ודאות וחוסר ודאות

היהדות תמיד הטיפה לדוקטרינה של חוסר ודאות. אין בעולם עם שהתקיים זמן רב כל כך בסכנות ובסביבה של חוסר ודאות יותר מעם ישראל.

הרב דב בערל וויין , י"ח באדר תשע"א

הרב דב בערל וויין
הרב דב בערל וויין
ערוץ 7

כולנו שמענו את הפתגם הידוע שהוודאות היחידה בחיי האדם היא מוות ומסים. אנחנו גם ערים לכך שבני אדם עורגים לוודאות בחייהם. אנחנו מתכננים את העתיד, מנסים לוודא שנהיה מטופלים היטב בערוב ימינו ושיהיה לנו כסף לעת זקנה ולצאצאים שלנו. למרות זאת, אפילו הכרה שטחית של ההיסטוריה היהודית והאנושית תראה לנו שאין ודאות של ממש בשום פן של החיים – בריאות, עושר, הצלחה, כוח, יציבות לאומית ועוד - ושחוסר הוודאות הוא הנורמה בקיום של האדם, העם והעולם בכלל.

די להסתכל על האירועים של החודש החולף במדינות השונות במזרח התיכון. כולם - מומחים, אנשי אקדמיה, פוליטיקאים, בעלי טורים, דיפלומטים מנוסים וראשי מדינות - הופתעו ולא היו מוכנים לאירועים האמיתיים שהתרחשו. כל הוודאויות בנושאי ההגנה ומדיניות חוץ שהיו קיימות רק לפני שבועות ספורים התחלפו בחוסר הוודאות העצום שניצב כעת בפנינו, בפני האזור ובפני העולם כולו.

אבל זה היה צפוי, מפני שכל החיים האנושיים מבוססים על עיקרון חוסר הוודאות. אך מאחר שחוסר ודאות הוא מצב כל כך לא נוח לבני האדם, רובנו מעדיפים להתכחש לקיומו המתמיד. אנחנו מטים אוזן ליועצינו הכספיים ומשקיעים את הוננו בהתאם לתחזיות שלהם על מה שצפוי בעוד עשרים או שלושים שנה, בעוד שהשכל הישר אומר לנו שאיש אינו יודע מה העתיד צופן בחובו. אנחנו משתוקקים ל
עלינו לעשות כמיטב יכולתנו, להתנהג בצורה הכי טובה וראויה ולהתחייב לשמירת התורה, העם והמדינה. זאת, מן הסתם, הוודאות היחידה שנוכל לדלות מכל האירועים שמתרחשים סביבנו היום.
וודאות בנואשות כזאת שלא פעם אנחנו מתנהגים בצורה שרק מסכלת את האינטרסים הטובים האמיתיים שלנו.

היהדות תמיד הטיפה לדוקטרינה של חוסר ודאות. אין בעולם עם שהתקיים זמן רב כל כך בסכנות ובסביבה של חוסר ודאות יותר מעם ישראל. בזמן האחרון אני לומד ספרי שו"ת רבניים שמשתרעים על פני 400 שנה. בכולם יש אזהרה שהנסיבות עלולות להשתנות כהרף-עין ושאין לראות בפסקים שלהם דבר נבואה, מפני ש"מגיפה, מחלה, גירוש ורדיפה" בהחלט עלולים להתערב ולשנות את המציאות.

עם זאת, מעניין לציין שנימה פסימית או מדכאת בדבריהם או בכתביהם היא דבר נדיר ביותר. נראה שכולם פיתחו כישרון לקיים חיים פוריים ומשמעותיים ואפילו קדושים בעולם של חוסר ודאות מוחלט. הם הצליחו לעשות זאת מפני שתפסו את המהות של ערכי התורה שאומרת שהטוב, בסופו של דבר, הוא דרך חיים טובה יותר מהרע. האמונה בד' היא מרכיב חיוני בחיים היהודיים הפרטיים והלאומיים שמסייע לנו לגדל דורות של יהודים נאמנים שמאמינים שוודאות הקיום היהודי והצלחתו תנצח את חוסר הוודאות של נסיבות הקיום האנושי הכללי.

אדם זקוק לעוגן של ודאות בחייו. התורה והמסורת היהודית יחד עם ההיסטוריה והזיכרונות של עם ישראל יכולים לספק לנו את העוגן החיוני הזה בים הסוער של חוסר ודאות מתמיד. כל התחזיות בנוגע לעתיד וכל הניתוחים לגבי ההווה אינם ודאיים במהותם, ולעתים אפילו כוזבים ממש. היהדות מכירה בכך שזאת עובדה מתמדת בחיי האדם.

בתורה עצמה נכתב "הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". התלמוד שואל מדוע אנחנו מבקשים לגלות את מה שנסתר בשמים בעצם. כל הוודאויות והגלים האידיאולוגיים של שתי מאות השנים האחרונות ביחס לעתיד כבר התגלו כחלק מערימת הפסולת של ההיסטוריה. אז עכשיו מאכילים אותנו בוודאויות חדשות תחת כותרות יפות ופופולאריות כמו דמוקרטיה, זכויות אדם, קידמה ותלות הדדית בינלאומית.

למרות התעמולה לטובת הוודאויות החדשות האלה, כבר מתגנב ללבנו חשד שהוודאויות האלה בעצם אינן ודאיות כל כך, שאולי אינן תרופת הפלא לכל הצרות והקשיים של האנושות כפי שאנשים טוענים שהן. כי מה שנסתר מאתנו, אירועי העתיד והתהפוכות (ואפשר להיות בטוחים שתהיינה תהפוכות) מקומו בשמים. היהדות מעדיפה להתמודד עם ההווה ועם המעשי ולא עם העתיד העלום, המסתורי וחסר הוודאות. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו, להתנהג בצורה הכי טובה וראויה ולהתחייב לשמירת התורה, העם והמדינה. זאת, מן הסתם, הוודאות היחידה שנוכל לדלות מכל האירועים שמתרחשים סביבנו היום.