כיכר תחריר היהודית

צו המעצר לרב ליאור מלבה את התודעה הלאומית היהודית לא פחות מהפגנות המליונים בכיכר.

פרופ´ הלל ויס , ז' באדר תשע"א

הלל וייס
הלל וייס
צילום: עצמי

בעיקר, מערכת המשפט היא האחראית לכתיבת הספר "תורת המלך". לאורך שנים הופקר עם ישראל לידי מערכת משפט אנטי יהודית ואנטי ישראלית שטופחה לפחות מאז מלחמת ששת הימים בסדרות של החלטות סימביוטיות [משלובת וניזונות זו מזו] פוליטיות ומשפטיות שייצגו את ערכי הנאורות כביכול שהם במהותם ערכים לקידום התבוללות. בחירתה של ממשלת אשכול שלא להחיל את הריבונות הישראלית על מרחבי יהודה ושומרון הותירה לטרף ההתנכרות ולביזיון לעיני כל העולם את העם יהודי כמכחיש שואה וכמתנכר לארצו ולאלוקיו.

הכל הבינו, כמו בית המשפט העליון, שעם ישראל ומדינת ישראל רוצים להתפטר, אמנם בצורה מכובדת מהגיבנת התנ"כית. בית המשפט העליון הפיק יהלומים מהתפיסה הזאת עד שהגדיר את אחזקת השטחים כתפיסה לוחמתית ותלה למעשה שלט על אימו מולדתו: זונה למכירה!.

התוצאה חייבת להיות רציחתם של לפחות מליון וחצי ילדים מוסלמים נשים וגברים במלחמה הבאה או כפי שאמר אמש הרמטכ"ל הפורש שיהיה עלינו להלחם בכמה חזיתות. כיצד מתאר לעצמו הרמטכ"ל הפורש והרמטכ"ל הנכנס, נתניהו ועד אחרון בעלי הבאסטות בשוקי הירקות את המלחמה הבאה?

האם היא באמת לא הייתה צפויה, מאז שויתרה ישראל למצרים לאחר שזו הפרה את "הסכם הטילים" בן לילה ב 1970 לאחר
מן הראוי שמערכת המשפט תכריז על תענית חרטה ושראשיה יתכבדו ויישבו בביתם. לא רק האלוף גאלנט. לא רק ההתעללות הרשלנית ביאיר נווה כפקק באמבטיית ביוב.
שהתחייבה בתמורה להפסקת ההפצצות הישראליות בעומק דלתת הנילוס שלא לקדמם לתעלה. כל זאת עוד לפני הסכם השלום המדומיין עם סאדאת.

הרבנים , כותבי "תורת המלך" ובית המדרש שלהם נאלצו להעניק מעטפת מגן ערכית – אנושית ובעיקרה תיאורטית, מגן של תורה אותו חישלו לאחר שקידה רבה ובאחריות הלכתית את הספר "תורת המלך". הוא התשתית הערכית הומאנית של דיני המלחמה התורניים, המבוססת על כבוד ה' וכבוד האדם ובפועל כפי שכתוב במבוא של הרב יצחק גינצבורג לספר ובפרקיו הראשונים על משמעות חוקי בני נוח כמסד לחוקי המלחמה, הם הבסיס למניעת שפיכות דמים, גזל וגילוי עריות. היינו מניעת הרצח: שופך דם האדם בארם דמו ישפך ניתנה בשווה לכל צאצאי אדם הראשון ומי שאינו מקבל את כללי הדינים אינו מוגן אלא הופך לאויב האדם. גזל, ג"ע וע"ז הם שלושת התחומים שבהם קידם תוך התמחות מתמדת בית המשפט העליון עם כל העולם הנאור את כיליונו. רק לאחרונה השתחררה במקצת מערכת החוק מהפרשנות המשפטית הטוטליטרית של אהרון ברק בענין פרשנות חוזים מחוץ ללשון הפשוטה של המהמעות המקובלת ובהתאם לכוונת הצדדים ומחקה את אחד מעקרונות הגזל הבולטים.

אילולא חולשת המערכת הצבאית בגין הוראות בג"ץ לא היה ניכר הצורך החיוני והמידי ב"תורת המלך".

מבוקש לציין שאהרון ברק ואליקים רובינשטיין היו מראשי מנסחי הסכם קמפ דיויד שלא עמד מתחילתו בכל קנה מידה סביר של מבחן המציאות כי הוא התנה את הסכמי השלום בסיום "הסכסוך" עם הצד הפלשתיני. עקרון המהווה טבעת חנק יום יומית שהלכה והתהדקה מאז נחתמו ההסכמים. כך גם הסכמי אוסלו שאשרורם החוזר ונשנה בסדרת החלטות בג"ץ אחראי לכל שפיכות הדמים המתגלגלת מהם.

הספר 'תורת המלך' הוא מחסה ומעוז לעם ישראל שייאלץ בעל כורחו לפגוע במליונים של בני אדם נשים גברים וטף כדי להגן על עצמו מפני תוצאות מדיניות מערכת המשפט. גם המנהיגים האירופאים מתחילים להבריא מהבלי המשפט שכפו על עצמם ככתנות משוגעים.

גם בית דין עם ומדינה בראשות הרב ישראל אריאל, שאני חבר בו, הסתמך הלכה למעשה בשני פסקים אחרונים שלו בנושאי הפקרת חיילים וקצינים בידי שגיונות מערכת המשפט על הספר 'תורת המלך' שהוא ספר המתבקש לשעה ולדורות כמו כל מהלך בתורה שבעל-פה כתורה נצחית.

אין ספק שמתחוללת כאן עכשו במדינה מהפכה תודעתית שמשמעותה תואמת את אירועי ככר 'תחריר' בקהיר. צו המעצר לרב ליאור מלבה את התודעה הלאומית היהודית לא פחות מהפגנות המליונים בכיכר. מן הראוי שמערכת המשפט תכריז על תענית חרטה ושראשיה יתכבדו ויישבו בביתם. לא רק האלוף גאלנט. לא רק ההתעללות הרשלנית ביאיר נווה כפקק באמבטיית ביוב. די לדמוקרטיה הטיפשית והאספסופית. תחי מדינה יהודית, מדינה של תורה!