. ובכך כולם יבואו על סיפוקם המלא. ולמרות זאת שקר במקרה הזה אסור בתכלית האיסור! ומי שנוקט בדרך שקר כזאת מרגיל את לשונו לדברי רמיה, וגורם להחדרת השקר כאורח רצוי בכל דבוריו ומעשיו.

הקב"ה לא היה בורא את השקר אם הוא לא היה נצרך. והצורך היחיד בשימושו הוא רק במידה ונועד להשכין שלום בעולם. ועלינו מוטלת החובה לאתר את הגבול הדק בין שקר שממנו צריכים להתרחק בתכלית. לבין שינוי האמת, שהיא חובה מחובות האדם.