מכת החתולים המתרבים והולכים הופכים למטרד ומהווים סכנה בריאותית לסביבה עד כדי הפצת מחלות וסכנת נפשות ממש. מותר לעקר ולסרס כלבי בר וחתולי בר, אם בניתוח אם בסירוס הורמונאלי. חתולי בית וכלבי בית אין לסרס אלא מחובת הבעלים לשמור עליהם לבל יפרו וירבו ללא גבול. הפרוצדורה תיעשה באישור ופיקוח הורטרינר הממונה. 

אסור לצער בעל חי משום שיש להם תרבות (מאולפים) ויש להם בעלים (ע"פ הרמב"ם). זהו איסור תורה גורף לכל כלבי הבית וחתולי הבית. על הבעלים מוטלת החובה לשמור ולוודא שלא יהא להם כל צער מיותר. כלב - "כולו לב". חברו הטוב של האדם. לכן, יש להקפיד לבל נגרום לו צער חלילה וחס.  

ויש יוצא מן הכלל. כשם שניתן להתיר לחולה לאכול ביום הכיפורים, אם רופא מומחה קבע חד משמעית שהצום עלול לסכן אותו, כך גם כאן, מאחר והווטרינרים קובעים חד משמעית שמניעת עיקר ולסרס מחתולים וכלבים, מהווה סכנה קיומית להם ולבני האדם הרי שמצווה לעקרם ולסרסם, על אף הכאב הרב שנגרם להם מהפרוצדורה. מחקרים גילו שכלבות שלא עוקרו מפתחות מאוחר יותר גידולים סרטניים ודלקות ברחם ואצל הכלבים הזכרים מונע העיקור בעיות בפרוסטטה. ועוד קובע ד"ר ניסים אריאל וטרינר ראשי בעמותה תנו לחיות לחיות כי פעולה הורמונלית מכפילה פי עשרה את האפשרות לגידולים סרטניים לכן עדיף לבצע עיקור ניתוחי. 

צער בעלי חיים מזהיר אותנו משימוש לא ראוי בבעלי חיים; בהמות חיות ועופות וכל שאר בעלי החיים או התנהגות אכזרית כלפיהם. יש להקפיד שלא לצערם שלא לצורך. חובה למעט כאבם אם יש צורך בהריגתם. לא בכדי נבראו העופות ביום החמישי והאדם ביום השישי לבריאת העולם. מוסר השכל למדו מכך חכמינו. אם תזוח דעתו עליו, אמור לו זכור ואל תשכח – יתוש קדמך במעשה בראשית. אל תתגאה יתר על המידה שמא תדרדר ותיפול.

אמרה התורה "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו.. כי בצלם אלוהים עשה את האדם" אם חיה הרגה אדם, יש להעמידה לדין ואחרי שתורשע בדין תיהרג החיה. ללמדך שגם לחיה יש מושג והבחנה בין טוב ובין רע. ואם זכתה למאמן מוכשר כוחה של הבחנה זו מתעצם. אמנם לא ברמה של האדם המדבר אבל מספיק דיו כדי להעניש אותה.