לדרוש שינוי!

פעמים רבות אני נתקל בבוגרי האוניברסיטה, גברים ונשים שלמדו ברצינות ורוצים לעבוד קשה ולהתקדם, אך הם קובלים על הטוטאליות ועל מספר השעות הרב שנדרש מהם כדי להישאר במקום עבודתם.

הרב שלמה שפר , כ' באדר תשע"א

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הרבה דברים טובים מתקיימים באדם שעובד ומתקדם ובונה לו קריירה. הוא עוסק ביישובו של עולם, מפרנס את משפחתו, הוא יוצר ובונה ומפתח דברים, תורם לחברה וגם מממש את עצמו בכך שהוא מטפח ומעצים את יכולותיו האישיות. המימוש העצמי הפך בתקופתנו להיות דבר מובן מאליו ומשמעותי ביותר, ובפיתוח קריירה אדם מצליח לעתים קרובות להגיע לתחושה של מימוש עצמי.

אולם, כמו בכל דבר חשוב ומשמעותי שאדם עושה, הוא צריך לבחון את מידת האיזון ושביל הזהב בינו לבין ערכים אחרים בחייו, ובעיקר בין דברים נוספים שהוא מחויב בהם.

יש ואדם עצמאי בעבודתו והוא יכול לנהל את זמנו באופן שיכול לשלב בין עבודתו לבין משפחתו. ומתוך שהוא מודע לחשיבות החיים המשפחתיים, הוא מקדיש זמן לחינוך ילדיו, ומקיים בזה את מצוות "ושננתם לבניך" מעבר למה שהם מקבלים בבית הספר, ובנוסף הוא שותף פעיל יותר עם אשתו בהשקעה גדולה ואיכותית יותר במכלול חיי המשפחה.

אולם, רוב האנשים הם עובדים שכירים שמקום עבודתם הוא בחברות גדולות או במפעלים מצליחים, והם משועבדים למקום עבודתם שעות רבות - רבות מדי, שבאות על חשבון המחויבות הבסיסית והקדשת הזמן שהם חייבים לבני משפחתם.

פעמים רבות אני נתקל בבוגרי האוניברסיטה, גברים ונשים, שלמדו ברצינות ורוצים לעבוד קשה ולהתקדם, אך הם קובלים על הטוטאליות ועל מספר השעות הרב שנדרש מהם כדי להישאר במקום עבודתם, ועל כך שאין להם הרבה ברירה, אם הם רוצים להמשיך בתחום אותו הם למדו ובו הם שואפים להצליח.

דומני שכאן צריכה לבוא דרישה אל בעלי הממון השולטים ומנהלים את המערכות הגדולות האלו, שידעו את החשיבות הגדולה שיש לכך שעובדים יוכלו לחיות בכבוד עם בני משפחותיהם לא רק מבחינת הכסף שהם מרוויחים, אלא גם מבחינת יכולת השקעת הזמן בבית. צריך לכך פיתרון מערכתי שיסודו במודעות לנושא זה. בטוחני שבסופו של דבר הם יצאו נשכרים מכך שכן עובד שמח ומלא סיפוק מעולמו מחוץ לעבודה, יהיה עובד טוב יותר שיגיע להישגים טובים יותר לעצמו ולמקום בו הוא נמצא.

על השילוב בין עבודה ללימוד התורה, כותב השולחן ערוך (או"ח קנ"ו): "אחר כך  (אחר התפילה וקביעת עתים ללימוד תורה) ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו".

גם על השילוב בין עבודה למשפחה ניתן להמליץ כך ולומר שלא יעשה רק מלאכתו עיקר אלא גם משפחתו עיקר וזה וזה יעלה בידו.

(המאמר פורסם בעלון 'קוממיות')