אשתי לא מכבדת אותי!

צריך לברר מהי מערכת הציפיות של בעל מאשתו, ומהן הציפיות של אשה מבעלה. אתה כותב שאשתך אינה מכבדת אותך. זוהי ציפיה שלך, ציפיה מוצדקת. אבל במקביל, הנך חייב לבדוק מה אשתך מצפה ממך.

הרב אליקים לבנון , י"ח באדר תשע"א

הרב לבנון
הרב לבנון
הרב לבנון

שאלה:

לפעמים אני מרגיש שאשתי לא ממש מכבדת אותי. אינני רודף כבוד, אך מפריע לי כשאני מרגיש שאין לה סבלנות אלי. אני מדבר אליה בנועם וברכות, אך היא מגיבה כאילו בקוצר רוח. יעצו לי שלא לכפות עליה החלטות, ולתת לה חופש פעולה. אבל המצב נראה לי רק הידרדר. אח"כ יעץ לי מישהו דוקא להחליט במקומה. אבל אני מרגיש שאני חונק אותה.


תשובה:

התיאור שלך על האוירה ומערכת היחסים בינך לבין אשתך, נוגע בכמה וכמה כללים יסודיים בחיי נישואין. ראש לכל, צריך לחשוב, מהי מערכת הציפיות של בעל מאשתו, ומהן הציפיות של אשה מבעלה. אתה כותב שאשתך אינה מכבדת אותך. זוהי ציפיה שלך, ציפיה מוצדקת, שאשתך תכבד אותך. אבל במקביל, הנך חייב לבדוק מה אשתך מצפה ממך. ההגיון אומר, שאם אינך ממלא את ציפיותיה, יתכן מאד שהתוצאה תהיה, פגיעה בכבודך. מה אשה מצפה מבעלה? באמת, בדיוק ההיפך ממה שנטייתך היא לעשות. כתבת שקיבלת עצה אחת, לא לכפות עליה. ועצה הפוכה, להחליט במקומה. לבך נוטה לעצה הראשונה אך היא לא הועילה. כנראה שהציפיה שלה, היא בכיוון אחר.

אם כן, נעשה קצת סדר. ודאי שאסור לבעל לכפות על אשתו במאומה. אבל מכאן ועד האמירה שלך "לתת לה חופש פעולה", המרחק רב. תפקידו של בעל משפחה הוא, לנווט את בני המשפחה, להצביע על הדרך הנכונה, ולסייע להם לקבל את ההחלטות הנכונות. לא בכפיה אלא בהסברה ובשכנוע. ואם רואה הבעל שדבריו אינם משכנעים, יבדוק את עצמו, אולי הוא חושב בצורה לא ישרה, ולכן דבריו אינן מתקבלים. גם אם לא נתקבלו דבריו, ישמח באשתו ובבני ביתו ויאמץ את החלטותיהם, למרות שהם סותרות את דעתו. זאת, כאשר מדובר בפרטים קטנים ובהחלטות שלא יגרם מהן נזק למשפחה. האם לנסוע לשבת עם חברים או לבית מלון, האם לתת את הרכב לילדים לצורך נסיעה או לא, אלו פרטים קטנים יחסית. ותלויים בעיקר בתקציב המשפחתי. בנוסף לעיקרון החינוכי. אולם, בנקודות מפתח, בצמתים חשובים של החיים, שם ודאי בעל חייב להשמיע דעתו, ולתת כיוון חשיבה גם לאשתו, ובודאי לילדיו. לא רק שאין בכך "חנק" משפחתי, יש בזה אושר גדול לאשה, כאשר היא יודעת שלידה ניצב בעל המוביל אותה בדרכי החיים.

חכמים (עירובין י"ג) מלמדים אותנו: "שלוש שנים נחלקו ב"ש וב"ה. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הם, והלכה כבית הלל". מסבירים חכמים, שזכו בית הלל ונפסקה הלכה כמותן, מפני "שמביאים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד, אלא שמקדימים דברי ב"ש לדבריהם". כאן מצביעים חכמים על הדרך לקבלת החלטות, כאשר יש דיון וחילוקי דעות בין שניים. בית שמאי התעלמו לגמרי מדעת בית הלל, ולא היו מביאים אותה כלל. לעומתם, בית הלל, כאשר היו פוסקים הלכה, לא רק שלא התעלמו מדברי ב"ש, אלא אף הקדימו את דברי ב"ש לדבריהם, ואח"כ פסקו שלא כב"ש. גם בעל, בביתו במשפחתו, חייב להאזין ולשמוע לדברי אשתו, מתוך הערכה ואהבה. אולם בשאלות עקרוניות ומהותיות, להסביר בנחת, שצריך אחד בבית המחליט, וזה תפקידו ואחריותו של הבעל.

אם כן, לחלוטין אין בכך מהלך "חונק" כלפי אשתך, אלא מהלך בריא מתוך מבנה נכון של הבית. הרווח הצדדי יהיה, שתרגיש שאשתך מכבדת אותך ורואה בך מנהיג המשפחה.