נביאי השקר

"מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים". כך כתוב בתורתנו. נראה כי חכמינו ד'אז ידעו נפש בהמתם.

אהרון רול , כ"ה בשבט תשע"א

אהרון רול
אהרון רול
ערוץ 7

"מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים".  כך כתוב בתורתנו.  ניראה כי חכמינו ד'אז ידעו  נפש בהמתם.  הנה זה קמו לנו צבר "נביאים אחרוני-אחרונים" אשר מנסים להפחידנו באמירות תלושות ובומבסטיות אשר אין מאחוריהם כל שמץ של ביסוס.  אנו מכירים שכמותם בשמות כגון "נביאי שקר", "ערב רב", "נביאי הבעל", עובדי כוכבים ומזלות" ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין המוכרים היטב לעם היהודי מעברו וכעת גם מהווהו. 

חלקם של "נביאי השקר" אכן מאמינים בתמימותם בתקפות פירכותן של הגיגיהם.  חלקם הניכר יותר, יודעים היטב כי הטפותיהם כרוכות בשקר בוטה אך דבקים בו לשם אחיזת עיני הציבור, הפיכתו בכך ל"אידיוטים מועילים" אשר בכך יהוו חיילים צייתנים חסרי מחשבה עצמית במחנה קיעקוע מדינת הלאום היהודית בארץ ישראל.

אין רע בנסיון לחיזוי העתיד.  מדענים עושים זאת השכם והערב, אך כל תחזיות אלו נישענות על עובדות מוצקות היסטוריות ועכשוויות ולאורן, בנקיטת הסתברות סטטיסטית מושכלת ומצרפים של עובדות, ניתן לחזות את העתיד ברמה ידועה מלמפרע של שגיאה סבירה.  בעיקרו של דבר, מדעני חיזוי העתיד מודעים למיגבלותיהם ואינם מתימרים להיות נחרצים ומשאירים מקום ברגיל לספקנות טיבעית.

שונה הדבר במקומותינו.  הנה קמים להם ידעונים וחוזים בכוכבים וכבר שופכים לפנינו מארת מוחם ומאוויי ליבם החמר
לכל אלו המשוטטים בעולם הערטילאי שבין המגדלים הנאים, השדרות המוריקות, הכבישים הרחבים, והמכוניות הנאות (מכונה גם "בועת תל-אביב"), נישמעים הדברים מעט תלושים.
מר על מנת להשכילנו כי הנה-הנה, היזהרו לכם אנשים, אנו צועדים "במדרון החלקלק לעבר החושך הפשיסטי".

לא נלאה הקוראים בפירוט פירטי עקרונות הדמוקרטיה אשר לרובינו הינם ידועים אם בחלקם ואם בשלמותם.  מאידך-גיסא, רובנו לוקים בהבנת מהות הדמוקרטיה.

צריך להיות אדם אוויל משריש להאמין כי הדמוקרטיה, כולה עשויה מקשה אחת בנוסח "אוטופי" ומתאימה לכל אומה ומצב בחלד. היא לא, והעובדות ניפרשות לפנינו בכל אתר ואתר.  דמוקרטיה המתנהלת בתנאים גאופוליטים סביבתיים חסרי יציבות, באורח אוטופי מוחלט, דינה ניגזר להיכחד, להרמס ולהעלם.

ולכן אלו המחצרצים דמוקרטיה הומוגנית-אוטופית הינם מאחזי דעה או בפשטות חסרי ידע ומידע.  בעובדה, אין בנימצא בעולמנו נוסח דמוקרטיה אשר ניתן לזהותה כאחידה.  הדמוקרטיה השוודית אינה דומה לגרמנית, שאינה דומה לאנגלית, שאינה דומה לאמריקנית, שאינה דומה לישראלית, שאינה דומה למקסיקנית, שאינה דומה לקנדית.  ניתן להמשיך בכך עוד ועוד עד לגבול מספר מדינות העולם הדמוקרטיות או המתימרות להיות ככאלו.  אכן ישנם מספר עקרונות יסוד של הדמוקרטיה האוטופית אשר משותפים לכלל הדמוקרטיות בחלד כגון: חופש הביטוי, התנועה, העיסוק, השוויון בין הפרטים וכדומה, אך מעבר למספר מצומצם זה של עקרונות שהינם אקסיומטים לקיום הדמוקרטיה וכל חברה אנושית חייבת לדבוק בהם בנחרצות, עלינו להכיר בעובדת יסוד אשר בה החיים, אמור המציאות, חזקים יותר מהאוטופיה.  הרי כל מדינה ניבדלת ביישומם או במשקלם היחסי האחד כלפי השני של כללי הבסיס הדמוקרטים וזאת לנוכח הצורך הקיומי הבסיסי כתגובה גמישה ומידתית התואמת מצב חברתי-פנימי כמו גם גיאופוליטי-חיצוני.

יתרה מזאת, לא רק תנאים קיומיים גאופוליטים הם המכתיבים את השוני בין הדמוקרטיות.  הרצונות והמאוויים הלאומיים של כל קבוצת לאום המתאגדת לאומה מכתיבים דרכי התנהלות וביצוע שונים של העקרונות הדמוקרטים, במדה ואכן בחרו לחיות תחת צורת משטר זו.

להתעלם מצרכים קיומים על מנת לדבוק בערכים אוניברסלים, אוטופים, שמימיים אמנם נישמע נאה אך זו אינה גישה אנושית אשר יצר הקיום טבוע בה מקדמת דנא.  אנו נועדנו, כציווי קדמון אשר לאורו נוצרנו, לשמור ראש וראשון על השרדותנו, על קיומנו האנושי למען המשך הדורות, והרי ללא קיום אנושי ממילא לא ייתקיימו עקרונות אנושיות ומוסר. 

בזמנו הטיף ישוע, יהודי אשר חווה חזיונות אוטופים, כי אל לו לבן אנוש להתנגד על הקם להורגו.  לטעמו, הוא חייב להושיט את לחיו השניה (וצווארו לשחיטה) ולספוג את נחת זרועו של הקם עליו.  צחוק הגורל, דווקא אלו שדבקו באמונה הנוצרית שחטו, עינו, שרפו, ביתרו ורצחו יותר בני אנוש מאשר שאר מאמיני דתות העולם.  דהיינו, הנצרות הטיפה לאוטופיה אך החיים ויצר הקיום (לעיתים גם כקרדום צבוע ורצחני לחפור בו), היו חזקים מעקרונותיה הבסיסים והכתיבו התנהלות שונה בתכלית.

ומן העבר השני קם לכאורה היפוכו של דבר, הלא הוא מוחמד ותורת האיסלם המיליטנטית שלו.  אמנם יכול גם שוחר השלום האיסלמי המצוי למצוא סימוכין בקוראן לגישה משכינת שלום וסובלנית, אלא שהגישה הלעומתית בקוראן הקוראת למאמינים לאסלם את הכופרים בחרב, המאררת את בני הדתות האחרות וגוזרת עליהם התאסלמות או מיתה, כפי שהראה הנביא מוחמד במעשיו הרצחנים שלו עצמו כנגד מתנגדים דתים ופוליטים, חזקה יותר מכל קריאה אחרת בקוראן וניתפשת בידי מאמינים איסלמים כציווי העיקרי בו.

שתי האמונות הללו (החולקות אמונה באל אחד), אשר קמו על בסיס ומסד היהדות אך נותבו בידי גישה השואפת לבדל עצמן כמובן מהיהדות, החטיאו את שהיהדות מטיפה לו מימי בראשית דהיינו,, שיוויון בני בני האדם, שלילת הכפיה האידאולוגית וכדומה. 

לזכותה של הנצרות יאמר, כי בעת החדשה, במאה השנים החולפות לערך, שינתה (שוב) כיוון והחלה דבקה יותר ויותר בעקרונות היהדות..  דהיינו, עקרונות המוסר הינם תקפים בכל מקרה אך אלו ניתנים לשינוי ולהתאמה לצרכי קיום האומה, כאשר יש לשקלל בין השנים, מוסר למול השרדות, איזון מושכל התואם את תנאי הסביבה, יכולת השרידות הלאומית הפנימית ויכולת העמידה בפני אויבים חיצונים.

לחזור על אמיתות גרוסות נישמע כבר פתטי. מדינת ישראל גם לאחר 62 שנות קיום עצמאי עדיין עומדת על נפשה ואולי במשנה חומרה.  לכל אלו המשוטטים בעולם הערטילאי שבין המגדלים הנאים, השדרות המוריקות, הכבישים הרחבים, והמכוניות הנאות (מכונה גם "בועת תל-אביב"), נישמעים הדברים מעט תלושים.  למזלנו קיים ציבור גדול במדינת ישראל הרואה את הסכנות הקיומיות העומדות בפני האומה עין בעין ואינו שותף לאופוריה מעורפלת, בועתית, התלושה מהמציאות.

הסכנות למדינת ישראל באות מפנים לא פחות ואולי יותר מסכנות החוץ.  להוותנו קיים צבר עמום מחשבה ודעה הרואה בחזות האוניברסלית-האוטופית חזות הכל ומסרב בעיקשות חשודה להכיר בצורכי קיום הלאום על כלל הפרטים בו.  כמה זמן בדיוק יימשך מצב אי הוודאות, מצב של שלום-לא שלום, איננו יודעים, איננו נביאי שקר, אך יודעים אנו על סמך עדויות חותכות המסתחררות לנגד ענינו ממש בימים אלו, כי זה יימשך לעתיד ואפשר כי לא נחווה כבש וזאב הדרים יחדיו בימי חיינו.  הארועים האחרונים במצרים והמהומות בירדן מרחיקים עוד יותר את השלום באשר ניראה כי הקונספציה הביטחונית הישראלית קורסת וחשיבה חדשה השמה דגש נוסף על צרכי הביטחון ואבטחת שלום אמת, תידחה עוד יותר את צעדי השלום, אם בכלל.

נקיטת אמצעים להגנת הדמוקרטיה מפני מבקשי נפשה מבפנים בעיקר, בנוסך של דמוקרטיה מתגוננת היא לב ליבה של הדמוקרטיה, זו הדמוקרטיה האוטנטית, הלגיטימית, התקפה.  ומכאן, נביאי השקר החוזים "התדרדרות במדרון חלקלק לעבר פשיזם" הינם שרלטנים, עמומי אידאולוגיה ומאחזי עינים.  הדמוקרטיה הישראלית המגובה בערכי המוסר היהודי אינה יכולה לגלוש "במדרון החלקלק", אנו איננו בנויים לכך ובוודאי מושכלים דיינו על מנת לעצור כל נטיה כזו ולמנעה מכל וכל תוך שאנו עומדים על זכותנו הבסיסית לחיות באורח עצמאי, בטוח ודמוקרטי כעם ואומה יהודים בארץ ישראל. 

לעומתנו, אותם אוטופים-אוניברסלים אין בידם הכושר, תעצומות הנפש, הביטחון בעצמם, באמונתם ובמוסריותם, כך שיוכלו לעמוד בפרץ ולהגן על עצמם, בני משפחותיהם, בני עמם ואומתם.  יתרה מזו, לא רק שאינם מסוגלים לעמול לקיום האומה, הללו מכוונים לחורבנה.  כה חדלי אישים הם עד כי ניצרכים ל"שכירי חרב" מארצות הים להלחם מלחמתם כנגד אחיהם, דרך מימון עמותות ותעמולת שיטנה אנטי ישראלית בעולם.

לאחר ארועי המהפכה האלימה בתוניסיה (אשר בהחלט עלולה להפוך לעוד יישות איסלמית מטורפת במרחב, כאילו שאין די בקיים), וכעת גם במצרים, נישמעו רבים מבין האוטופים-האוניברסלים הללו מהגגים ומייחלים למהפכה דומה גם בישראל.  בל נתעה, אין בין אידאולוגיה אוניברסלית ומאוויי "האוטופים" ולו דבר.  

בשלטון חפצה נפשם, בכיבודים, בכבוד וביקר, במשרות המתגמלות, בשלמונים ובאתננים הכרוכים בשלטון.  נקעה נפשם מהמתנה לזוטות "בילתי לגיטימיות" לטעמם כיום-הבוחר בקלפי, שהרי לגישתם מרי אזרחי אחד לרפואה ומוטב הפיכה אלימה, כבר יישרו ההדורים עבורם מהר יותר.  

לשם כך, מוכנים הם לשרוף את הבית היהודי-הלאומי, לקעקע את הדמוקרטיה שלנו מן המסד ועד הטפחות ובלבד שתימלא תאוותם בידם.  נעלם מעיניהם כי מדינת ישראל אמנם צריכה לשינוי חברתי אך זה כולל בחלקו הניכר את הנזקים אשר הם-הם אשר השיתו על כולנו.  את מעלליהם ונכלוליהם צריכים אנו לתקון.  ובכל מקרה, הדמוקרטיה אשר לא היתה מעולם כוס התה שלהם, הינה יקרה למרביתו המכרעת של הציבור הישראלי והוא אמר ויאמר דברו בקלפי במסגרת ההליך הדמוקרטי ולא באלימות ברחובות.