המרי במצרים, לקחים ראשונים
המרי במצרים, לקחים ראשונים

במזרח התיכון, אמר פעם חכם אחד, קשה מאוד להתנבא – ובעיקר לגבי העתיד. המהומה והמבולקה במצרים, נכון לעת כתיבת השורות הללו, עודן בעיצומן ועדיין אין לדעת מה יילד יום.

ועם זאת ניתן כבר עכשיו להפיק לקחים מן האירועים המדהימים בגדולה במדינות ערב, מבחינתה של מדינת ישראל.

הלקח הראשון הוא, שאמריקה מסוגלת ללא ניד עפעף לבגוד גם במיטב ידידיה. ההתנערות המהירה ממובארק חשפה, כי המשענת שמספקים האמריקאים למשטרים בני בריתם, עלולה להפוך תוך 24 שעות למשענת קנה רצוץ. (מפתיע שבתנ"ך דווקא מצרים מכוּנָה בתואר זה: המצביא האשורי רבשקה, משמיע דברי לעג מושחזים כלפי חזקיהו המלך: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" [מל"ב י"ח כ"א]). במשך שנים טיפחו האמריקאים את מובארק בן בריתם, ראו בו עוגן מרכזי במדיניותם, קיימו עם ממשלו דיאלוג אסטרטגי, שימנו את משטרו באתנן בסכום דמיוני של 1.2 מיליארד ד' לשנה, הזרימו לקסרקטיניו את הנשק החדיש ביותר שהפיקו קווי הייצור האמריקאים. ודווקא ברגע המבחן הקריטי, כאשר בן בריתם נקלע לצרה צרורה, בגד הצמד ברק חוסיין אובאמה והגב' הילארי קלינטון, נעץ סכין חלודה בגבו של בן בריתו האולטימטיבי, ואף סובב אותה היטב היטב, לעיניו הנדהמות של העולם המוסלמי כולו, על מנת שהמשטרים הפרו-אמריקאים שעוד נותרו בשטח, יבינו שבעצם אין על מי לסמוך.

וכשהאמריקנים המתוחכמים מתעקשים להתבלבל, המסקנה היא שאין על מי לסמוך. לא על אמריקה, לא על אירופה ולא על הסכמים עם הערבים העלולים להתהפך כהרף עין.

מסתבר שצדק מי שגרס שחברים יש רק באגד. לא בבית הלבן ולא בסטייט דיפרטמנט. ישראל איננה יכולה לסמוך על חסד אמריקני, גם אם חלילה תרחף סכנת השמדה מעל לראשה. "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (משלי י"ד ל"ד). מי שבונה על תרחיש, שבכל מקרה רווח והצלה יעמדו לו מידידיו האמריקאים, עתיד לשלם על כך בראשו.

הלקח השני הוא, שאי אפשר לסמוך על הפרשנים והמומחים והחזאים המדיניים. הם שוב נכשלו, כפי שכשלו לאורך כל ההיסטוריה. איש מהם לא ידע לנבא את התפרצות הזעזוע ובוודאי לא את עוצמתו. רק לפני שבוע התייצב מי שאמור להיות המומחה מס' 1 לזירה הערבית, ראש אמ"ן החדש אלוף אביב כוכבי, בפני ועדת החוץ והבטחון ואמר כהאי לישנא: "אין כרגע חשש ליציבות השלטון במצרים. האחים המוסלמים אינם מאורגנים מספיק כדי לתפוס את השלטון ואינם מצליחים להתלכד למהלך משמעותי".

אך עוד בטרם יבש הדיור על הצהרתו - מהפך: הרחוב המצרי התקומם וזרק את הערכותיו המלומדות של המומחה מס' 1 לפח האשפה של ההיסטוריה. המפתיע הוא שהצהרתו של ראש אמ"ן לא הושמעה במסגרת דיון אקדמי מנותק מהמציאות, אלא לאחר קרות המהפכה בתוניסיה שכבר מוטטה את השלטון בה וגירשה את המלך, ובשעה שבמצרים כבר התארגנו גופי האופוזיציה והציבור הרחב, להפגנות ענק כנגד משטרו של מובארק.

לזכותו של כוכבי ייאמר שהוא אינו הראשון ולא האחרון, שכשל בהערכת המציאות המיידית, למרות שלרשותו עומדים מימצאים עובדתיים מן השטח שאינם פתוחים לעיונם של שאר בני תמותה שאינם מאמ"ן או מהמוסד. קדמו לכשלונו כל אותם מאות סובייטולוגים, שהתפרנסו היטב ממומחיותם-לכאורה לענייני ברית המועצות, שלא הצליחו לנבא לא את קריסת חומת ברלין ב-1989 ולא את התפרקות בריה"מ ב-1991. גם את קריסת השאה באיראן ב-1979 ועליית משטר ההיאטולות האיסלמיסטי הקיצוני, העויין את העולם הלא-מוססלמי, לא חזה איש, ואף מומחה את המהפך האיסלמיסטי, האנטי ישראלי, שחולל ב-2002 ארדואן בתורכיה.

בזמננו ממש לא הצליחו המומחים לנבא את המהפכה בתוניסיה, לא את קריסת הבנקים ומשבר המשכנתאות בארה"ב, לא את השתלטות החיזבאללה על לבנון, ואפילו לא את פרישתו הפתע של אהוד ברק ממפלגת העבודה. איש מהפרשנים הפוליטיים לא ניבא את מהפך ההתנתקות של שרון שנולד לאחר הצהרת רגיעה: 'דין נצרים כדין תל אביב'; ולאחריה לא חזה הממשל האמריקאי, שכל כך לחץ על ישראל והרש"פ לקיים בחירות דמוקרטיות בעזה, שבחירות אלה יכוננו מדינת חמסטאן עריצה ופונדמנטליסטית, בת ברית לאחים המוסלמים ועויינת ישראל והמערב, שיודעת לרוצץ גולגלות ללא רחם, ולהשליך באכזריות תהומית את יריביה לרחוב, ממרומי הבנין הכי גבוה בעזה, וכל יום נוסף של שליטתה בעזה, מאיים על היציבות שעוד נותרה באי אלו מדינות ערביות סביבנו.

אכן, לא טעו דוד בן גוריון ותלמידו שמעון פרס כשאמרו כי "כל המומחים והפרשנים הם רק מומחים לגבי העבר"...

הלקח השלישי הוא, שהאמריקנים הלוחצים עכשיו להנהיג דמוקרטיה ליברלית במצרים, ולאפשר להמונים להשתתף בבחירות חופשיות, ממשיכים לטעות ולהטעות. מוסדותיהם המלומדים טרם השכילו להבין, שהמונח 'דמוקרטיה איסלמית' הוא סוג של אוקסימורון. העולם המוסלמי, הדוגל בסיסמה 'דת מוחמד בסייף', ושהקריאה 'אללה אכבר' מעוררת בקירבו רגשות עזים נגד כל מה שאיננו מוסלמי, אינו בשל עדיין לחיות בצילה של דמוקרטיה ליברלית, פתוחה, בסגנון מערבי.

אבל האמריקנים לא יניחו לעובדות לבלבל אותם. לא מעניינת אותם הסכנה שבחירות אלה יעניקו את ארץ הנילוס לידי קנאי האחים המוסלמים, ששלטונם יהיה הרסני: ביטול הסכם השלום, החדרתו לסיני של צבא מצרי חמוש עד קצה שיניו במיטב הנשק, והצבת איום אסטרטגי על ישראל ועל השקט ששרר לאורך הגבול ב-32 שנות הסכם שלום בין שתי המדינות.

וכשהאמריקנים המתוחכמים מתעקשים להתבלבל, המסקנה היא שאין על מי לסמוך. לא על אמריקה, לא על אירופה ולא על הסכמים עם הערבים העלולים להתהפך כהרף עין. שום נייר לא יבטיח לאורך ימים את האינטרסים הקיומיים של ישראל, אם אינו מעוגן בנכסים ארציים בני קיימא.

אהוד ברק, בהיותו ראש ממשלה, הבין את זה כשתיאר את ישראל - ווילה בג'ונגל. קדמו לו גדולים ממנו: זאב ז'בוטינסקי שדיבר על קיר הברזל, ולהבדיל יצחק שמיר, שפסק כי הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים, ועכשיו מסתבר שהג'ונגל הוא אותו ג'ונגל; ולנו לא נותר אלא להפנות למנהיגי ישראל ביטוי חביב המושאל מאחת מתכניות הטלוויזיה הפופולריות: "נא להתנהג בהתאם".