הדחה מול הדחה

מלמדי זכות מושבעים נוהגים לומר לנו שיש לנו ארץ נהדרת ועם נפלא | נעים להיאחז בתובנה הזו על החברה הישראלית, שלא לומר היהודית. טורו של אבי סגל מ"בשבע".

אבי סגל , כ"ג באדר תשע"א

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

הדחה מול הדחה

מלמדי זכות מושבעים נוהגים לומר לנו השכם והערב שיש לנו ארץ נהדרת ועם נפלא. הם מסבירים לנו כי כאשר נוטשים את כותרות העיתונים ויוצאים לפגישות פנים אל פנים עם הישראלים, מוצאים בקלות תופעות של נדיבות, טוב לב וחום אנושי נטולי אינטרסים וחסרי גבולות. נעים להיאחז בתובנה הזו על החברה הישראלית, שלא לומר היהודית. אבל לפחות שני אירועים מחזוריים גורמים לאופטימיות הזו להתהפך למצב של ייאוש מוחלט ושל תהייה קיומית על מה עושים עם העם הזה.

אירוע אחד יקבל כאן את הכותרת 'פרידה לאין קץ', פ"א רפויה ורי"ש בחיריק. אתה מנסה לשוחח עם אנשים, לקבל שירות בבנק או במוסך, לשאול מה השעה, כל דבר – ובן שיחך עסוק בהעברת חוויות עם אנשים אחרים אודות מפלצת רייטינג בשם 'האח הגדול'. אפילו התוכנית 'ארץ נהדרת' כבר איבדה מכוחה לטובת פטפוטי פרידה ודנה, או הגרמני והגמד, או ההוא וההיא. אתה אפילו לא צריך לשמוע את השמות כדי לדעת על מה מדברים. מחוץ לקירות ביתך ישנו נושא שיחה אחד בלבד, וזה לא מכניקת הקוונטים.

לייאוש מס' 2 מגיעים שוב דרך עולם התקשורת, עם פרסומו של סקר הבחירות התורן, כשאנו מגלים פעם נוספת שקדימה היא המפלגה האהודה בארץ. גם אם הסקרים מוטים ומעוותים, גם אם לא רבע מהציבור מצביע קדימה אלא רק חמישית – המחשבה על העדפותיו הפוליטיות של העם היושב בציון מעוררת את מיצי הקיבה. זה שמצביעים כה רבים מצפצפים על הרשעת ח"כים ושרים בבית משפט, על מניפולציות מרושעות של יועצי תקשורת, על העדר חוט שדרה אידיאולוגי ועל צביעות ואופורטוניזם וסתם גסות רוח של רבים מנציגי המפלגה בבית הנבחרים – לא עושה יחסי ציבור טובים מדי לאזרחי ישראל.

לעתים, כשמתבוננים בלהט האידיאולוגי-מהפכני של צעירי מדינות ערב, ישנו פיתוי לשלוח להם אזהרה מפני הדמוקרטיה שחלקם רוצים להקים. יום אחד, כך ייכתב באותה התרעה, גם אתם תהפכו לזומבים מול מסכי הטלוויזיה ופעם בכמה שנים תצביעו למפלגה החלולה ביותר בסביבה. רק כשמגיעים אלינו הידיעות מאותן הפגנות – על השנאה היוקדת והאלימה לישראל ולמערב – רק אז אנו זוכרים שעדיין טוב יותר להצביע בעד שלטון לבני מאשר להדיח את השלטון בלוב; ששטיפת המוח אצלנו היא עדיין כאין וכאפס לעומת זו שלהם; ושעם כל הכאב על האדישות האזרחית ואובדן הדרך הלאומי, יש לנו בכל זאת ארץ נהדרת ועם נפלא.

  • למלא פיו מים

אחד מהח"כים של אותה מפלגה גדולה הוא נחמן שי, פעם עיתונאי בכיר והיום תוכי מחמד שיודע להוציא לתקשורת שלושה-ארבעה משפטים קבועים בווריאציות שונות: הממשלה נכשלה, המדינה נכשלה, ביבי נכשל – ואולי עוד איזה מישהו שנכשל. בשבוע האחרון היו לו שתי יציאות כאלו: בשבת הוא דיבר על הבידוד הבינלאומי שבו נתונה ישראל, ולמחרת הוסיף משהו על התפוררות לשכת ראש הממשלה. מדובר צה"ל פופולארי ומפקד גל"צ מוערך, הפך שי לנושא כליה המילוליים של ציפי לבני, לזה שמדבר מגרונה בעוד היא ממעטת לעשות בעצמה את העבודה המלוכלכת.

ח"כ שי אינו העיתונאי-לשעבר היחיד שהפך לבובת שימעל'ה של הפוליטיקאים. גם ניצן הורוביץ ממרצ נוטה להגיב בלחיצת כפתור, אלא שלפחות אצלו אפשר לזהות אג'נדה ברורה. נחמן שי הוא אולי איש חרוץ ומבין במדיה, שלא לדבר על כושרו הגופני מעורר הקנאה, אבל גם ארבעה עשורים בתקשורת ושנתיים בפוליטיקה לא פיתחו אצלו אישיות של ממש, משהו שיגרום לנו להבין למה הוא שם ולא כל אחד אחר. מישהו צריך להרגיע אותו, לבקש ממנו לשבת בחדר האטום ולשתות מים, ואחר כך להסביר לנו מה הוא רוצה. מאדם עם רזומה כמו שלו אנו מצפים ליותר.

  • בקטנה

א. החל שלב הטיעונים לעונש במשפטו של משה קצב, וכעת מתברר כי הנשיא-לשעבר אינו מתכוון להביא לדיונים עדי אופי לטובתו. כשאני נזכר בחבורת הנשיאים לשעבר, הנשיאים לעתיד, הבכירים והמכובדים שצחי הנגבי גייס בזמנו להעיד במשפט שלו, קשה לומר שאני מצטער על החלטתו של המורשע הנוכחי.

ב. מערכת 'נכון להבוקר' עם ניב רסקין יצרה קשר טלפוני בין צעירה השוהה בניו-זילנד הרועשת לבין אימה שבארץ, והשתיים פרצו בשיחה בוכייה לאוזני כל האומה. מסכנות, עכשיו הן יצטרכו לככב בפרומו של תוכנית הרדיו לנצח.

ג. עדיין בגל"צ: "תמיד ציפיתי שתכף-תכף-תכף זה יקרה, שהגאונות שלו באמת תתרומם, והוא ייקח איתו את נבחרת ברזיל לאיזה משהו, ותמיד ברגע האמת הוא פקשש. הוא דמות טרגית... אתה רואה גאון, ואתה אומר 'חכו, רק תנו לו את הצ'אנס'. אני חושב שהוא לא עשה את זה אף פעם. תמיד היה חסר לו את הגרוש לבייגלה" (ג'קי לוי על הכדורגלן הברזילאי הפורש רונאלדו – מלך שערי גביע העולם בכל הזמנים, מלך השערים במונדיאל 2002, והאיש שכבש צמד בגמר וזיכה את נבחרתו בגביע באותה שנה. 'המילה האחרונה' מיום ג' בשבוע שעבר).

ד. שמישהו ייתן כבר תוכנית אישית למתרגמת לשפת הסימנים של הסדרה 'הדרדסים' (ערוץ 1), או לפחות שישאיר אותה כמו שהיא בתוך ה'בועה' ורק יוריד את היצורים הכחולים מסביב. זאת הכוכבת הכי גדולה היום בטלוויזיה, בכלל בלי תחרות – צריך לראות כדי להאמין.

ה. לסיום, המלצה מניסיון אישי: אם אין לכם צורך נפשי או משהו חשוב למכור, אל תבזבזו את זמנכם בניהול דף בפייסבוק. כמובן, אלא אם כן יש לכם פינה הומוריסטית בעיתון, וחבריכם לפייסבוק מסכימים לתרום לכם רעיונות מצוינים פעם בשבוע, כמו במקרה שלי. תודה לכולם ושבת שלום.

  • בעשרה מאמרות

הצעת חוק חדשה של ח"כ נסים זאב (ש"ס) מבקשת לקבוע כי גם במסגרת הסכם מדיני, ממשלות ישראל לא יוכלו לפנות מתנחלים מביתם ללא הסכמתם. מובן שכוונתו של ח"כ זאב רצויה, אם כי – מתוך היכרות עם חלקים בהנהגת הציבור שלנו – אני קצת חושש שהמתנחלים באמת עלולים להתפנות בהסכמה. מכל מקום, הרעיון הכללי של חוקים עם סייגים ותנאים מוצא חן בעיניי, ואין לי אלא להוסיף מספר הצעות מאותו ז'אנר – עם חלק מהם אני אפילו מסכים:

1. נספח לחוק של נסים זאב: ממשלות ישראל לא יוכלו לשלוח חיילים למשימות גירוש ללא סירובם.

2. חוק שי ניצן: משטרות ישראל לא יוכלו לפנות אל רבנים בכירים בגלל 'הסכמתם'.

3. ממשלות ישראל לא יוכלו לנשום ללא הסכמת השופט טירקל.

4. אין לגנוב ואין לקבל שוחד ללא הסכמת יושבת ראש מפלגתך.

5. אין להופיע בתוכניות פוליטיקה בטלוויזיה, אלא אם ממש אין לך מה לומר.

6. לא תעלה כתבה באתר חדשות גדול באינטרנט, אלא אם היא מגיעה לשבע שגיאות כתיב לפחות.

7. חוק השכנות הטובה: בבית משותף, אין לעשות רעש שיכול להעיר מתים, ללא הסכמתם.

8. אין להרשיע אדם על עבירה של רצח באמצעות ירי, מכות גרזן, דקירות והתעללות בגופה, בלי לוודא קודם שהקורבן אכן מת.

9. אין לגחך על הצעות חוק מוזרות או פופוליסטיות של חבר כנסת, אלא אם ברור לו שצוחקים עליו ולא איתו.

10. מותר למתנחלים ליהנות מפוליטיקאי שפועל למענם, רק בתנאי שלא ישכחו למפלגתו את אוסלו.