של מי האחריות הזו

דוחות של ועדות חקירה נכתבים – דרך קבע וללא יוצא מן הכלל – במטרה להוציא מהציבור הרחב את החשק לקרוא אותם.

אבי סגל , כ"ה בשבט תשע"א

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

של מי האחריות הזו

הנה שיעור א' באוניברסיטה של החיים: דוחות של ועדות חקירה נכתבים – דרך קבע וללא יוצא מן הכלל – במטרה להוציא מהציבור הרחב את החשק לקרוא אותם. חלקו הראשון של דוח ועדת טירקל בנושא המשט אינו יוצא דופן מבחינה זו. אם היו לי אי אלו מחשבות לקרוא בעיון את כל היצירה, הן התפוגגו במהלך 25 העמודים הראשונים. בשלב ההוא הספיקו חברי הוועדה להודות זה לזה בנימוס, לגולל בפנינו בשתי שפות את סיפור חייהם של המשקיפים הזרים, ובעיקר להסביר לנו מאיזה צד של הרוח יש להסתכל על 248 עמודי הדוח. רק בעמוד 26 פנתה הוועדה לנושא הסופר-גזעי: ההיסטוריה של רצועת עזה. לא עדיף כבר לחזור לשם עם הטנקים וזהו?

אבל גם קריאה לא מוקפדת של הדוח זה משהו, ובמקרה שלי – משהו שמוציא אותי מהדעת. אמנם, הדוח עצמו נראה כאילו נכתב בשיתוף פעולה עם דוברי צה"ל ומשרד הביטחון; נדמה כי חברי הוועדה לקחו את כתב ההגנה של מדינת ישראל והפכו אותו לפסק דין ללא עריכה. ולמרות כל זאת, הפלפולים המשפטיים ותתי-הסעיפים יכולים להטריף כל מי שמצוי בלב המאבק. איזו זכות יש לוועדה כלשהי לנתח את פעילות צה"ל בשיטת הפינצטה, למנות את האירועים, עם המכות והבעיטות, ולברור אותם כמו תותים בשוק – זה בהתאם למשפט הבינלאומי וזה לא? כמה סעיפים קטנים אפשר להכניס לתחתית עמוד כשבחוץ מתנהל קרב נגד הטרור?

יותר מכל מרגיזה התחושה כי ישראל היא זו שאמורה להגן על שמה הטוב, כאילו רק לפתחה מוטלת האחריות ורק היא אמורה לעמוד בכללי המשחק. ומה לגבי אחריותם של האחרים? מדוע ספינות המשט, ובעיקר הפעילים הלא אקטיביים על המרמרה, אפשרו לעשרות טרוריסטים (מיעוט כמעט מבוטל בספינה) להצטרף למסע ולשלוט בספינה עצמה? ומה עם אחריותה של טורקיה, שנמנעה מלעצור את המרמרה, ועד לרגע זה היא מסייעת לטרוריסטים? מי אמור לגבות ממנה את מחיר הדמים? והאם התבטלותה של ממשלת ישראל מול הטורקים אינה פשע שיש לדון עליו ולשפוט אותו? האם המשך יחסינו עם הטורקים לא מזמין את גל הטרור הבא? ובכלל, מה פתאום אתם דנים באחריות ישראל למצב ההומניטרי בעזה, אם השלטון המקומי שם מעדיף לבזבז את כספו ויכולת ההברחה שלו על טילים?   

לכל אלו אין תשובות בדוח, בוודאי לא תשובות שיש בהן הטלת אחריות, אשמה ומסקנות אופרטיביות. את אלה, יאמרו בוודאי חברי הוועדה, יש להשאיר לדיון הציבורי. אבל מי בכלל עורך בימינו דיונים ציבוריים, כשאנחנו עסוקים בעיקר בהתגוננות דיפלומטית באמצעות ועדות חקירה?

  • המילה המסטולה

אחד ממנהגי ט"ו בשבט – שבמגזר מקפידים עליו יותר משבת וציצית – הוא אמירתו ג' פעמים של הטקסט התלמודי הידוע "את החג הזה השארנו לכם, חילונים". המהדרים מוסיפים קריצת עין אחת או שתיים, אם כי זהו כנראה מנהג חסידות בלבד. הבעיה היא שבשנים האחרונות, בהיעדר תקנון חילוני מחייב, רבים מגלויי הראש הבגירים לא ממש יודעים מה לעשות עם החג שתרמנו להם. הטרנד הירוק, שנדמה כאילו שולט כאן ללא מצרים, בא לביטוי יותר באכילת לחם אורגני מקמח אקולוגי ופחות בכיוון של שתילת עצים והפרחת השממה.

 בגלי צה"ל דווקא התאמצו השנה והקדישו את יום השידורים שלהם לענייני החג. אורחים כמו אהוד בנאי, שלמה ארצי ורבים אחרים כיבדו את המיקרופון בנוכחותם ודיברו ארוכות על העצים, הטבע, השירים והמנהגים. עד כאן צל"ש. ואולם, כמו בכל פעם שבגל"צ עורכים יום שידורים מיוחד, איפשהו חייבת לבוא גם טעות בשיקול דעת. במקום 'המילה האחרונה' עם ג'קי לוי ואברי גלעד – האחרון יכול לבדו להעביר יממת שידור ירוקה וטבעונית – העדיפו בתחנה להזעיק את דב נבון ושי אביבי כדי להריץ קצת גיחי על רגשותיהם של צמחים.

גם אביבי, כמו גלעד, מוכר כתומך נלהב של התנועה הירוקה, אולם הוא וחברו לשידור מוכרים יותר כמי שבנו קריירות על גריפת צחוקים באמצעות תערובת של תחכום תסריטאי וניבולי פה. התוצאה: במקום תוכנית שתכבד את ראש השנה לאילנות, קיבלנו חלטורה פורימית מביכה, שכללה בין היתר ראיון חתרני ומלווה גיחוכים אינפנטיליים על צמחי הזיה (סליחה, "צמחים מרחיבי תודעה" כפי שהם כינו את זה) ועל חוויותיהם המפעימות של אלה הצורכים אותם, לתפארת צבא ההגנה לישראל. אם בגל"צ התיימרו לקרב את ציבור המאזינים לענייני החג, נראה כי לפחות בתוכנית הזו הם טיפסו על עץ גבוה מדי.

  • רשלנות משטרתית

מגישת החדשות יונית לוי נאלצה השבוע להזעיק משטרה, לאחר שמעריץ ארב לה ליד ביתה וסירב להתפנות משם. על פי דיווחי התקשורת, הגיעו אל המקום כוחות משטרה גדולים, בתוכם מפקד מרחב ירקון ומפקדת משטרת תל-אביב צפון. ואני שואל: מה עם המפכ"ל? איפה סגל הפיקוד הבאמת בכיר? האם יונית לוי מוכנה להסתפק בתת-ניצב אחד? לאן המדינה הזו הגיעה?

במשטרת ישראל שכחו, כנראה, שיש להגן גם על בן הזוג של לוי, איש התקשורת עידו רוזנבלום. ובכלל, בלילה כזה צריך לשלוח כוחות גם ליתר מגישי הטלוויזיה, רק ליתר ביטחון. מה, לאסי עזר לא מגיע? מה ההזנחה הפושעת הזו? אני יוצא בפנייה נרגשת למפכ"ל המיועד דנינו: אנא, שפר את תדמית המשטרה על ידי הפיכתה לחרוצה ומועילה יותר. אחרי הכול, יש עוד המון מפורסמים בשטח שזקוקים לעזרתכם.

  • סטטוס

"ניצחו אראלות את המצוקות" (פרסומת אפשרית למפעל הפיס).

  • בעשרה מאמרות

לאחרונה זכו חובבי הספורט לערוך היכרות קרובה עם ההליך המכונה 'במבי', הליך המאפשר לשני שותפים עסקיים להיפרד זה מזה באמצעות מכירת חלקו של האחד לאחר על בסיס הצעת המחיר הגבוהה יותר. תודו שיש משהו מרגיע בהכנסת השם הרך והענוג 'במבי' לתחום הרך והענוג לא פחות של ניהול הכדורגל הישראלי. חיינו היו בוודאי משתנים לטובה אם אירועים, תהליכים ופתרונות משברים נוספים היו נקראים על שם סרטי ילדים מפורסמים. הנה מספר הצעות למונחים חדשים שיכולים לשדרג את השפה העברית ולהעניק לנו שמחה:

1. יום שבו כולם מצפים לגשם, אבל במקומו מגיעה סערה ומעיפה לכולם את המטריות, יוגדר כ'יום מרי פופינס'. שימוש אפשרי: אל תאמינו לחזאי הזה, רק מרי פופינס הוא מביא.

2. בעסקאות שבויים, תסרב ישראל לשחרר מחבלים שהורשעו בתיקי 'דם-בו'.

3. רמטכ"לים בישראל ימונו בהליך 'הסיפור שאינו נגמר'.

4. אחוזתו של יואב גלנט תצומצם ותורחב לפי הצורך במתכונת 'דלת הקסמים'. כך, במקרה של סכנה, תישמע הצעקה המהדהדת "יואבי תיזהר, קלמן מאחוריך!"

5. ניהול מו"מ מדיני עם אבו-מאזן ייפתח בהליך 'בסוד העניינים' ויעבור בהדרגה ל'בלי סודות'.

6. עולם הסטייל יאמץ אופנת לבוש שמרנית וצנועה תחת הסלוגן 'מיני מאוס'.

7. מסדרונות בתי החולים ימולאו עד אפס מקום בשיטת 'תזיזו ת'רגליים'.

8. חשד להטרדת עובדות במשרדים ממשלתיים ייחקר מעתה בנוהל 'אותיות מצחיקות'.

9. מעגל החיים – שבמסגרתו עולה פוליטיקאי צעיר לגדולה, הופך לחביב התקשורת, הופך למורשע בשוחד, הופך לשנוא נפשה של התקשורת, יוצא מהכלא ומתכנן לחזור לפוליטיקה ושוב הופך לאהוב התקשורת – יכונה מעתה 'מלך האריות'.

10. לסיום, הליך קצת פחות משמח: שלום ימשיכו לעשות עם אויבים בשיטת 'פנטזיה'.

(המאמר פורסם בעיתון "בשבע")