ומילה טובה לתקשורת..

הציבור הישראלי, כך נראה, כבר עייף מלהתנגד לעוולות האזרחיות הנוחתות עליו בשנים האחרונות בצורת מס ישיר או עקיף.

עו"ד איילת גלילי , י' באדר תשע"א

איילת גלילי
איילת גלילי
יח"צ

הדיון ההולך ומתגבר בתפקידה של התקשורת כמי שאינה עוד רק מי שקובעת את סדר היום, אלא כמי שמנהלת אותו, הפך כבר לשאלה ערכית, אך ברור כי בכל מה שנוגע למאבק נגד העלאת המס על הדלק, התקשורת כבר נחלה הצלחה ערכית ומילאה את תפקידה הציבורי.

הציבור הישראלי, כך נראה, כבר עייף מלהתנגד לעוולות האזרחיות הנוחתות עליו בשנים האחרונות בצורת מס ישיר או עקיף. הוא הפך אדיש לעליות התכופות במחיר הדלק, והסתפק בחריקת שיניים, במקרה הקיצוני אולי גם בסינון קללה עסיסית כלפיי מנהיגיו, אך לא ממש יצא מכליו. התקשורת שזיהתה את המצוקה השקטה של האזרח, לא חיכתה לדווח על מה שאולי ייעשה הציבור נגד המיסוי החדש, היא קמה ראשונה ועשתה מעשה. התכניות הכלכליות בטלוויזיה וברדיו סיקרו באופן אינטנסיבי את שערוריית המס על הדלק, ואף החלו ביוזמה טכנולוגית חדשה בצורת הפצת עצומה אינטרנטית נגד המס, אשר שוגרה לשר הממונה בצירוף חתימותיהם של אלפי אזרחים. התקשורת אף "הכתירה" מנהיג כריזמטי צעיר לארגון המחאה ויזמה שתופי פעולה עם הרדיו האזורי על מנת לגייס את המפגינים ולהוציאם כמעט בכוח מהבית. מזה זמן רב, לא זכורה במחוזותינו התגייסות אקטיבית כל כך משמעותית שבה עיתונאים שהם גם אזרחים ניהלו ביד רמה.
התקשורת שזיהתה את המצוקה השקטה של האזרח, לא חיכתה לדווח על מה שאולי ייעשה הציבור נגד המיסוי החדש, היא קמה ראשונה ועשתה מעשה

התרגלנו לאחרונה לקטרג על המגלומניה התקשורתית שפשטה במדינתנו, תחקירים שהפכו מינויים על פיהם, דיווחים עיתונאיים וראיונות שנויים במחלוקת שפורסמו בעת הליך משפטי או לפניו והגבירו את ההשתלהבות הציבורית, הם רק חלק מהדוגמאות, ואולם העבודה העיתונאית שנעשתה בנושא המס על הדלק מאפשרת לנו לומר מילה טובה למי שעשו זאת במקומנו, שלקחו בחשבון את השינוי החברתי שחל בעשור האחרון, עם העברת המחאה האזרחית מהרחוב אל המחשב, והגיעו עד למרואיינים בנקודות צפוניות או דרומיות על מנת להשמיע את זעקתם על נטל המיסוי, עימתו את הפוליטיקאים ואנשי האוצר עם הגזרה והכעס הציבורי על כך, ולא הרפו.

אולי זו הרוח המחאתית שהחלה לנשב בעולם והסיקור התקשורתי סביבה, שגרם לתקשורת הישראלית להתקנא בעמיתיה הזרים, התקשורת הצרפתית ששידרה תמונות מההפגנות העממיות כנגד דחיית גיל הפנסיה, או אלג'יזרה שליבתה את האש והוציאה את המפגינים לרחובות קהיר, ואולי זו פשוט העובדה שעיתונאים הם גם אזרחים משלמי מיסים שלחמו קודם כל למען עצמם. תהא הסיבה אשר תהא, הרי קנאת סופרים תרבה חכמה, ומאבק צודק הוא טוב לכולם. הציבור אולץ למחות, אנשים יצאו לרחובות, גם אם לא בהמוניהם, והשמיעו את קולם, והלחץ הציבורי עשה את שלו. עכשיו כבר נבדקות החלופות, ההסתדרות וראשי הערים הצטרפו למחאה וכבר מאיימים בהשבתת המשק, והתחרות הפוליטית על הקרדיט של הפחתת המס החלה. אין מנוס והמס יופחת, אמנם לאחר שהוזרמו למדינה קרוב למיליארד וחצי ₪ ממיסי הדלק, אך ההתעמרות באזרח נעצרה והציבור אמר די!

אז מילה טובה לתקשורת, שפעלה באומץ בעד הציבור והוכיחה כי לארגן מחאות אזרחיות זו גם דרך להיות כלב שמירה.