הצבועים מבקשי דמו של גלנט

משפט צדק במדינת ישראל הפך לפארסה ולקלון, וכשבארזים של בית המשפט העליון נפלה שלהבת כיצד ינהגו אזובי ערכאות קמא?

יוסי בלום-הלוי , כ"ה בשבט תשע"א

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

מפורסמת אמרתו של אלכסנדר ינאי המלך לאשתו שלומציון, על ערש דווי:

"אל תתייראי מן הפרושים ולא מהצדוקים אלא מן הצבועים שדומים לפרושים שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס". ומן הנמשל למשל בן ימינו אלה, בפרשת יואב גלנט והקמים עליו לכלותו: אלה אינם רק צבועים חסרי בושה, אלא מזכירים לנו את אותה חיה הנחשבת לא רק כטורפת אכזרית, אלא כבעלת לסתות ברזל המכרסמות את בשר טרפן על עצמותיו.

אמת, מן הגלוי והנסתר יואב גלנט הוא מן הישראלים המצויים והטיפוסיים שהולידה החברה בישראל. מן ארבניקא כזה של אפרים קישון, קצת תחמן, מעט אופורטוניסט, אחד היודע לנצל הזדמנויות על גבול המותר והאסור, וכשיש קשרים – מי צריך פרוטקציה?

כל החבורה העטה בימים אלה על גלנט איננה צדיקה ונקיית כפיים, ומעטים הם אלה בהיסטוריה של מנהיגות מדינת ישראל שהיו נקיי כפיים, במיוחד הדור הזה של ממשיכי דרכה של מפא"י ההיסטורית בהנהגה הקיימת של מדינת ישראל. אם תבחנו את ניקיון כפיהם (או אולי כפות טפריהם) של העטים לטרף המשפטי של גלנט, תמצאו לא מעט "דמויות מופת" של השחיתות השלטונית.
בתוך ביב השופכין של הצביעות התקשורתית-משפטית הפוסט-מודרניסטית המחליאה את נשמתו עם ישראל עד זרא - רק קולות מעטים מעיזים לבקר את מוצאות החלאה הזו.

נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק שלח את ילדיו להתמחות אצל שופטי העליון הכפופים למרותו, דאג לגיבוי של מחדלי רעייתו השופטת בבית הדין לעבודה; הנשיאה הנוכחית של העליון דורית בייניש, אף הלכה כברת דרך ארוכה יותר בשחיתות הביזנטינית, ותקפה עיתונאים שכתבו על מעללי גנבת או העלמת כספי המסים של בעלה עו"ד יחזקאל בייניש, יו"ר הדירקטוריון של התזמורת הסימפונית ירושלים, זאת בעוד היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, מחפה, מגונן ופוטר את אדון בייניש מכתב אישום פלילי וממשפט צדק לכל בלא מורא ובלא משוא פנים.

ועל עדנה ארבל דברנו? ועל שיטת חברה מביאה חברה דנו? וכיצד בייניש מביאה את חברתה היישר ממשרת פרקליטת המדינה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון? וכיצד שתקה התקשורת כאשר התברר כי השופטת ארבל פרסמה מצג שווא בו הציגה עצמה כבעלת תואר שני, ולא-אמת היה במצג זה! וגם נזכיר את כבוד השופטת לשעבר בעליון, דליה דורנר, כיצד ניסתה לתחמן ולפטור עצמה מעבירת מהירות בה נתפסה?

ובואו נלך מעט רחוק יותר: זוכרים את עמותות הכזב של אהוד ברק? כיצד הפרקליטות והיועמ"ש מחלו, לית דין ולית דיין על פשעיו, ויתרו על כל מעללי עורך הדין שלו (גיסו כזכור לי) שסרב להגיע לחקירת המשטרה... ומה על משה דיין המנוח, גיבור מלחמה מיתולוגי, שודד קברים וסוחר עתיקות בלתי מורשה ששדד את נכסי הארכיאולוגיה של מדינת ישראל באין מפריע ובאין מוחה, מי שעבריינות מין הייתה מן הידועות במעלליו עם נשים.

משפט צדק במדינת ישראל הפך לפארסה ולקלון, וכשבארזים של בית המשפט העליון נפלה שלהבת כיצד ינהגו אזובי ערכאות קמא?

וראו כיצד נוהג מבקר המדינה. היכן היה כאשר פסח בביקורתו על מעשיו של גלנט עד שבועיים לפני מינויו? כיצד שלטון החוק נוהג בפולשים בדואים ערבים דרוזים ובדואים בכל רחבי ישראל?

ומה על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שרעייתו נתפסה בעבירה פלילית של העסקת עובדת זרה? ושלא לומר שר הביטחון ונילי פריאל רעייתו שדין אלה וגם אלה בעבירה זו איננו מחייבם לכלום! ומי יתבע את היועץ הנוהג כרועץ? ומישהו יעז ויגיש בג"ץ נגד וינשטיין?

ובתוך ביב השופכין של הצביעות התקשורתית-משפטית הפוסט-מודרניסטית המחליאה את נשמתו עם ישראל עד זרא - רק קולות מעטים מעיזים לבקר את מוצאות החלאה הזו.

אמר השבוע הפרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר: אין זה נכון שבית המשפט העליון יתערב בנושאים ערכיים ויתערב בנושאים שאינם בתחום התמחותו המשפטית שבהם אין לו מושג ושמץ מושג ולפיכך אין שום יתרון או תועלת בתוצאות השפיטה שלו. אם עבר האיש עבירה פלילית תפקיד המשטרה והפרקליטות להעמידו לדין, או לפחות להאשימו, אך כל עוד לא ננקט הליך כזה, קורבן התקשורת המשפטית העיתונאית הנו צח כשלג ואין למנוע ממנו את הזכויות לעבוד ולנהל את מהלך חייו כרגיל.

כדאי גם שנזכור כי אותה תשקורת-משפטולוגית ניסתה למנוע בעבר את מינויו של מאיר דגן לראש המוסד בתירוץ מוסרי זה או אחר, וראו להיכן היינו מגיעים אם הייתה מתקבלת צדקנות צבועה זו?

ואם המדובר במעשה שהוא לא ראוי מוסרית או ציבורית אבל אין בו פלילים, קיים במשטר דמוקרטי ראוי (לא זה השורר במדינת ישראל כיום) הליך של התחשבנות ציבורית כלפי החוטאים הללו באי בחירתם ובהענשתם בקלפי.

גלנט נבחר לרמטכ"ל לאחר שוועדה (טירקל) בדקה את הנושא ולא מצאה בו עניין לציבור. מי שמחפש צדיקים גמורים בקרב המטכ"ל של צה"ל יתכן וימצא כאלה, אבל יתכן שימצא ביניהם מפקד צבא שכישוריו להנהיג את הצבא במלחמה הקרבה ובאה עלינו אינם מספקים.

התקשורת של מדינת ישראל, ובמיוחד העיתון ידיעות אחרונות, מנהיגים כלפי גלנט בית משפט שדה ללא אפשרות ערעור על פס"ד מוות ציבורי שהם חרצו על האיש. מוסד קלוקל זה מוביל את הציבור לשנאת חינם, צביעות, משוא פנים, העלמת עוול ופשעים של אנשי שלומם, יחד עם מיסודה של מערכת משפט מסואבת שהשחיתות והצביעות הנם נר לרגליה.

טלו קורה מבין עיניכם וקיסם מבין שיניכם, צבועים! תנו לגלנט להגיע לתפקידו המיועד!